גלזורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כד מהמאה ה-16 באיראן מעוטר ועטוי גלזורה
קיר של גלזורות על חימר בצבעים שונים

גלָזוּרָה היא ציפוי או זיגוג אוטם בטכניקת אמייל, המשמשת שכבת הגנה בכלי קרמיקה. תפקידה לצבוע, לעטר או לאטום ולחזק כלי חרס כנגד מים, והיא מאפשרת את ניקויו ועמידותו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופת קופון ביפן נהגו לעטר כלים בזיגוג ירקרק מאפר טבעי. מ-552 ועד 794 לספירה, הוצגו זיגוגים בצבעים שונים. שלושת הצבעים של שושלת טאנג היו נפוצים במשך תקופה, אך לאט לאט שולבו צבעים וקומפוזיציות זיגוג שונות.

מהמאה השמינית השימוש בגלזורה היה נפוץ באמנות המוסלמית ובכלי החרס האסלאמיים, בדרך כלל בכלי חרס מעוצבים בעלי פיתוחים מיוחדים. מרביתם זוגגו בתחמוצת בדיל בטכניקה שפיתחו הקדרים המוסלמים.

במהלך המאה ה-13 הגלזורה הגיעה לשלב מתקדם, ונעשה שימוש במספר רב של גוונים ורמות ברק ועמידות שונות.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיגוג חשוב ופונקציונלי לכלי חרס, שקודם לכן היו בלתי מתאימים להחזקת נוזלים בשל הנקבוביות שבהם שגרמו לחלחול והרס הכלי. הזיגוג משפיע אסתטית על גימורי פני השטח של הכלי, כולל דרגות מבריקות ומט, השפעה על הגוון ועל הצבע המוגמר. והוא עשוי לשפר את המרקם הטבעי של החימר.

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הגלזורות מכילות צורן דו-חמצני (סיליקה) המייצר מעטה זכוכית, ומשולב עם תערובות של תחמוצות מתכת כדוגמת נתרן, אשלגן וסידן המאפשרות לגלזורה להמס בטמפרטורה מסוימת. אליהם מוסיפים אלומינה (לרוב על ידי הוספת חרסית) המקשיחה את הגלזורה ומונעת ממנה להחליק מהכלי. ולבסוף אלמנטים של צבע וברק כגון תחמוצות: ברזל, נחושת, קרבונט קובלט, בדיל או זירקוניום.

תהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להשתמש בגלזורה על ידי הברשה של תערובת יבשה מעל לפני השטח של גוף החימר או על ידי החדרת מלח או סודה לתוך כבשן בטמפרטורות גבוהות כדי ליצור אדי נתרן היוצרים אינטראקציה עם תחמוצת האלומיניום והסיליקה ומייצרים זכוכית.

גלזורה נוזלית עשויה ממינרלים שונים ואבקות מתכת ותחמוצות. משתמשים בה על ידי טבילת הכלי בתוכה, על ידי שפיכת הגלזורה מעל הכלי או על ידי ריסוס במברשת אוויר או צביעה במברשת להשגת אפקט רצוי.

כדי למנוע מהצמדות של הגלזורה לכבשן במהלך השריפה, חלק מהכלי נותר ללא גלזורה או שמשתמשים בחלקים עמידים בחום עליהם מניחים את הכלי, והם מוסרים לאחר השריפה, אולם לעתים הם מותירים סימנים קטנים על גבי הכלי, לכן נהוג ליצור "רגל" המשמשת בסיס דק ואסתטי שאינו עטוף בגלזורה.

ניתן לעטר את הכלי לפני שכבת הגלזורה, עיטור שכזה נעשה ישירות על הכלי, לעתים על ידי צבעי אנגוב ופיגמנטים שונים שמעליהם מניחים שכבת זיגוג נוזלית שקופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]