גליה צבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גליה צבר
לידה 1963 (בת 61 בערך)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גליה צבר (נולדה ב-1963) היא חוקרת ופרופסור בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. מספטמבר 2016 עד אוקטובר 2021 שימשה כנשיאת המרכז האקדמי רופין. בין השנים 2009 – 2014 כיהנה כראש התוכנית הבין-אוניברסיטאית ללימודי אפריקה וכן כראש הדסק לחקר אפריקה במרכז ללימודים בינלאומיים ואזוריים על שם ס. דניאל אברהם באוניברסיטת תל אביב.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בתל אביב וגדלה ברמת אביב. אמה היא נעמה צבר בן-יהושע, פרופ' לחינוך באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1985 סיימה בהצטיינות תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובהיסטוריה של אפריקה באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1982–1984, בהיותה סטודנטית, נסעה לאתיופיה להדריך קבוצות של יהודים מצפון אמריקה וקנדה שמימנו את העלייה החשאית מאתיופיה (לימים מבצע משה). במהלך עשרות נסיעות העבירה מידע וכסף אליהודי אתיופיה שהיו בדרכם לסודאן. שנתיים אלו באפריקה היוו חוויה מעצבת בחייה ומאז הרבתה לבקר ביבשת, בין אם לצורכי מחקר ובין אם לצורכי פעילות חברתית וציבורית. משנת 1985 עד 1987 למדה לתואר שני בלימודי אפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים וסיימה אותו בהצטיינות. עבודת התזה שלה, בהדרכתו של פרופסור מרדכי אביר, עסקה באתיופיה שלאחר המהפכה, על רקע הניסיון ההיסטורי-אימפריאלי, ובחנה את הגיבוש הלאומי והזהות האתיופית. החל משנת 1989 שהתה משך כשלוש שנים עם משפחתה בקניה. במהלך תקופה זו ביצעה את מחקר השדה לדוקטורט. מחקרה עסק במעורבות הכנסיות בפעילות פוליטית. הנושא ושאלות המחקר עוגנו בתחומי הדעת של היסטוריה, מדע המדינה ומדעי הדתות. חלק ניכר מעבודת המחקר בוצעה בשיטות מחקר היסטוריות אולם בהדרגה, רוב איסוף המידע נעשה בשיטות מחקר איכותניות ובכלל זה ראיונות עומק, תצפיות משתתפות ואיסוף סיפורי חיים המעוגנים בשדה האנתרופולוגי. בשנת 1993 הוענק לה תואר דוקטור בלימודי אפריקה מהאוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטורט דנה בכנסייה האנגליקנית בקניה ונעשתה בהדרכתם של פרופסור נעמי חזן ופרופסור סטיב קפלן. בשנת 1994 הצטרפה כמרצה לחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1996-1998 שהתה בקניה שם עמדה בראש קבוצת מחקר בינלאומית שבדקה היבטים סוציו-פוליטיים של התפשטות מגפת האיידס.

נשואה לעפר שחטר והם הורים ל-5 ילדים.

פעילות אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת הוועדה להקמת לימודי אפריקה בין-אוניברסיטאיים. בראשית שנות ה-2000 היה איום על המשך קיומם של לימודי אפריקה בישראל בשל הצטמצמות מספר הסטודנטים בתחום. יחד עם חוקרות מובילות אחרות בישראל ובכללן פרופ' לין שלר, פרופ' ג'ינאו, ד"ר אירית בק ופרופ' חזן הובילה צבר לבניית התוכנית הבין אוניברסיטאית ללמודי אפריקה.

בתמיכה של קרן יד הנדיב נבנתה תוכנית לתואר ראשון בה שותפות ארבע אוניברסיטאות: העברית, תל אביב, בן-גוריון והפתוחה. התואר שניתן היה משותף. תוכנית הלימודים הורכבה מקורסים מגוונים שהוכנסו למאגר אחד מתוכו בחרו הסטודנטים. הסטודנטים נעו בין המוסדות וזכו ללמוד מטובי המומחים בכל אחד מהמוסדות. בניית התוכנית חייבה התמודדות עם אתגרים טכניים, תכניים ואישיים רבים בשל העובדה כי לראשונה בישראל נפלו מחיצות בין המוסדות האקדמיים והאוניברסיטאות התחייבו להכיר האחת בשנייה באופן מלא ושוויוני ולהעניק תואר משותף. נכון להיום סיימו את התוכנית הבין-אוניברסיטאית בלימודי אפריקה מאות רבות של בוגרות ובוגרים ועד היום היא מהווה פריצת דרך באופני ההכשרה האקדמית. צבר עמדה בראש התוכנית בין השנים 2002-2010.

בשנת 2019 מונתה צבר על ידי שרת החינוך דאז ח"כ מירי רגב לוועדה האקדמית וחברת הנהלה של המועצה הלאומית של מרכז לחקר ושימור מורשת יהדות אתיופיה.[1] המועצה הוקמה בשנת 2019 מתוקף חוק ויש בה 13 חברים, מתוכם שלושה אנשי אקדמיה בעלי מומחיות בתחומים הנוגעים לפעילות המרכז. החברות של צבר במועצה אושרה על ידי המל"ג (אגף האקדמי) וע"י שרת התרבות והספורט.

משנת 2021 חברת וועדת ההיגוי של המכון לחקר הגירה ושילוב חברתי, המרכז האקדמי רופין.[2]

משנת 2010 ועד היום מנהלת צבר את קרן המלגות על שם לילי ונתן סילבר לעידוד סטונדטים ללמודי אפריקה, המשלבים עשייה חברתית עם מצוינות אקדמית.

בחודש מאי 2018 מונתה צבר לראש הנציגות האקדמית במשלחת של נשיא המדינה ראובן ריבלין לאתיופיה. במשלחת השתתפו מאות אנשי עסקים, עובדים בארגוני סיוע, רופאים ואנשי מחקר. המטרה הייתה להדק את שיתופי הפעולה בין שתי המדינות.

בשנת 2022 היא הקימה ומנהלת קרן מלגות באוניברסיטת תל אביב על שם פרופ' קותי גרשוני לעידוד חוקרות וחוקרים צעירים העוסקים ביבשת אפריקה ואנשיה.

בשנת 2022 מונתה לחברה בוועדה שהקימה שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא ביטון לבחינת הקמת אוניברסיטה חדשה בגליל. בראש הוועדה עומד פרופ' בני גייגר ממכון ויצמן.

צבר היא המנחה האקדמית כתב העת לשם שינוי של בית הספר להיסטוריה ע"ש צבי יעבץ באוניברסיטת תל אביב.[3]

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת הנצרות באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטורט של גליה צבר עסקה בקבלת הנצרות במזרח אפריקה משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד 1978. העבודה התמקדה בדרך שבה חוו האנשים את הדת החדשה שהגיעה אליהם, במה הציעה הדת לאנשים, הן ברמת החוויה הרוחנית והן בפרקטיקות היומיומיות. במסגרת מחקרה שהתה כארבע שנים באפריקה כשהיא חיה בניירובי בירת קניה. עבודת המחקר נחלקה בין איסוף מידע בארכיוני הקהילות הכנסייתיות בקניה ובארכיונים באנגליה לבין איסוף בשיטות מחקר איכותניות, בכלל זה קיום ראיונות ותצפיות משתתפות ברחבי המדינה.

Church State and Society in Kenya: From Mediation to Opposition 1963-1993[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו שם ספרה של צבר, שראה אור באנגליה ב-2002. הספר מבוסס על המחקר הראשוני אותו ערכה בין 1989–1992, כמו גם על מחקר שדה מקיף נוסף אותו ערכה בקניה בין השנים 1995–1996. בשנים אלו הרחיבה את שדה המחקר והחלה בכתיבת ספר המתחקה אחר היחסים בין דת, חברה ומדינה בקניה בשנים 1963–1993. אחד הנושאים המרכזיים בו מתמקד הספר הוא מרכזיותה של הדת גם בעולם המודרני. הוא מראה כיצד הכנסיות בקניה עיצבו את הזירה החברתית, הדתית והפוליטית. צבר טוענת כי הכנסיות ייצרו פוליטיקה אלטרנטיבית ועיצבו שפה חדשה לדיון בסוגיות של זכויות אדם ומאבק למען דמוקרטיה. במקביל חושף הספר את השחיתות והנפוטיזם שפשו בכנסיות.

מגפת האיידס באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפוסט דוקטורט עמדה צבר בראש קבוצת מחקר בינלאומית שבדקה את התפשטות האיידס באפריקה, והתבוננהבהיבטים סוציו-פוליטיים של מגפת האיידס. במחקר הושם דגש על איתור המרכיבים בתרבות הגורמים לשכיחות של הופעת האיידס ביחס לאזורים אחרים של העולם. צבר בחנה את התהליכים שהובילו את הכנסיות להיות בעלות תפקיד מרכזי גם במאבק נגד איידס.

במהלך שהותה בקניה בשנים 1996–1997 הרחיבה צבר את מחקרה אודות מעורבות הכנסייה במאמץ למניעת התפשטות האיידס. הייתה ממארגני הכנס הבינלאומי התשיעי למניעת איידס, בהשתתפות חוקרי האיידס בעלי השם פרופסור רוברט גאלו ופרופסור ג'ונתן מאן. בשנים 1997–2002 עמדה צבר בראש צוות מחקר בינלאומי שבדק את המשתנים הכלכליים, חברתיים, אתניים ודתיים המשפיעים על בני נוער קנייתים בקיום יחסי מין.

AIDS Education Prevention in Multi-Cultural Societies[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסופת מאמרים שערכה צבר ביחד עם ינון שנקר ופרנציסקו סאי, שראה אור ב-1996. הספר מקבץ מאמרים מדיסציפלינות שונות (כדוגמת: נשים ואיידס, איידס ודת, איידס ואמנות) ומאזורים שונים ועוסק כולו בחינוך למניעת איידס. זו הפעם הראשונה במחקר למניעת איידס שראה אור ספר שעוסק במחלה מפרספקטיבה רחבה כל כך, דבר שהוא מובן מאליו כיום. בעת כתיבת הספר היה האיידס נחלת מחקרם של הרופאים בלבד.

קניה – מהתיישבות קולוניאלית למדינה עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר שכתבה צבר בצוותא עם פרופסור מרדכי תמרקין, והוא יצא לאור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה בשנת 1997. זו הפעם הראשונה שהתפרסם בעברית ספר על ההיסטוריה הפוליטית המודרנית של קניה. הספר עוקב אחרי המאבק האנטי-קולוניאלי בקניה (מלחמת המאו מאו), שהיה שונה מאוד מתהליכי הדה-קולוניזציה שאפיינו את חלק הארי של אפריקה. לאחר מכן הוא חוקר את ההתפתחות הפוליטית בתוך קניה, עם דגש על היחסים המורכבים שבין האפריקאים למתיישבים הלבנים. הייחודיות שבספר הוא בניסיון לחבר בין כתיבת היסטוריה קלאסית לבין כתיבה מנקודות מבט אחרות, בהן נקודת מבט מגדרית, דגש על התאגדויות פועלים והתאגדויות דתיות, וכיוצא בזה. הספר מחדש בשימו דגש על מרכזיותה של הנצרות בעיצוב הזירה הפוליטית של קניה.

מהגרי העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2001 החלה גליה צבר לחקור את קהיליית מהגרי העבודה האפריקאיים בישראל. היא השתתפה באופן פעיל בפעילויות החברתיות השונות שלהם: הכנסיות, מוסדות החינוך והספורט, תוך שהיא בוחנת את סיפורי החיים של מהגרי העבודה בניסיון להבין את הווייתם מנקודת ראותם. במחקריה היא מצביעה על זהות כפולה של מהגרי העבודה שהכנסיות מקנות לחבריהן: מחד, זהות דתית-נוצרית המותאמת לחיים במדינת ישראל ומאידך, זהות טרנס לאומית שהיא ביטוי לתהליך הגלובליזציה שהמהגרים האפריקאיים לוקחים בו חלק. את ממצאי מחקרה פרסמה בכתבי עת שונים וכן בספר "לא להאמין" בעריכת אביעד קליינברג בהוצאת אוניברסיטת תל אביב וכתר, 2005.

לא באנו להישאר - מהגרי עבודה מאפריקה לישראל ובחזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה זה של צבר ראה אור בנובמבר 2008. זהו מחקר שערכה על אלפי אפריקאים שהגיעו לישראל בשנות ה-80 ובשנות ה-90 של המאה העשרים ועל חייהם בארץ כמהגרי עבודה בלתי חוקיים. בספר מתוארת המערכת החברתית והדתית בתוכה חיו, ובכלל זה כחמישים כנסיות נוצריות אותם בנו בישראל ובהן יצרו רשת פעילה של ארגונים וחיי חברה עשירים. רוב המהגרים הללו גורשו מישראל בראשית המאה העשרים ואחת ומיעוטם עזבו מרצונם. צבר עקבה אחרי מסלולם החל מהגירתם לישראל,[4] חייהם בארץ וחזרה לארץ המוצא.[5] זהו אחד המחקרים היחידים בעולם המתחקה אחר מסלול הגירה מלא של מהגרים, שלעיתים נמשך למעלה מעשור שנים, ובכלל זה השיבה שלהם לארץ הולדתם.

מבקשי מקלט אפריקאים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 2009 מתמקד המחקר של פרופ' צבר במבקשי מקלט אפריקאים בישראל תוך התמקדות בהם כסוכנים (Agents) של שינוי ולא כאובייקטים חסרי ישע. צבר מפנה את הזרקור לעבר פעילויות חברתיות, כלכליות ופוליטיות של מבקשי המקלט. מחקריה מתמקדים בשלושה נושאים מרכזיים: המאבק על מרחב מחיה, פעילויות במרחב הדתי ותפישות של בריאות וחולי.

תאולוגיה של הגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם ד"ר אוריה שביט הובילה פרופ' צבר מחקר הבוחן את המפגשים בין מסורת, מודרנה ופוסט-מודרנה כמעצבים של תאולוגיות על תנועות הגירה בנות זמננו. המחקר התמקד בניתוח טקסטים (כתובים ואחרים) המעניקים פרשנות דתית למושגים כגון הגירת עבודה, גלובליזציה, טראנס-לאומיות וטכנולוגיות תקשורת מתקדמות, וכן את האופנים שבהם מנסים אנשי דת להפיץ ולמסד את הפרשנויות האלה. המחקר בחן באופן השוואתי תהליכים אלו במרחבים נוצרים, מוסלמים ויהודים. המחקר התפרסם Uriya Shavit, Galia Sabar, Andrew Esensten and Teresa Harings Lavi (2014) "Theology of Migration: Towards a Comparative Conceptualization," Journal of Levantine Studies, Vol.4 no.2:9-38.

משפחות משולבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם אמה, פרופ' (אמריטה) נעמה צבר בן יהושע חקרה גליה צבר משפחות משולבות בישראל: נשים וגברים, עם או בלי ילדים משלהם, אשר נכנסו לקשר משפחתי עם בן/ת זוג שיש לו/ה ילדים מקשר קודם. המחקר התמקד בהוויית החיים של הורים – צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים אשר הגיעו לקשר כשהיו רווקים גרושים או אלמנים. כמו כן המחקר בחן את הווית החיים של ילדים שגדלו במשפחות משולבות עם הורה לא ביולוגי. בשנת 2012 פרסמו את ספרן "שני בתים וילד" – סיפורן של משפחות משולבות בישראל" בהוצאת שוקן.

בשנים 2017-2022 הרחיבה צבר את מחקריה על מהגרי עבודה לקבוצות נוספות ובכלל זה מהגרים מאמריקה הלטינית ומהפיליפינים. מחקריה עסקו בזהותם של ילדי אותם מהגרים בישראל, התאזרחותם ושירותם בצבא.

במהלך מגפת הקורונה יצאה לחקור את קורותיהם של מהגרי עבודה מהפיליפינים, עובדות ועובדי סיעוד. מחקריה, יחד עם ד"ר דבי בביס, התפרסמו בכתבי עת מדעיים.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליה צבר היא חברת הנהלה בהתנדבות בארגונים הבאים: פרויקט איידס ירושלים,[6] המרכז הרפורמי לדת ומדינה של התנועה ליהדות מתקדמת, מוקד סיוע לעובדים זרים, וכן NALA – מרכז מחקר ופעולה למיגור מחלות טרופיות נדירות באפריקה.

  • פרויקט איידס ירושלים הוא עמותה שהוקמה ב-1987 ועוסקת בחינוך למניעת איידס בקרב בני נוער בישראל ובעולם. צבר מובילה את הפרויקטים באפריקה. בעשורים האחרונים קויימו פעילות הכשרת מחנכים למניעת איידס בקניה, אוגנדה, רואנדה, סואזי ודרום אפריקה. בישראל היא מתמקדת בהדרכת יוצאי אתיופיה. צבר השתמשה בתוכנית שנבנתה בארץ עבור ישראלים ותרגמה אותה מבחינה חברתית ולשונית לאפריקה. היא יצרה שיתופי פעולה בין אנשי מקצוע ישראלים לבין עמיתים אפריקאיים, כולל מנהיגים דתיים וניסתה לרתום אותם למאבק במגפת האיידס. במהלך השנים היא הקימה סדנאות והרצאות בנושא בחלק מהמדינות האפריקאיות. מאמץ רב הושקע בשבירת טאבואים בקרב מנהיגים אפריקאיים, שמנעו מהם מלעסוק במחלת מין.
  • המרכז הרפורמי לדת ומדינה הוא הזרוע המשפטית של התנועה ליהדות מתקדמת. המרכז מעניק סיוע משפטי לאנשים בשולי החברה: עגונות, מסורבות גט ובשנים האחרונות גם פליטים מסודאן וממקומות נוספים. צבר מנסה לרתום את היהדות הרפורמית לפעול בתחומים מגוונים, בהם סיוע למהגרי עבודה ופליטים, לפי הפסוק המקראי "כי גר היית בארץ מצרים".[7]
  • מוקד לפליטים ומהגרים - פועל בשני מישורים: הגשת סיוע משפטי ומעשי למהגרי עבודה ופעולה לשינוי חקיקה. צבר משתמשת במחקר על העובדים הזרים לבניית תוכנית לשיקום מהגרי עבודה ומופיעה בוועדות הכנסת השונות.[8]
  • NALA הוא ארגון הפועל לחקר ומיגור מחלות טרופיות נדירות ומרכזו באתיופיה. הארגון הוקם על ידי פרופ' צבי בנטוויץ וד"ר לובל. מראשיתו עמד הארגון על הקשר שבין מגפת האיידס ובין שעורי ההידבקות במחלות טרופיות נדירות ומתוך הבנה זו נבנה מערך המחקר והפעולה. NALA פועלת בשילוב בין חוקרים ישראלים ואתיופים, גורמי ממשל מקומיים, ארגוני נשים, כנסיות ומערך גדול של סטודנטים ישראלים ואתיופים.[9] 
  • "חולים שקופים" - בנייה והפעלה של קורסי הכשרה לסגלים רפואיים בסוגיות הקשורות לבריאות חסרי מעמד בישראל. בין השנים 2012 – 2019 יזמה פרופ' צבר, ביחד עם ד"ר שירי טננבאום, שישה קורסים תחת הכותרת "חולים שקופים". הקורסים התקיימו בבתי חולים ברחבי הארץ ובכלל זה בבית חולים שיבא, בבית חולים סורוקה, בבית חולים וולפסון ובאיכילוב.
  • קורס "פה אחד" - בשיתוף עם אוניברסיטת ת"א נציבות האו" ם לפליטים ובית חולים שיבא תל השומר, ארגנה פרופ' צבר עם ד"ר טננבאום את הקורס "פה אחד" ללמוד יסודות התרבות והשפה הטיגרינית. בקורס לקחו חלק סטודנטים ללמודי אפריקה, עובדים של ארגוני סיוע ועובדי מערכת הבריאות. את הקורס לימדו שני מבקשי מקלט מאריתראה בסיוע של שתי תלמידות מחקר ישראליות. 
  • קורס מתורגמנים רפואיים אנגלית-טיגרינייה[10] - פרופ' צבר בשילוב עם ד"ר טננבאום וד"ר מיכל שוסטר, מומחית לתרגום מאוניברסיטת בר-אילן, פתחו את הקורס הראשון בישראל למתורגמנות רפואית למבקשי מקלט אריתראים. הקורס הכשיר את המשתתפים לתרגם מטיגריניה לאנגלית והוא כלל 15 מפגשים, כל אחד של 4 שעות והתקיים בבית חולים שיבא. 12 מתוך בוגרי הקורס עובדים במערכת הבריאות הישראלית.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבר גליה ואפרת שיר (עורכות) מבקשי חיים: אריתראים, סודאנים וישראלים במרחבים משותפים. פרדס (סדרת עכשיו אפריקה) תשע״ט 2019.
  • (ביחד עם נעמה צבר בן-יהושע), שני בתים וילד: סיפורן של משפחות משולבות בישראל, הוצאת שוקן, תשע"ב 2012.
  • בראשית הייתה אפריקה, אוניברסיטה משודרת, תשע"א 2011.

Lynn Schler, Louise Bethlehem, and Galia Sabar. 2010. Rethinking Labour in Africa, Past and Present. London: Routledge.

  • לא באנו להישאר - מהגרי עבודה מאפריקה לישראל ובחזרה, אוניברסיטת תל אביב - ההוצאה לאור, 2008.
  • G. Sabar (2002) Church, State and Society in Kenya – From Mediation to Opposition, 1963-1993, London: Frank Cass.
  • קניה - מהתיישבות קולוניאלית למדינה עצמאית / מרדכי תמרקין, גליה צבר-פרידמן. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ז, 1997.I. Schenker, G. Sabar-Friedman and I. Francisco, eds.,(1996), AIDS Education Prevention in Multi-Cultural Societies, New York: Plenum Press.
  • גליה צבר: אני עובד זר, שחור ונוצרי בישראל היהודית: נצרות אפריקאית בתל אביב, בתוך: קליינברג אביעד, דתיות, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב וספריית כתר, תל אביב, 2004.

פרסים והערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2009 זכתה צבר בפרס Unsung Heroes[11] המוענק על ידי הדלאי לאמה[12] בחסות הארגון הבינלאומי Wisdom in Action. הפרס מוענק אחת לכמה שנים, ועד היום זכו בו כ–100 איש מרחבי העולם. הפרס הוענק לה כהוקרה על פעילות מוצלחת ורבת שנים בשדות המחקר והעשייה החברתית בסוגיית יהודי אתיופיה ומהגרי עבודה מאפריקה בישראל, והצבתן של סוגיות אלו במרכזו של השיח הציבורי בישראל. היא הישראלית הראשונה שזכתה בפרס זה. בנוסף אליה זכו בפרס של 2009 עוד 48 איש מרחבי העולם.[13] טקס הענקת הפרסים נערך בסן-פרנסיסקו במאי 2009.[14]

בשנת 2015 זכתה לפרס הוקרה מטעם ארגון SID ועיריית תל אביב, כהוקרה על פועלה בתחום הפיתוח הבין לאומי. 

בשנת 2016, לרגל יום האישה הבינלאומי, נבחרה כאחת מ-11 חוקרות מעוררות השראה באוניברסיטת תל אביב.[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גליה צבר בוויקישיתוף

מפרסומיה

ראיונות עימה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המלצה על שלושה מועמדים, אנשי אקדמיה, לכהונה במועצת המרכז לחקר ולשימור מורשת יהדות אתיופיה, על פי חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשע"ב-2012, באתר המועצה לנשכלה גבוהה, ‏14 באוגוסט 2018
  2. ^ המכון להגירה ושילוב חברתי, באתר המכללה האקדמית רופין
  3. ^ כתב עת | לשם שינוי, באתר Leshemshinui (באנגלית)
  4. ^ מסלולם מהגירתם לישראל
  5. ^ וחזרה לארץ המוצא, באתר nrg
  6. ^ פרויקט איידס ירושלים
  7. ^ Israel Religious Action Center (IRAC), Israel Religious Action Center (IRAC) (באנגלית)
  8. ^ Felix007.com, Hotline for Refugees and Migrants | main, hotline.org.il
  9. ^ nala | TEAM, nala (באנגלית)
  10. ^ קורס מתורגמנים רפואיים אנגלית-טיגרינייה
  11. ^ "Israel's Unsung Female Heroes". Haaretz (באנגלית). 2009-06-08. נבדק ב-2019-05-02.
  12. ^ Dalai Lama to present Unsung Heroes Award to Israeli researcher, Phayul.com
  13. ^ פרטים על הפרס והטקס
  14. ^ ההודעה על הפרס, באתר אוניברסיטת תל אביב
  15. ^ חוקרות מעוררות השראה > פרופ' גליה צבר, באתר אוניברסיטת תל אביב