גלנגל
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
 גלנגל
| |
|---|---|
פקעת גלנגל בהכנה לבישול
| |
| מיון מדעי | |
|
גָלַנְגַל הוא קנה-שורש מעובה של אחד מארבעה מינים שונים ממשפחת הזנגבילאים[1]. יש לו שימושים קולינריים ורפואיים, ומקור מיניו השונים באינדונזיה וסין. משמש במטבחים שונים מדרום-מזרח אסיה: תאילנד ולאוס (למשל במרקים המפורסמים טום יאם וטום קה גאי), וייטנאם, אינדונזיה, הפיליפינים, מלזיה, מיאנמר ועוד. הגלנגל קשור בוטנית לזנגביל ודומה לו במראה, אך טעמם של השניים נבדל דיו כדי לתת טעמים שונים לתבשילים. בישראל ניתן להשיג גלנגל בצורתו המיובשת: חתוך לרצועות או כתוש לאבקה, כפרוסות קפואות ובצורה חצי טרייה כמוחמץ במי מלח[2] וכן במשתלות שונות[3].
המילה גלנגל מתייחסת לקנה-השורש של ארבעה מיני צמחים ממשפחת הזנגבילאים:
- גלנגל גדול (שם מדעי: Alpinia galanga)
- גלנגל נחות (Alpinia officinarum)
- ג'ינג'ר חול (מכונה באינדונזית kencur; שם מדעי: Kaempferia galanga)
- קרצ׳אי (מכונה באנגלית fingerroot; שם מדעי: Boesenbergia rotunda)
יש מדינות שבהן מבחינים בין המינים גלנגל גדול לבין גלנגל נחות, ואילו במדינות אחרות מתייחסים אל השניים כאל אחד.
בשימוש הקולינרי, הגלנגל עדין יותר בחריפותו מזו של ג'ינג'ר, מוסיף עומק ושכבות טעם שונות מאלו המאפיינות את הג'ינג'ר.
שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קני השורש של מיני הגלנגל נמצאים בשימוש במטבחי דרום מזרח אסיה השונים במגוון צורות - כתושים לעיסה במשחות קארי, חתוכים לטבעות לתיבול מרקים, קצוצים גס לתבשילים וכו'.
בימי הביניים גלנגל נחות היה בשימוש נרחב גם באירופה לתיבול מאכלים ואף משקאות אלכוהוליים וחומץ. בעוד השימוש בו במערב אירופה דעך משמעותית במהלך השנים, גלנגל נחות עדיין משמש לתיבול וודקות מזרח אירופאיות מסוימות.
במזרח התיכון גלנגל נחות מכונה "חולינג'אן" ומשמש לעיתים לחליטות צמחים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ galangal, n., Oxford University Press, 2023-03-02
- ^ גלנגל | סאנוק, בלוג על אוכל תאילנדי, באתר סאנוק, בלוג על אוכל תאילנדי | סאנוק, בלוג על אוכל תאילנדי, 2009-03-19
- ^ גלנגל, באתר משתלת ולך
