גלילאו גליליי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "גלילאו" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גלילאו (פירושונים).
Disambig RTL.svg המונח "גליליי" מפנה לכאן. לערך העוסק במוזיקאי מתקופת הרנסאנס ואביו של גלילאו גליליי, ראו וינצ'נצו גליליי.
גלילאו גליליי
Galileo Galilei
1564 –‏ 1642
Galileo.arp.300pix.jpg

גלילאו גלילייאיטלקית: Galileo Galilei; ‏15 בפברואר 15648 בינואר 1642), פיזיקאי, אסטרונום, מתמטיקאי ופילוסוף איטלקי.

גלילאו פעל בתקופת המהפכה המדעית. הישגיו כוללים גילויים אסטרונומיים רבים שגילה באמצעות הטלסקופ שבנה, וחיזוק המודל ההליוצנטרי, לפיו כוכבי הלכת נעים סביב השמש. בין היתר חקר גלילאו את מופעי נוגה, גילה את ארבעת הירחים של צדק ואת הכתמים על פני השמש והירח.

גלילאו, יחד עם מדענים בני דורו, הניח את היסודות למדע המודרני בתרבות המערב, אשר מבוסס על ניסויים ותצפיות ובניית תאוריות המסבירות תופעות נצפות. גלילאו נחשב ל"אבי המדע המודרני" ו"אבי הפיזיקה המודרנית" ולאחד מאנשי המדע הדגולים והמשפיעים בכל הזמנים.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילאו נולד בפיזה, איטליה, ב-15 בפברואר 1564, בן בכור לוינצ'נצו גליליי, מוזיקאי שתרם רבות להתפתחות התאוריה המוזיקלית. לאחר מות אמו הוא הופקד לשמור ולדאוג לאחיו. משפחתו של גלילאו נשארה בפיזה עד שהיה כבן שמונה, ואז עברה לפירנצה. אביו של גליליי עסק במכירת צמר, אך כאשר נשלח גלילאו למנזר קמלדולזה ללימודים, הבין אביו שמכירת צמר לא תספק אותו, והחליט שעליו ללמוד רפואה‏[1].

בהגיעו לגיל 17, אמר גלילאו לאביו שהוא מעוניין להפוך לנזיר כמו מוריו במנזר קמלדולזה. אביו לא אהב את הרעיון, ולכן שלח אותו ללמוד רפואה באוניברסיטת פיזה. גלילאו לא אהב את הלימודים, אך עשה תחילה כדברי אביו. לאחר זמן מה, עבר גליליי מלימודי הרפואה ללימודי מתמטיקה, אותם אהב‏[2]. כשלמד באוניברסיטת פדובה, הכיר גלילאו את מריה גמבה, איתה ניהל מערכת יחסים שהניבה שלושה ילדים. בשנת 1600, נולדה בתם הבכורה וירג'ינה, ב-1602 נולדה בתם השנייה ליויה, ובשנת 1606 נולד בנם וינצ'נצו. עם זאת, השניים מעולם לא נישאו. בגלל אופי חיי המשפחה הוגדרו בנותיו של גלילאו "בלתי ניתנות לנישואין" ונשלחו למנזר "סאן מטאו", שם בילו עד סוף חייהן. בנו של גלילאו הותר לנישואין והתחתן עם ססטיליה בוקצ'ינרי.

עיקרי עבודתו של גלילאו כמדען[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב היד המוקדם ביותר של גלילאו שנמצא נכתב בערך בתקופה בה עזב את האוניברסיטה של פיזה ב-1585. בכתב יד זה אין כמעט מקוריות, האסטרונומיה של קופרניקוס מוזכרת אך נדחית בתוקף ועדיין לא חלק על העקרונות המקובלים של "הפילוסופיה הטבעית" של אריסטו. בחיבורו "דה מוטו" שכתב בפיזה עדיין הסכים כי האדמה היא מרכז היקום אך מספר מפרקיו מוקדשים להתקפה על הפיזיקה של אריסטו. בחיבור זה טען גלילאו כי זמני נפילה של גופים העשויים מאותו חומר ונופלים דרך אותו מדיום, שווים, בלי קשר למשקלם.

המסה המקורית הראשונה שלו נכתבה ב-1586 בנושא שיווי משקל הידרוסטטי. בערך באותם ימים החל לכתוב גם על התנועה. גלילאו מצא דרך מעשית לקבוע את מרכז הכובד של מוצקים מסוימים, מה שזיכה אותו בהכרה רחבה. הפעמים הראשונות הידועות בהן ביטא העדפה קופרניקאית הייתה במכתב אל מדוני ב-1597, אשר השווה את אפלטון עם אריסטו ובמכתב תודה ליוהנס קפלר, שהיה תומך נלהב בקופרניקוס, אז כבר הודה שהוא קיבל את "האסטרונומיה החדשה".

בשנת 1592 התחיל גלילאו ללמד באוניברסיטת פדובה ונשאר שם 18 שנה. בפדובה לימד גאומטריה, פיזיקה ואסטרונומיה עד שנת 1610. במהלך תקופה זו גילה תגליות משמעותיות בתורת התנועה, באסטרונומיה ובפיתוח הטלסקופ. בנוסף הוא התמחה באסטרולוגיה, תחום אשר בזמנו נקשר עם לימודי המתמטיקה והאסטרונומיה. ביוני שנת 1610 עזב גליליי את משרתו בפדובה וקיבל את משרת המתמטיקאי הבכיר באוניברסיטת פיזה. שנה לאחר מכן הפך גליליי לחבר השישי באקדמיה דיי לינסאי היוקרתית שברומא וחזר לפיזה.

גלילאו והטלסקופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטלסקופ נתקל גלילאו ב-1609, מכשיר אשר בנוגע לראשוניות ההמצאה אין תמימות דעים בקהילייה ההיסטורית, אך ידוע כי אל גלילאו הגיעו שמועות על הדגם ההולנדי אשר על מסמכיו חתום האנס ליפרסהיי. גלילאו התחיל לבנות טלסקופים בעצמו בשנת 1609, לאחר שחקר את ההמצאה. בתחילה, קראו לטלסקופ שלו Perspicillum, עדשות מעקב, ואחר כך השתמש במונח הלטיני "טלסקופיום" ממנו נגזרים השמות בשפות השונות. הוא בנה את המכשירים שלו תוך שימוש בזכוכית משלו, בעיבוד עצמי של העדשות, מבלי להיעזר בעדשות של יצרנים אחרים. הטלסקופים של גלילאו היו בעלי יכולות אופטיות טובות פי 10 מאלו של המכשירים המקוריים.

גלילאו ערך מגוון ניסויים ופיתוחים כדי להוכיח שהדמויות הנראות בטלסקופ אינן פגמים אופטיים או אשליות שנוצרות על ידי העדשות. הוא שיפר את הרזולוציה של הטלסקופ והפחית את האפקטים שנגרמו בשל "קרני האור האלכסוניות" לפיו, מה שהיום נקרא סטיות אופטיות. בנוסף על טעויות שמקורן היה בטבעו של האור ובחוש הראיה, יחד עם שכלול המכשיר האופטי החדש, נוצר צורך לפתור בעיות הכרוכות באופן בו ניתן לפרש תמונה ויזואלית כידע פיזיקלי. ב-10 במרץ 1610 פרסם גלילאו את ספרו "Sidereus Nuncius" ("השליח הכוכבי") בו חשף את תגליותיו באמצעות הטלסקופ ובכך הפך להיות המדען הראשון שפרסם תצפיות אסטרונומיות המתבססות על שימוש בטלסקופ.

באמצעות הטלסקופ גילה גלילאו כי:

  1. פני הירח אינם חלקים - עד אז הייתה מקובלת התפיסה האריסטוטלית כי פני הירח מושלמים וגלילאו הראה כי קיימים הרים ומכתשים על פני הירח. באוסף איורים מ-1616 (המופיע משמאל), תיעד גלילאו גליליי את פריסתו הבלתי שוויונית של אור השמש על פני הירח, מה שמצביע על שינויים בזווית הראייה. תצפיות הטלסקופ שערך גלילאו על הירח ועל גרמי שמים אחרים עזרו לשכנע את מלומדי המאה ה-17 לזנוח את התפיסה כי גרמי השמים הינם מושלמים ובלתי משתנים. בטרם נערכו תצפיות בטלסקופ, היו אסטרונומים ישועים שסברו כי הירח שטוח, והסבירו את הכתמים הנראים לעין כתוצאה של שינויים בצפיפות או כתופעה אופטית כלשהי. גלילאו תכנן עבודת תצפית ואיור נרחבת יותר, אך משמצא התנגדות מועטה לסברה כי פני הירח אינם חלקים, לא אייר איורים נוספים של הירח.
  2. ירחי צדק - בראשית ינואר 1610 גילה ארבעה ירחים המלווים את צדק, בסתירה לטענת הפילוסופיה הטבעית שהאדמה היא מרכז כל התנועות השמיימיות. גלילאו כינה אותם "כוכבי מדיצ'י" לכבודם של בני משפחת מדיצ'י מפירנצה. בתמורה למחווה זו מונה לפילוסוף החצר של המשפחה, מינוי שאפשר לו לפרוש מהוראה באוניברסיטה ולהתמסר למחקר. תצפיות אלה הוכיחו, לדברי גליליי, כי אותם חוקי פיזיקה שולטים בשמים ובארץ, וכי תנועת גרמי השמיים אינה סובבת סביב כדור הארץ. תגליות אלו היוו, לדעתו, הוכחה לכך שהקוסמולוגיה ההליוצנטרית הקופרניקאית הייתה אמיתית, ולא רק מודל תאורטי. התגלית בדבר ירחיו של צדק חשיבותה רבה במיוחד לאור העובדה שבאותה התקופה שלטה עדיין הגישה הגאוצנטרית (קרי, כל העצמים סובבים את הארץ) והנה כעת נודע כי לא זו בלבד שיש עצמים המקיפים גופים אחרים מלבד הארץ, אלא שלצדק יש לא פחות מארבעה ירחים וזאת לעומת ירח אחד בלבד של כדור הארץ.
  3. המופעים של נוגה (ונוס) - לפי התאוריה התלמאית, לנוגה רק שני מופעים ואילו גלילאו צפה בכוכב וגילה כי לנוגה מופעים דומים למופעי הירח והוא סובב סביב השמש. באמצעות הטלסקופ ראה גלילאו דבר שאף קופרניקוס ציין כמשונה - אם המרחק בין נוגה לאדמה משתנה, הרי גודלו של הכוכב צריך היה להשתנות במידה גדולה יותר מכפי שנראה לעין בפועל, עתה הראה הטלסקופ כי נוגה מואר כולו באור השמש כאשר הוא נמצא בנקודה הרחוקה ביותר מכדור הארץ ואילו מואר רק סהר דק מתוך שטחו של הכוכב כאשר הוא נמצא בנקודה הקרובה ביותר לכדור הארץ.
  4. כתמים על פני השמש - גלילאו גילה כתמים על השמש, שנחשבה גם היא לגרם שמימי מושלם. באמצעות הטלסקופ וחישובים מתמטיים וגאומטריים הראה גלילאו כי הכתמים נמצאים על פני השמש ולא היו אלו כוכבים זעירים החגים סביב כדור הארץ או השמש, כפי שטענו מתנגדיו. בנוסף, מצא גלילאו כי השמש משלימה סיבוב על צירה במשך חודש ימים.
אוסף איורי הירח מ-1616

בספר "השליח הכוכבי" ישנו חידוש נוסף שהחדיר גלילאו לאסטרונומיה; לפני פרסום הספר, האסטרונומיה הייתה מדע שהומחש בתרשימים בלבד, אך ללא ייצוגים נטורליסטיים - או תמונות - של השמים. בשליח הכוכבי הציג גליליי תמונות שבהן צייר את הירח, כפי שהוא נראה דרך הטלסקופ. גלילאו המשיך מנהג זה גם ב"מכתב על כתמי השמש" שפרסם בשנת 1613, שם צייר את ההופעות היומיות של השמש ברצף כמעט מלא של יותר מחודש, כך שהקורא יכול לראות את הצורה המשתנה של הכתמים ואת התקדמותם לרוחב פני החמה. ישנם חוקרים אשר רואים בשימוש שעשה גליליי בתמונות, ניסיון של המדען לשכנע באופן ויזואלי את קוראיו באמיתות טענותיו ובאמינות מכשירו - ניסיון שנבע מחוסר יכולתו להסביר באופן מדעי כיצד פועל המכשיר.

לאחר פרסום הספר, שעורר סערה גדולה ונתקל בהתנגדות, הוביל גליליי מסע נמרץ לאישור תגליותיו ולקבלת מכשירו ככלי החדש שאיתו יש לצפות ברקיע. התגובה הראשונית של העולם האקדמי הייתה לדחות את טענותיו המדהימות, לא רק משום טבען יוצא הדופן אלא גם משום שנעשו באמצעות טלסקופ, מכשיר אשר נתפס כלא אמין ויוצר אשליות.

במסגרת ניסיונותיו לבסס את מעמדו וסמכותו של הטלסקופ ככלי מדעי, שלח גליליי לאסטרונומים חשובים את הטלסקופים שייצר, כדי שיוכלו לצפות במו עיניהם בתגליותיו, ובכך יאשרו ויתַקֶפו את תצפיותיו. התשובה שקיבל מכמה קולגות הייתה מפתיעה: מקצת מדעני הטבע (natural philosophers) פשוט לא חשבו ששווה אפילו להביט דרך הטלסקופים שלו, משום שא-פריורי התנגדותם התאורטית לאמינות המכשיר הייתה כה מוצקה"‏[3]. כלומר, מקצת אנשי המדע סירבו מראש להאמין למה שהם עתידים לראות בטלסקופ, משום שחשבו שהדימויים שמראה המכשיר אינם משתקפים דרכו אלא נוצרים על-ידו (כמו שקורה בקלידוסקופ).

מחקריו של גלילאו על התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1602 עסק גלילאו בפדובה בעיקר במחקרים מעשיים ולא תאורטיים. גלילאו ביצע את רוב ניסוייו בנפילת גופים על גבי מישורים משופעים ובשלהי 1602 כתב לגואידובלדו דל מונטה על תגליותיו והוסיף השערה שגוף הנופל מכל נקודה שהיא על מעגל מאונך, יגיע לנקודה הנמוכה ביותר במעגל בזמנים שווים. באותו המכתב ציין גלילאו כי אין לצפות לדיוקים מתמטיים מלאים.

את תשומת לבו של גלילאו לחשיבותה של התאוצה בתנועה כלפי מטה ולרציפות התנועה, הסבה מטוטלת כבדה בה השתמש וניסויים הובילו אותו אל חוק הנפילה לפיו המרחק שעובר גוף ממצב מנוחה נמצא ביחס ישר לריבוע הזמן שעבר מאז התחיל אותו הגוף בתנועתו, זאת בניגוד להנחה ששלטה מאז המאה ה-14 שהתנועה מורכבת מפרצי מהירויות קטנים ורציפים שכל אחד מהם אחיד וגדול מקודמו.

הבסיס לגילויו של גלילאו היה מדידה קפדנית ורציפותה של המהירות האחידה בקו ישר. תגלית זו הפכה לאבן פינה בפיזיקה הניוטונית. על פי הפיזיקה של גלילאו, גוף כבד צריך להגביר או לאבד מהירות לפי מרחקו ממרכז כדור הארץ. ניוטון הרחיב את חוק ההתמדה לכל הגופים כאשר גילה את הגרביטציה.

מכשירים טכנולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילאו המציא מספר מכשירים, ובהם את הטרמוסקופ הנקרא על שמו, טרמוסקופ גלילאו - תווך זכוכית ובראשו כדור דמוי ביצה בגודלו וצורתו, שלתחתיתו משתלב צינור דק וארוך דמוי מבחנה, שחלקו התחתון עובר דרך פקק שעם עד לבסיסו של כלי קיבול דמוי כד שלו פתח משני צר יותר דרכו ממלאים את הטרמוסקופ בנוזל, אף הוא פקוק שעם‏. עיקרון הפעולה של המדחום מתבסס על כושר הציפה - הטמפרטורה מחוץ למדחום משפיעה על הטמפרטורה בתוך המבחנה וכאשר טמפרטורת הנוזל שבתוך המבחנה משתנה, משתנה צפיפות הנוזל וכתוצאה מכך ניכרת עלייה או ירידה במפלס הנוזל. בנוסף, פיתח גלילאו משקפות לשימוש צבאי וגאומטרי, גלילאו מכר מכשירים אלו יחד עם "מדריך למשתמש" ואף העביר קורסים בתשלום לשימוש במכשירים אלו.

משפט גלילאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת משפטו של גליליאו נחשבת לאחד העימותים המפורסמים בהיסטוריה בין דת ומדע. למעשה, הפרשה מורכבת יותר. עד שלב מסוים גילתה הכנסייה הקתולית ברובה יחס חיובי וסובלני לעבודתו של גלילאו, ולגלילאו היו יחסים קרובים וחבריים עם בכירים בכנסייה. עיקר ההתנגדות אליו באה משורות התאולוגים הכנייסתיים, שחשבו שגלילאו פולש לתחומם, אולם השפעתם בכנסייה הייתה מועטת. שורת אירועים הביאה להתדרדרות היחסים בין גלילאו לכנסייה.

בדצמבר 1614 נשא כומר צעיר- תומאס קצ'יני, דרשה בגנות המתמטיקאים וגלילאו בפרט. דרשה זו עוררה תסיסה ואנשי האינקוויזיציה ברומא החלו לחקור את כתביו של גלילאו. בתחילה מצאו רק מספר משפטים מועטים שלא התיישבו עם התאולוגיה והפרשה נסגרה עקב חוסר בראיות.

באמצע 1616 כתב גלילאו את "המכתב לדוכסית כריסטינה" (שהיה מופנה, בעקיפין, לתאולוגים הכנסייתיים) ובו, בין היתר, כתב שהוא רואה במודל ההליוצנטרי מציאות פיזית ולא רק אמצעי לחישוב מתמטי, כפי שנתפס על ידי הכנסייה באותם ימים. עוד טען, כי יש לפרש את כתבי הקודש פירוש אלגורי ולא לקבל אותם כפשוטם. בנוסף שטח את תקוותיו כי הכנסייה תשנה את עמדתה בנוגע לאיסור הספרים הקופרניקאים כי לדעתו אסור לאמונה הנוצרית להישען על עובדות המדע.

כאשר הגיע גלילאו לרומא, בשלהי 1615, הוא טען בזכות האסטרונומיה הקופרניקאית ונגד הכנסת "על סיבובי גלגלי השמיים" של קופרניקוס לאינדקס הספרים האסורים. בפגישה של חשמני האינקוויזיציה ב-24 בפברואר 1616 נקבע כי נאסר על גלילאו להחזיק, להגן או ללמד את התורה הקופרניקאית. יומיים אחר כך נשלחו שני קציני מעצר להביא את גלילאו למעונו של החשמן רוברטו בלרמינו, שם הודיעו לו על ההחלטה.

ב-1623 התמנה מפאו ברבריני, תומך נלהב של גלילאו, לאפיפיור אורבנוס השמיני וגלילאו הוזמן לשיחות רבות עמו ואף הותר לו לפרסם את תאוריית הגאות והשפל בספר "דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות". גלילאו כתב במשך שש שנים, וסיים אותו לבסוף ב-1630. הוא ניסה לשלוח את הספר לאישור הצנזורה ברומא, אבל הקשר בין רומא ופירנצה היה בעייתי, ולכן ביקש מהצנזורה בפירנצה לאשר את הספר. לאחר מספר הסתייגויות הוחלט לפרסמו, אך גלילאו נאלץ לכתוב הקדמה שבה הוא מסביר שכל ההתרחשויות בספר הן בדיוניות ואינן מבוססות על העולם האמיתי. ב-1632 ראה אור הספר "דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות", אך מעט לאחר מכן הורתה הכנסייה להחרים אותו. הדמות שייצגה בדיאלוג כמשקפת את עמדת הכנסייה, הוצגה לדעת האפיפיור, בצורה נלעגת, והוא ראה בכך כפיות טובה מצד גלילאו. באותה שנה זימנה האינקוויזיציה את גליליי להופיע בפניה לבירור אך בגלל מחלה נבצר ממנו להגיע לרומא עד 1633.

הספר נכתב בצורת דיאלוג בין מורה לתלמידו, דמויות המייצגות את הכנסייה וגלילאו, אשר ניסו לזכות בתמיכה של דמות שלישית נייטרלית. הנושאים בהם דן הספר: הבחנה בין האסטרונומיה הישנה לחדשה, תנועת כדור הארץ ותופעות הקשורות בתנועה זו ובגאות ובשפל.

לאחר פרסום הספר, נקרא גלילאו ב-1632 לעמוד למשפט, אשר החל רק באפריל 1633 ועל סדר היום עמדה השאלה האם גלילאו הפר את צו הכנסייה שניתן לו ב-1616 לפיו אסור היה לו להחזיק וללמד בכל אופן שהוא את תורת קופרניקוס.

גלילאו הודה באשמה שבחלק מ"הדיאלוג" הרחיק לכת ועל כך נגזר עליו מאסר ללא הגבלת זמן. על פי מיתוס נפוץ, בסוף המשפט הכריז גלילאו "ואף על פי כן נוע תנוע" (הכוונה לתנועת הארץ סביב השמש), אולם אין למיתוס זה תימוכין היסטוריים, וסביר שאירוע זה לא קרה. בשלהי 1633 קיבל גלילאו היתר לחזור לביתו, שם גר עד סוף חייו תחת השגחה של קציני אינקוויזיציה.

גליליי עומד מול האינקוויזיציה ברומא. צויר ב-1857 על ידי קריסטינה באנטי.

שנותיו האחרונות ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליליי ריצה את מאסרו בווילה בפירנצה, שם המשיך את עבודתו כשהוא סובל מבעיות בריאות. הוא איבד בהדרגה את מאור עיניו, ומשנת 1638 היה עיוור לחלוטין. בשנת 1634 מתה בתו האהובה וירג'יניה, שהייתה נזירה קתולית, אך שמרה איתו קשר במהלך כל שנות מאבקו בכנסייה. מכתביה של מריה ששרדו, הם אחד המקורות המעניינים לחייו האישיים של גלילאו. במהלך מאסרו כתב את ספרו "הרצאות והוכחות מתמטיות סביב שני מדעים חדשים" ולאחר שסיים גליליי לכתוב את הספר, הוברח הספר להולנד ושם פורסם. ב-1640 כתב גליליי תוכניות לבניית שעון המטוטלת הראשון. לאחר מותו ניסה בנו לבנות את השעון, אך ללא הצלחה. ב-1642 נפטר גליליי בביתו.

ב-31 באוקטובר 1992, 350 שנה לאחר מותו של גלילאו גליליי, נשא האפיפיור יוחנן פאולוס השני נאום, שבו הודה בטעויות הכנסייה הקתולית בפרשנות שניתנה לכתביו של גליליי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב זיק, "גליליאו והטלסקופ", גליליאו 87, נובמבר 2005. עמ' 54-60.
  • מקס ברוד, "גליליי הכבול", רומן היסטורי המבוסס על מחקר מעמיק, הוצאת עם עובד תש"ח (תרגום מגרמנית דב שטוק).
  • ברטולט ברכט, "חיי גלילאו" (מחזה), תרגם והוסיף מבוא והערות: אברהם עוז, ת"א: אור-עם, 1982.
  • דווה סובל, בתו של גלילאו - סיפור על קשר בין מדע לאהבה (לפרק מהספר, באתר הידען)
  • סטילמן דרייק, "גלילאו", בסדרת "גדולי עבר", דביר, 1988
  • Yaakov Zik, "Scince and instruments: The telescope as a scientific instrument at the beginning of the seventeenth century", Perspectives on Science 2001, Vol. 9, no. 3, pp- 259-284
  • Zik Y. and Hon G., Magnification: How to turn a spyglass into an astronomical telescope. Archive for History of Exact Sciences Vol. 66, June 2012: 439–464
  • Zik Y. and Hon G., Galileo’s knowledge of optics and the functioning of the telescope, in http://arxiv.org/abs/1307.4963

משפט גלילאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • R. Feldhay, "Catholicism and the Emergence of Galilean Science: A Conflict between Science and Religion?", in: S.N. Eisenstadt & I. Friedrich Silber (eds.), Cultural Traditions and Worlds of Knowledge: Exploring in the Sociology of Knowledge, Connecticut, 1988, pp. 139-195
  • G. de Santillana, The Crime of Galileo, Chcago 1955, chs. X-XV
  • M.A. Finocchiaro, The Galileo Affair, Berkely 1989
  • "Entre Galilée et l'Eglise: la Bible." Une mise au point. Etude. Joël COL. ISBN 2-9520299-0-3,AutoEdition Méguila

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Paul Hightower, Galileo: Astronomer and Physicist, Enslow Publishers, Inc., 2008, page 10, ISBN 0766030083
  2. ^ Paul Hightower, Galileo: Astronomer and Physicist, Enslow Publishers, Inc., 2008, pages 13-14, ISBN 0766030083
  3. ^ Ronchi, "The influence of the early development of optics on science and philosophy", p.201