גלילאו גליליי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הדף "גלילאו" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גלילאו (פירושונים).

הדף "גליליי" מפנה לכאן. לערך העוסק במוזיקאי מתקופת הרנסאנס ואביו של גלילאו גליליי, ראו וינצ'נצו גליליי.

גלילאו גליליי Galileo Galilei 1564 –‏ 1642
תרומות עיקריות
מחקרים בקינמטיקה, שיפור הטלסקופ, חקר מערכת השמש. נחשב ל"אבי האסטרונומיה המודרנית", "אבי הפיזיקה המודרנית", "אבי המדע המודרני".
נתונים נוספים ענף מדעי אסטרונומיה, מתמטיקה, פיזיקה ארצות מגורים איטליה פרסים והנצחה גלילאו (גשושית), התמרת גלילאו.

גלילאו גליליי (באיטלקית: Galileo Galilei) (‏15 בפברואר 1564 – 8 בינואר 1642) היה איש אשכולות, פיזיקאי, אסטרונום ופילוסוף איטלקי. גלילאו הניח את היסודות למדע המודרני בתרבות המערב, אשר מבוסס כיום על ניסויים ותצפיות ועל בניית תאוריות המסבירות אותם.

גליליי התנגד בחריפות למספר תפיסות אריסטוטליות, ואף עמד למשפט בעקבות התנגדותו למודל הגאוצנטרי. הוא היה הראשון שהשתמש בטלסקופ לצורך ביצוע תצפיות אסטרונומיות, ובעזרתו גילה ארבעה מירחיו של צדק. במכניקה, ניסח גליליי את חוק ההתמדה, המוכר כיום בתור החוק הראשון של ניוטון.

עבודתו המדעית הקיפה תחומים רבים, והוא נחשב לאחד מאנשי המדע הדגולים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 שנותיו הראשונות ותחילת הקריירה (1564 - 1601) 1.2 הקריירה המתקדמת והטלסקופ (1602 - 1613) 1.3 הוויכוח הקופרניקאי ומשפט גליליי (1613 - 1633) 1.4 שנותיו האחרונות ומותו (1633 - 1642) 2 עבודותיו והמיתוסים אודותיהן 2.1 ניסוי נפילת הגופים 2.2 הטלסקופ 2.3 Sidereus Nuncius 3 "ואף על-פי-כן נוע תנוע" 4 הגשושית גלילאו 5 ראו גם 6 לקריאה נוספת 6.1 משפט גלילאו 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] שנותיו הראשונות ותחילת הקריירה (1564 - 1601)

גליליי נולד בפיזה שבטוסקנה, ב-15 בפברואר 1564, בנו הבכור של וינצ'נצו גליליי, מוזיקאי שתרם רבות להתפתחות התאוריה המוזיקלית.

בשנות ה-70 של המאה ה-16 עבר גליליי לפירנצה עם משפחתו, שם גדל. ב-1581 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת פיזה, אך גילה שהוא נמשך למתמטיקה ולפילוסופיה. למרות רצונו ובקשותיו, לא הרשה לו אביו לעזוב את לימודי הרפואה. גליליי הביא את אחד ממרציו הביתה בניסיון לשכנע את אביו, ששינה מעט את עמדתו בעקבות פגישה זו. מאז הותר לגליליי להתעמק בלימודי המתמטיקה. למרות שעדיין נחשב לתלמיד רפואה באופן רשמי, לא למד גליליי רפואה כמעט, ולבסוף עזב את האוניברסיטה ב-1585 מבלי לקבל תואר. בשנת 1583 המציא גליליי את המאזניים ההידרוסטטיים.

גליליי החל ללמד שיעורים פרטיים במתמטיקה, ובשנים 1585 - 1586 החזיק במשרות הוראה זוטרות בפירנצה ובסיינה. בשנת 1586 כתב את ספרו הראשון, "La Balancitta", שתיאר את שיטתו של ארכימדס למציאת משקלים. גליליי מצא עניין רב בכבידה ובתנועה של גופים ומחקר זה ליווה אותו לאורך כל חייו. באותה שנה נסע לרומא על מנת להציג לקלביאס, פרופסור מפורסם למתמטיקה, את עבודתו בנושא הכבידה, נושא שאנשי האקדמיה ברומא עסקו בו באותם ימים. על אף שהותיר, כנראה, רושם חיובי על הפרופסור, לא הצליח להשיג משרת הוראה.

בזכות המלצותיו של קלביאס והמוניטין שהספיק לרכוש לעצמו כמרצה, השיג גליליי משרת הוראה באוניברסיטה של פיזה ב-1589. הוא החזיק במשרה כשלוש שנים, שבמהלכן כתב שלושה מאמרים המכונים ביחד "De Motu". המאמרים עסקו בתנועת גופים ומעולם לא פורסמו. הגם שידוע כי תורת התנועה כפי שהוצגה ב-"De Motu" שגויה, היא עדיין נחשבת להישג בזכות הדרך שבה השתמש גליליי בתוצאות ניסויים על מנת להגיע למסקנות מדעיות.

[עריכה] הקריירה המתקדמת והטלסקופ (1602 - 1613)

אביו של גליליי נפטר ב-1591, ועל גלילאו, כבן הבכור, הוטל לפרנס את אחיותיו הקטנות. הוא עבר לעבוד באוניברסיטת פאדובה, שם הסכימו לשלש את שכרו, ונשאר שם במשך 18 שנה. גליליי נהג לתאר את תקופתו בפאדובה כמאושרת בחייו. בפאדובה גם הכיר את מריה גמבה, שאיתה ניהל מערכת יחסים רומנטית ארוכה, למרות שהשניים מעולם לא התחתנו. ב-1600 נולדה בתם הבכורה וירג'יניה, וב-1601 נולדה בתם השנייה, ליוויה. בשנת 1606 נולד בנם וינצ'נו.

ב-1602 חזר גליליי לעסוק בתורת התנועה שלו. הוא הבין את טעויותיו ב-"Du Motu" ותיקן אותן. כעת יכול היה לנסח חוק נכון לגבי נפילה חופשית של גופים ושל תנועת זריקה אופקית. מסקנות אלו פורסמו רק 35 שנה לאחר שנכתבו.

ב-1609 שמע גליליי לראשונה על המצאה חדשה מהולנד - הטלסקופ שהומצא על ידי מלטש עדשות פלמי בשם האנס ליפרסהיי. לאחר שחקר את ההמצאה, התחיל גליליי לבנות טלסקופים בעצמו. הטלסקופים שלו היו בעלי יכולות אופטית טובות פי 60 מאלו של המכשירים המקוריים. הוא הציג את הטלסקופים שלו בפני הדוג'ה של ונציה, שהתעניין בהם לשימוש צבאי, וקיבל על כך שכר. הטלסקופ נתן לוונציאנים יתרון במלחמה ואיפשר להם לראות את אויביהם לפני שאלה ראו אותם.

גליליי התחיל לצפות בשמיים באמצעות הטלסקופים החדשים שלו, שהיו בעלי יכולת הגדלה של עד פי 20. הוא פרסם את תצפיותיו לראשונה ב-1610. גליליי טען שהבחין בתופעות רבות בשמיים, שבאותה תקופה לא עלו על הדעת. בין השאר, הוא הכריז שראה הרים ותוואי נוף אחרים על הירח, וב-7 בינואר 1610 הבחין בשלושה גופים קטנים שסובבים את צדק בתחילה חשב שהם כוכבים רגילים, הנראים בקרבת צדק, אולם תצפיות עוקבות במשך כמה ימים שכנעו אותו שהם סובבים את צדק, ובעיקר העלמותו של אחד מהם לאחר 3 ימים (ב-10 בינואר 1610) והבנתו שירח זה נעלם מאחורי כוכב הלכת, אלו היו איו, אירופה וקאליסטו ב-13 בינואר 1610 גילה את הירח הרביעי גאנימד. בשנים שלאחר מכן המשיך גלילאו בתצפיות על ירחי צדק וחישב את מסלוליהם. ירחים אלה מכונים כיום "הירחים הגליליאניים" .הוא צפה גם בשבתאי, אך מכיוון שלטלסקופ שלו לא היה כושר הפרדה מספיק להבחנה בטבעות שבתאי, נראה לו שבתאי כשלושה גופים סמוכים זה לזה. גליליי הבחין שבמעקב אחרי נוגה נראים מופעים מחזוריים הדומים לאלו של הירח, ושלא ייתכן שהוא סובב את כדור הארץ, כפי שסברו באותה התקופה.

ביוני שנת 1610 עזב גליליי את משרתו בפאדובה וקיבל את משרת המתמטיקאי הבכיר באוניברסיטת פיזה. שנה לאחר מכן הפך גליליי לחבר השישי באקדמיה דיי לינסאי היוקרתית שברומא.

[עריכה] הוויכוח הקופרניקאי ומשפט גליליי (1613 - 1633)

עוד ב-1598 שלח גליליי מכתב ליוהנס קפלר, ובו כתב שהוא תומך במודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, כלומר שכדור הארץ ושאר הגופים השמימיים (מלבד הירח) סובבים סביב השמש. באותה תקופה שלט במדע ובכנסייה המודל הגאוצנטרי, שבו נטען שכדור הארץ הוא גוף סטטי העומד במרכז היקום. תורה זו נקראת גם התורה האריסטוטלית, על שם הפילוסוף היווני אריסטו.

עד אז נמנע גליליי מלהיכנס לוויכוח על התורה הקופרניקאית, כדי לא ליצור פרובוקציות. ב-1613 התבקש קאסיני, תלמיד לשעבר של גליליי, להסביר בפני קהל אצילים כיצד ניתן להסביר את תורתו של קופרניקוס, לאור הסתירה הברורה בינה ובין כתבי הקודש. קאסיני הגן על המודל ההליוצנטרי, ובעקבות זאת שלח לו גליליי מכתב, שבו כתב שיש לפרש את התנ"ך ואת הברית החדשה לפי גילויי המדע האחרונים. יריביו של גליליי דאגו שמכתב זה יגיע לאינקוויזיציה שברומא, אך האינקוויזיציה לא מצאה תחילה עניין רב במכתב. באותה שנה, לא ראתה עדיין הכנסייה הקתולית בתורה הקופרניקאית איום, אלא גרסה שתורת קופרניקוס היא כלי אלגנטי שעוזר לבצע חישובים מתמטיים, ואינו מנסה לתאר את המציאות כפי שהיא.

ב-1616 קבע גליליי במפורש, במכתב לדוכסית כריסטינה מלוריין, שהוא רואה במודל ההליוצנטרי מציאות פיזית. ב-1615 פורסם ספרו של האיטלקי פאולו אנטוניו פוסרוני, שבו נטען שהמודל הקופרניקאי אינו סותר את כתבי הקודש. בעקבות הספר קרא האפיפיור לאסיפה של הקרדינלים של האינקוויזיציה לדון בנושא. ב-24 בפברואר 1616, הוחלט שאסור ללמד את תורת קופרניקוס כלל, ועל גליליי נאסר "להחזיק או להגן" באמונות קופרניקאיות. ב-5 במרץ התקבלה החלטה להכניס את הספר של קופרניקוס, "על תנועתם של גרמי שמיים", לרשימת הספרים האסורים.

מאפיו ברבראני, שהיה תומך נלהב של גליליי, התמנה לאפיפיור אורבן השמיני ב-1623. האפיפיור החדש הזמין את גליליי מספר פעמים להרצות בפני אנשי הכנסייה הקתולית. ב-1624 אף הוזמן גליליי לשש שיחות אישיות עם האפיפיור החדש, על מנת שיוכל להסביר לו את תורתו ומסקנותיו. האפיפיור נתן לגליליי אישור לכתוב את "השיחה על שתי שיטות העולם הגדולות", ספר המציג את הוויכוח על שתי השקפות העולם, ההליוצנטרית והגאוצנטרית, בצורה של דיאלוג בין שלושה אנשים: אחד התומך כביכול בדעתו של גליליי, אחד נייטרלי שאינו תומך בשום דעה ואחד, כביכול השוטה, שתומך בדעת הכנסייה. הספר נכתב בשפה פשוטה ונועד לקהל הרחב, וחלקים ממנו נכתבו בהומור ובציניות. הטענה המרכזית בספר לתמיכה בתורה הקופרניקאית היא הסברו של גליליי לתופעת הגאות והשפל, תאוריה שהתבררה כשגויה. מעט לפני כן פרסם יוהנס קפלר את התאוריה הנכונה בדבר הגאות והשפל. חבריו של גליליי דאגו שהספר יוקדש לאפיפיור.

גליליי כתב את הספר במשך שש שנים, וסיים אותו לבסוף ב-1630. הוא ניסה לשלוח את הספר לאישור הצנזורה ברומא, אבל הקשר בין רומא ופירנצה היה בעייתי, ולכן ביקש מהצנזורה בפירנצה לאשר את הספר. לאחר מספר הסתייגויות הוחלט לפרסמו, אך גליליי נאלץ לכתוב הקדמה שבה הוא מסביר שכל ההתרחשויות בספר הן בדיוניות ואינן מבוססות על העולם האמיתי. ב-1632 ראה אור "השיחה על שתי שיטות העולם הגדולות", אך מעט לאחר מכן הורתה הכנסייה להחרים אותו. באותה שנה זימנה האינקוויזיציה את גליליי להופיע בפניה לבירור אך בגלל מחלה נבצר ממנו להגיע לרומא עד 1633. גליליי נמצא אשם בהפרת החלטת הכנסייה מ-1616 ובחשד בכך שחטא. הוטל עליו מאסר למשך כל תקופת חייו, אך הוחלט, כנראה בגלל סימפטיה מסוימת לגליליי, שהוא ירצה את העונש במאסר בית במקום בכלא.

[עריכה] שנותיו האחרונות ומותו (1633 - 1642)

גליליי ריצה את מאסרו בווילה בפירנצה, שם המשיך את עבודתו כשהוא סובל מבעיות בריאות כמו בקע שגרם לו לכאבים-עזים, ומנדודי-שינה חמורים. הוא איבד בהדרגה את מאור-עיניו, ומשנת 1638 היה עיוור לחלוטין. בשנת 1634 מתה בתו האהובה וירג'יניה, שהייתה נזירה קתולית, אך שמרה איתו קשר במהלך כל שנות מאבקו בכנסייה (גלילאו שלח אותה ואת אחותה למנזר הפרנסיסקני בהיותה בת 13, שם קבלה את השם מריה סלסט Suor Maria Celeste). מכתביה של מריה ששרדו, הם אחד המקורות המעניינים לחייו האישיים של גלילאו. במהלך מאסרו כתב ספר, "הרצאות והוכחות מתמטיות סביב שני מדעים חדשים", שהתווה את הבסיס לפיזיקה ולמכניקה הקלאסית. לאחר שסיים גליליי לכתוב את הכתיבה, הוברח הספר להולנד ושם פורסם. ב-1640 כתב גליליי תכניות לבניית שעון המטוטלת הראשון. לאחר מותו ניסה בנו לבנות את השעון, אך ללא הצלחה. ב-1642 נפטר גליליי בביתו.

ב-31 באוקטובר 1992, 350 שנה לאחר מותו של גלילאו גליליי, נשא האפיפיור יוחנן פאולוס השני נאום, שבו הודה בטעויות הכנסייה הקתולית בפרשנות שניתנה לכתביו של גליליי.

[עריכה] עבודותיו והמיתוסים אודותיהן

[עריכה] ניסוי נפילת הגופים

עד זמנו של גליליי שלטה הדעה כי ככל שמשקל הגוף קטן יותר, מהירות נפילתו על פני הקרקע תהיה איטית יותר. הנחה זו מקורה בתורתו של הפילוסוף היווני אריסטו, כפי שהיא מובאת בספרו על הפיזיקה. גליליי הראה על ידי ניסויים שדבר זה אינו נכון, ושמהירות הנפילה החופשית בריק אינה תלויה במשקל.

ההסבר לקביעה נעוץ בחוק השני של ניוטון. עוצמת הכוח המופעל על הגוף הנופל תלויה גם במסתו, ולכן על גוף בעל מסה גדולה יותר יופעל אמנם כוח משיכה גדול יותר, אך תאוצת הכובד שלו תישאר זהה לשל כל גוף אחר הנופל לידו. זאת בשל כך שתאוצה, כלומר שינוי בתנע גוף, תלויה במסה של אותו גוף. במילים אחרות, קשה יותר להאיץ גוף ככל שמסתו גדולה יותר.

גליליי ביצע ניסויים בהטלת משקולות בעלות מסה שונה ובמדידת מהירות נפילתן. למרות שאין כל הוכחה מתועדת לכך, מקובל שאת הניסוי הזה ביצע במגדל הפעמונים בעיר, הידוע כ"מגדל הנטוי". עם זאת, סביר להניח, שאת רוב הניסויים שלו בנפילת גופים בעלי משקל שונה ביצע על גבי מישורים משופעים, באמצעות גלגול כדורים במשקלים שונים. בניסוי מעין זה ניתן להאריך את משך גלגול הגופים באמצעות הארכת אורכי השיפועים ולבצע ניסוי מבוקר, שבו ניתן לעקוב אחר משך תנועת הגופים. מה שהיה מן הנמנע בהטלת גופים מהמגדל, בגלל משכי הזמן הקצרים של הנפילה שגורמים לבעיות מדידה והשוואה. אחד הנימוקים לכך שגליליי לא יכול היה לערוך את ניסוייו בחוץ, על המגדל, הוא שהתנגדות האוויר, שהשפעתה גדולה במיוחד על גופים קלי משקל, הייתה פוגמת בתוצאה הסופית, שהייתה אמורה להפריך את תורתו של אריסטו ולאשש את ההיפותזה של גליליי, כיוון שהגופים לא היו נופלים במהירות שווה.

[עריכה] הטלסקופ

ישנו מיתוס המייחס לגליליי את המצאת הטלסקופ. ואולם, כאשר החל גליליי להתעניין, לפתח ולשכלל את המכשיר ב-1609, כבר היו טלסקופים בנמצא מזה עשרים שנה. מכאן שאין ספק שלא הוא היה הממציא. מקורות הטלסקופ נותרו עלומים עד היום, אך ידוע כי יצרן עדשות הולנדי בשם האנס ליפרסהיי ביקש להוציא פטנט על ההמצאה בשנת 1608. עם זאת, הטלסקופים באותן שנים היו בעלי עוצמת הגדלה נמוכה מאוד (בערך פי 3) והדמות שיצרו הייתה באיכות גרועה מבחינה אופטית. המכשיר נמכר בחנויות כאביזר בידור. גליליי הבין שהטלסקופ יהיה חסר תועלת אם הדמות שהוא מייצר אינה בהירה וחדה, ואם המראות שמתקבלים דרכו אינם אמיתיים. לעומת זאת, הוא הבין את הפוטנציאל שיש למכשיר אם הדמויות המתקבלות תשופרנה ויוכח שהן אמיתיות. גליליי התמסר לבניית טלסקופים, תוך שימוש בזכוכיות משלו ובעיבוד עצמי של העדשות, מבלי להיעזר בעדשות של יצרני משקפיים אומנים. בתוך זמן לא רב הצליח לשכלל את המכשיר עד להגדלה של פי 30 לערך, וכן שיפר את האיכות והחדות של הדמות שיצר הטלסקופ.

המכשיר האופטי החדש המצויד בעדשות הציג מערך שלם של בעיות: היה צורך להתמודד עם גורמי טעות הנובעים מחוש הראייה, מטבעו של האור, ומהדרך בה יש לפרש תמונה ויזואלית כידע פִיזִיקָלִי. גליליי ערך מגוון ניסויים ופיתוחים כדי להוכיח שהדמויות הטלסקופיות אינן פגמים אופטיים, כשלים של עין הצופה או אשליות הנוצרות על ידי העדשות.

גליליי נקט במספר דרכים כדי להוכיח שהדמות הנראית דרך הטלסקופ אינה אשליה או פגם; הוא הביט על אותו אובייקט בו-זמנית בעין אחת חשופה ובשנייה דרך הטלסקופ, והחל לשפר את איכות הדמות כשהוא מבטל בשיטתיות את כל אותן תופעות אשר נראות דרך המכשיר אך אינן נראות בעין בלתי מזוינת. הוא ייצר עדשות בעצמו והתאימן למכשירים שבנה, תוך שהוא דואג למקם את העדשות על ציר אופטי מדויק. הוא התקין צמצמים בצורות ובקטרים שונים שהפחיתו את האפקטים שנגרמו בשל מה שגליליי הגדיר "כקרני האור האלכסוניות" - סטיות אופטיות בלשוננו - והעיוותים שהן יצרו, ושיפר את יכולת ההפרדה של הטלסקופ. בנוסף, במטרה למדוד את המרחק הזוויתי בין גרמי השמיים, גליליי המציא את המיקרומטר (כלי למדידת עוביים של עצמים), אותו הוא הרכיב על שפופרת הטלסקופ. גליליי הביט בעין אחת דרך הטלסקופ בעוד העין השנייה התבוננה דרך שנתות המיקרומטר כך שחפיפת שתי הדמויות אפשרה לו למדוד את המרחק בין העצמים הנצפים.

[עריכה] Sidereus Nuncius

ב-10 במרץ 1610 פרסם גליליי את ספרו "Sidereus Nuncius", שבו חשף את תגליותיו המרעישות בעזרת הטלסקופ. בכך היה גליליי הראשון שפרסם תצפיות אסטרונומיות המבוססות על שימוש בטלסקופ. בספר לא השתמש גליליי בשם "טלסקופ" (שם שחדר לשימוש רק לאחר 1611, על בסיס המונח הלטיני "טלסקופיום" ובאיטלקית טלסקופיו; מהם גם נגזר השם באנגלית ובשפות רבות אחרות כיום), אלא כינה אותו "perspicillum" (עדשות מעקב). תגליתו הראשונה הייתה כי פני הירח אינם מושלמים וחלקים כפי שמקובל היה לחשוב, אלא מחורצים בהרים ובעמקים בדומה לפני כדור הארץ. התגלית המרכזית שפרסם הייתה גילוי ארבעת הירחים הגדולים של צדק, אשר מכונים מאז "הירחים הגליליאניים". תצפיות אלה הוכיחו, לדברי גליליי, כי אותם חוקי פיזיקה שולטים בשמים ובארץ, וכי תנועת גרמי השמיים אינה סובבת סביב כדור הארץ. תגליות אלו היוו, לדעתו, הוכחה לכך שהקוסמולוגיה ההליוצנטרית הקופרניקאית הייתה אמיתית, ולא רק מודל תאורטי. את תגלית ירחי צדק העניק גליליי לארבעת אחי משפחת מדיצ'י, ובתמורה למחווה זו מונה לפילוסוף החצר של המשפחה, מינוי שאפשר לו לפרוש מהוראה באוניברסיטה ולהתמסר למחקר. התגלית בדבר ירחיו של צדק חשיבותה רבה במיוחד לאור העובדה שבאותה התקופה שלטה עדיין הגישה הגאוצנטרית (קרי, כל העצמים סובבים את הארץ) והנה כעת נודע כי לא זו בלבד שיש עצמים המקיפים גופים אחרים מלבד הארץ, אלא שלצדק יש לא פחות מארבעה ירחים וזאת לעומת ירח אחד בלבד של כדור הארץ. לאחר פרסום הספר גילה גליליי בעזרת הטלסקופ את טבעות שבתאי, את העובדה שכוכב הלכת נוגה סובב סביב השמש, והצליח, במקביל לתומס הריוט, להראות שהכתמים על פני השמש הם תופעות אמיתיות על פני השמש ולא תוצאה של אשליות אופטיות כלשהן.

בספר ישנו חידוש נוסף שהחדיר גליליי לאסטרונומיה; לפני פרסום הספר, האסטרונומיה הייתה מדע שהומחש בתרשימים בלבד, אך ללא ייצוגים נטורליסטיים - או תמונות - של השמים. ב-"Sidereus nuncius" הציג גליליי תמונות שצייר את הירח, כפי שהוא נראה דרך הטלסקופ. גליליי המשיך מנהג זה גם ב"מכתב על כתמי השמש" שפרסם בשנת 1613, שם צייר את ההופעות היומיות של השמש ברצף כמעט מלא של יותר מחודש, כך שהקורא יכול לראות את הצורה המשתנה של הכתמים ואת התקדמותם לרוחב פני החמה. ישנם חוקרים אשר רואים בשימוש שעשה גליליי בתמונות, ניסיון של המדען לשכנע באופן ויזואלי את קוראיו באמיתות טענותיו ובאמינות מכשירו - ניסיון שנבע מחוסר יכולתו להסביר באופן מדעי כיצד פועל המכשיר.

לאחר פרסום הספר, שעורר סערה גדולה ונתקל בהתנגדות, הוביל גליליי מסע נמרץ לאישור תגליותיו ולקבלת מכשירו ככלי החדש שאיתו יש לצפות ברקיע. התגובה הראשונית של העולם האקדמי הייתה לדחות את טענותיו המדהימות, לא רק משום טבען יוצא הדופן אלא גם משום שנעשו באמצעות טלסקופ, מכשיר אשר נתפס כלא אמין ויוצר אשליות.

במסגרת ניסיונותיו לבסס את מעמדו וסמכותו של הטלסקופ ככלי מדעי, שלח גליליי לאסטרונומים חשובים את הטלסקופים שייצר, כדי שיוכלו לצפות במו עיניהם בתגליותיו, ובכך יאשרו ויתַקֶפו את תצפיותיו. התשובה שקיבל מכמה קולגות הייתה מפתיעה: "מרבית מדעני הטבע (natural philosophers) פשוט לא חשבו ששווה אפילו להביט דרך הטלסקופים שלו, משום שא-פריורי התנגדותם התאורטית לאמינות המכשיר הייתה כה מוצקה" ^[1]. כלומר, אנשי המדע סירבו מראש להאמין למה שהם עתידים לראות בטלסקופ, משום שחשבו שהדימויים שמראה המכשיר אינם משתקפים דרכו אלא נוצרים על-ידו (כמו שקורה בקלידוסקופ).

[עריכה] "ואף על-פי-כן נוע תנוע"

מיתוס אחר הנוגע לגליליי קשור לאמרה "ואף על-פי-כן נוע תנוע" (במקור "Eppur si muove"). משמעות המשפט: על-אף ההוראה הכנסייתית הארץ תמשיך לנוע סביב השמש. אם אכן אמר הוא משפט זה הרי שבוודאי לא אמרו בעת התייצבו למשפט לפני הכנסייה. ערעור מרכזיותה של הארץ היה מבחינת הכנסייה ערעור על ההגמוניה שלה ופיחות במעמדה, לכן אולץ גליליי לחזור בו מ"כפירתו" כלומר חזרה מתפיסת קופרניקוס בה דגל ובעצם תגליותיו נתן לה חיזוק ואישוש.

גליליי היה חייב להיות זהיר מאוד בעת התייצבותו לפני הכנסייה ולמעשה, אם היה אומר את המשפט הנדון בנסיבות אלה, היה מסכן את חייו. האסטרונום והוגה הדעות ג'ורדנו ברונו לדוגמה, הועלה על המוקד בשנת 1600 בסרבו לחזור בו מהשקפותיו על מקומה "הלא מיוחס" של הארץ, וגורל דומה היה צפוי בוודאי לגליליי אילו באמת היה אומר את האמרה המפורסמת המיוחסת לו.

בהזדמנות זו יש גם לזכור שקופרניקוס לא העז להעלות את רעיונותיו החדשניים בימי חייו. קופרניקוס שהיה איש הממסד הדתי, כומר במקורו, לא העז לפרסם את ספרו "על הסיבובים", שבו פירט את תורתו, בימי חייו אלא ממש סמוך למותו, בשוכבו על ערש דווי. מכל מקום, גליליי לא היה מוכן למות על תורתו או על "קידוש אמונתו", והוא היה מוכן לחזור בו מהשקפותיו, לפחות למראית עין. בניגוד למותו ההרואי של ברונו, מת גליליי בשיבה טובה במיטתו בשנת 1642 רחוק מעין הסערה. הוא מת שנה לפני הולדתו של מדען דגול אחר, אייזק ניוטון, הנחשב ליורשו הרוחני של גלילאו, ושבעבודתו התבסס על תגליותיו ומחקריו של קודמו.

ברטולד ברכט, מחזאי המאה העשרים, לא העריך, בלשון המעטה, את נסיגתו של גליליי ממסקנותיו מול הכנסייה. ברכט ראה בגליליי את האיש שיצר את התקדים של כניעת מדענים לממסד ועד הירתמותם למענו לצרכיו הלא מבורכים לאנושות וחברה, ואת שיא מגמה זו ניתן לראות בפיתוח פצצת הביקוע הגרעיני, ושימוש בה לצרכים מלחמתיים, כפי שזה בא לידי ביטוי במלחמת העולם השנייה. מורת-רוח זו באה לידי ביטוי במחזהו של ברכט "חיי גלילאו" שהוצג ב"תיאטרון חיפה" (את גליליי שיחק יוסי בנאי). ובמקור הגרמני נקרא המחזה "האדמה נעה" ("Die Erde Bewegt Sich").

[עריכה] הגשושית גלילאו

ב-1989 שוגרה גשושית בשם גלילאו לחקור את צדק. הגשושית הגיעה לצדק ב-1995 ושידרה נתונים עד 2003. נתונים שהוכיחו את מסקנותיו של גלילאו.

[עריכה] ראו גם

• תאוצת הכובד

[עריכה] לקריאה נוספת

• יעקב זיק, "גליליאו והטלסקופ", גליליאו 87, נובמבר 2005. עמ' 54-60.
• ברטולד ברכט, חיי גלילאו (מחזה)
• דווה סובל, בתו של גלילאו - סיפור על קשר בין מדע לאהבה (לפרק מהספר, באתר הידען)
• סטילמן דרייק, "גלילאו", בסדרת "גדולי עבר", דביר, 1988

Yaakov Zik, "Scince and instruments: The telescope as a scientific instrument at the beginning of the seventeenth century", Perspectives on Science 2001, Vol. 9, no. 3, pp- 259-284

[עריכה] משפט גלילאו

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: גליליאו גליליי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גלילאו גליליי

• גליליאו גליליי, באתר דעמיין - Knowmagine של אוניברסיטת תל אביב
• ביוגרפיה של גלילאו גליליי, באתר MacTutor (באנגלית) (באנגלית)
• גלילאו גליליי, באתר הידען
• מקופרניקוס ועד יוחנן פאולוס ה-2 - מסע בחלל בעקבות התגליות האסטרונומיות, באתר סנונית (קובץ DOC)
• פרויקט גלילאו - מקור מידע על עבודותו וחייו של גלילאו, באתר אוניברסיטת רייס (באנגלית)
• ירון כהן צמח, גליליאו: על כן נוע תנוע! האמנם?
• מאמר על גלילאו באתר של מט"ח
• פרק על גלילאו גליליי מתוך ספרו של סיימון סינג ""המפץ הגדול", באתר ynet
• אחרי 400 שנה: פסל של גלילאו יוצב בוותיקן, באתר ynet
• בניית רפליקה (העתק) של הטלסקופ של גלילאו, באתר של עדן אוריון
• תמונת היום באסטרונומיה , הגרסה העברית הינה פרויקט של צוות שנת האסטרונומיה - 400 שנה לתצפיותיו הראשונות של גלילאו גליליי בטלסקופ
• גלי וינשטיין, האם גלילאו גילה את נפטון 234 שנים לפני כולם?, [[]]

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ Ronchi, "The influence of the early development of optics on science and philosophy", p.201