גלות (יהדות)

היסטוריה של עם ישראל

תקופת המקרא תקופת בית ראשון תקופת בית שני תקופת הגלות אנטישמיות ציונות השואה תקופת מדינת ישראל

הגלות ביהדות היא היעדרותו של עם ישראל, או חלקים משמעותיים ממנו, מארץ ישראל, הנחשבת לפי היהדות למולדתו הנצחית. הגלות נחשבת במקרא לעונש החמור ביותר שניתן לעם ישראל בעקבות בגידה באלוהיו, לאחר שמוצו כל העונשים האחרים. כמיהתם של יהודים רבים בגולה לעלות לארץ ישראל נשמרה לאורך הדורות, והוגברה על ידי אנטישמיות שהביאה יהודים רבים להגר מארצות לידתם, ברצון או בכפייה.

הגלות במקורות

הגלות מתוארת במקרא במספר מקומות:

(יז) וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם: (ספר דברים פרק י"א)

(סג) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם - כֵּן יָשִׂישׂ יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם, וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:

(סד) וֶהֱפִיצְךָ יְהֹוָה בְּכָל הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ, וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ - עֵץ וָאָבֶן: (ספר דברים פרק כ"ח)

...כה אמר ה צבאות,אלוהי ישראל הנני מאכילם את העם הזה לענה,והשקיתים מי ראש: והפוצתם בגויים עד אשר לא ידעו המה ואבותם,ושילחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם: (ספר ירמיהו פרק ט פסוקים י"ד-ט"ו)

הגלות בהשקפה היהודית

"יש לאֱלוֹ‏הַ‏ חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות, - מעין החכמה הצפונה בגרגר הזרע: גרגיר זה נופל אל האדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר, מים וטיט, ולפי ראות עיני המתבונן בו לא ישאר לו רושם מוחש כלשהו ממה היה הגרגר קודם לכן. אולם לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר ואת המים עד שיהיו מטבעו הוא. והוא אשר יעבירם דרגה דרגה עד אשר יתעדנו היסודות ויהפכם להיות כמוהו, ואז יוציא קליפות, עלים ועוד. עד אשר יזדכך הגרעין ויכשר לחול בו העניין ההוא, האלוהי, והצורה של הזרע הראשון, ואז יהיה לעץ נושא פרי כפרי אשר ממנו בא הזרע ההוא."

ר' יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר רביעי. תרגום יהודה אבן שמואל

בספר הכוזרי, כותב רבי יהודה הלוי כי קיום העם היהודי בארץ ישראל הינו מרכז קיומו, ובגלות עם ישראל הוא כעצמות יבשות, אך ישנה נחמה כי העצמות היבשות יקומו לתחייה כחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל.

המהר"ל מגדיר במדויק את המציאות הגלותית: עם ישראל אינו בביתו, אינו מכונס יחד ואינו עצמאי משלטון זר.

עם זאת, היו שהגדירו אחרת את הגלות. נחמן קרוכמל, מראשוני ההשכלה, משלב בספרו מורה נבוכי הזמן, את ההיסטוריה היהודית במבנה המקובל בהגות זמנו, של שלוש תקופות - צמיחה, חוזק וכליון בחייו של עם, אם כי לדעתו ביהדות זה חוזר על עצמו לנצח. על פי גישה זו, הוא קובע את שלב ההתדרדרות בימי בית שני בתקופה שממלכות הורדוס ועד למרד בר כוכבא, שהוא הניצוץ האחרון לריבונות יהודית, וממנו מתחילה למעשה הגלות.

בן ציון דינור, המחויב לציונות המעשית, כותב בספרו ישראל בגולה אחרת: "את תקופת 'ישראל בגולה' אני מתחיל מימי כיבושה של ארץ ישראל על ידי הערבים. לא קודם" זאת מפני ש"עד אז היו תולדות ישראל בעיקר תולדות האומה היהודית היושבת בארצה" והגלות מתחילה למעשה "רק מאותו הזמן שבו חדלה ארץ ישראל להיות ארץ של יהודים, מפני שאחרים באו...".

הגלויות

בהיסטוריה היהודית, נוהגים למנות ארבע גלויות: גלויות מצרים, גלות אשור, גלות בבל וגלות רומי.

גלות מצרים

שהיית בני ישראל במצרים נחשבת לגלות, אבל בניגוד לגלויות האחרות, היא לא הייתה כתוצאה מחטא (אף כי יש פרשנים דוגמת הרמב"ן הסבורים שהיא נעשתה בגלל אחד מחטאיו של אברהם אבינו. או על חטאם של אחי יוסף שמכרו אותו לישמעאלים ), אלא במטרה לזכך את עם ישראל ולגבשו לעם. המפרשים לומדים זאת מהפסוק: "ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה" (דברים ד כ). רש"י במקום כותב: "מכור- הוא כלי שמזקקים בו את הזהב".

גלות אשור

הגליית יושבי ממלכת ישראל הצפונית ועבר הירדנית בידי שלמנאסר החמישי מלך אשור ב-733 לפנה"ס, והשלמתה בידי יורשו סרגון השני ב-722 לפנה"ס. [1]

גלות בבל

גלות בבל היא גלות ממלכת יהודה, שהחלה בשנת 597 לפנה"ס על ידי נבוכדנצאר והושלמה ב-586 לפנה"ס עם הגליתו של המלך צדקיהו. [2]. הגלות הסתיימה לאחר 70 שנה עם הצהרת כורש מלך פרס, עליית עזרא והשר נחמיה ובניית ירושלים ובית המקדש מחדש.

גולים מיהודה, תבליט על שער טיטוס

גלות רומי/אדום

על פי המסורת היהודית, "הגלות" הגדולה החלה בשנת 70 לספירה, עם החרבת בית המקדש השני. לפי גישה זו, המימד הרוחני בחורבן הוא זה שחשוב. גישה זו נתקבעה, ועד היום צום תשעה באב הוא סמל לגלות.
המסורת היהודית טוענת כי גלות זו, גלות אדום היא הגלות האחרונה, ולאחר שעם ישראל יצא מגלות זו, ויחזור לארצו, לא יגלה שוב. אמירה זו מבוססת על הפסוק: "תם עוונך בת ציון, לא יוסף להגלותך"

סיום הגלות

בציונות הדתית מקובל לקבוע את סיומה של הגלות עם הקמת מדינת ישראל, 1878 שנים אחרי חורבן בית שני, אך יש שהגדירו את העלייה הראשונה או הצהרת בלפור כסיומה. הרב קוק כינה כבר את תקופתו, ימי העלייה השלישית, כפעמי משיח ותחילת הגאולה, ועודד את מפעלי הציונות.

יש האומרים כי תהליך הגאולה, כמו הירידה לגלות, הוא תהליך ממושך וכל קביעה של תאריך מסוים לתחילתה או סיומה, הוא שרירותי, להבדיל מדעת הראשונים והאחרונים שהביעו דעה נחרצת בנושא זה^{[דרוש מקור]}.

ראו גם

• תפוצות ישראל
• חבלי משיח
• עקבתא דמשיחא
• עשרת השבטים

לקריאה נוספת

• ישראל יעקב יובל, "מיתוס ההגליה מן הארץ - זמן יהודי וזמן נוצרי", אלפיים 29, 2005.

קישורים חיצוניים

• הרב זאב סולטנוביץ', ‏הגלות, באתר ישיבה
• הרב ברוך שלום הלוי אשלג, גלות ישראל שבאדם אתר קבלה לעם
• יהודה בלו, גלות בת אלף ומאתיים שנה בלבד, באתר "רשימות מן התיבה הלבנה", 17 ביוני 2005
• יורם שורק, מתי התחילה הגלות?, באתר נענע 10

הערות שוליים