גלקטיון טאבידזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלקטיון טאבידזה
(17 בנובמבר 1891 – 17 במרץ 1959)
Tabidze.jpg
גלקטיון טאבידזה, 1915
מקום קבורה פנתאון מתאצמינדה
ידוע בשל מגדולי המשוררים הגאורגים
תואר עיטורים

Order of Lenin ribbon bar.png עיטור לנין
Orderredbannerlabor rib.png עיטור פועלי הדגל האדום

בת זוג אולגה אוקודז'אווה

גָלַקטיוֹן טאבּידזֶהגאורגית: გალაკტიონ ტაბიძე‏; 17 בנובמבר 1891 - 17 במרץ 1959), משורר גאורגי. נחשב לאחד מגדולי המשוררים הגאורגים אשר השפעתו ניכרת על השירה והספרות הגאורגית, וכונה גם "ביירון הגאורגי" (כרתוולי ביירוני)‏[1] הוא שרד את הטיהורים הגדולים שערך סטלין בקרב האליטה של ברית המועצות, אולם רבים מחבריו וקרובי משפחתו, כולל אשתו, ספגו את נחת זרועו של השלטון. בעקבות האירועים הקשים נכנס לדיכאון, התמכר לטיפה המרה ובסופו של דבר אושפז בבית חולים פסיכאטרי בטביליסי, שם התאבד.

ספר בו שירים נבחרים של טאבידזה, אשר תורגם מגאורגית לעברית על ידי אורציון ברתנא וראובן אנוך ראה אור בשנת 2004 בהוצאת אוניברסל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאבידזה נולד בשנת 1891 בעיירה צ'קווישי (ჭყვიში) בנפת ואני גאורגיה (אז חלק מהאימפריה הרוסית). אביו, ואסיל טאבידזה, שהיה מורה, מת חודשיים לפני לידתו. הוא למד בין השנים 1900 ל-1910 בכותאיסי ולאחר מכן בסימנר התאולוגי בטביליסי. מאוחר יותר החל לעבוד כמורה. ספר השירה הראשון שלו פורסם בשנת 1914 והיה מושפע מזרם הסימבוליזם. בשנת 1915 הקים, יחד עם משוררים סימבוליסטים גאורגיים אחרים, את קבוצת הקרניים הכחולות (ცისფერყანწელები), קבוצת משוררים ששלטה בשירה הגאורגית בשנות ה-20 ומילאה תפקיד חשוב בהתחדשות הספרות הגאורגית. הוא פרש ממנה זמן קצר לאחר היווסדה. אף על פי שזכה לתהילה לקח לו זמן רב יותר מהסימבוליסטים הגאורגים האחרים. זאת בעיקר בשל העדפתו את הבדידות, שבגינה זכה, מאת בן דודו טיציאן טאבידזה, לכינוי "אביר מסדר הבדידות".

קובץ השירים הבא שלו פורסם בשנת 1919, הקובץ שנקרא "פרחים אמנותיים" ("არტისტულმა ყვავილებმა") זכה להצלחה רבה, ומיצב אותו כגדול המשוררים הגאורגים של זמנו. רוב כתיבתו הייתה ספוגה בנושאים כמו בדידות, חוסר-אהבה, תחושות בלהה מבשרות רעות, כפי שניתן לראות ביצירות המופת שלו: "ללא אהבה" (1913), "אני והלילה" (1913), "סוסי תכלת" (1915) ו"הרוח נושבת" (1924).

קברו של גלקטיון טאבידזה מעוטרת בפסל ברונזה עם דמותו,
פנתאון מתאצמינדה

במהלך הדיכוי הסטליניסטי של 1937, נאסרה, אשתו של טבידבזה, אולגה אוקודז'אווה, ממשפחת בולשביקים, והוגלתה לסיביר. שם היא מתה בשנת 1944. בן דודו של טאבידזה ומשורר-עמית, טיציאן טאבידזה, יחד עם משוררים עמיתים נוספים, נאסרו והוצאו להורג, בסופו של דבר. טאבידזה עצמו נחקר והוכה קשות על ידי לברנטי בריה. אירועים אלה גרמו לטאבידזה לשקוע בדיכאון והתמכרות לטיפה המרה. שתיקותיו הארוכות ובדידותו הצילו אותו מן הטיהורים הגדולים. הוא המשיך לקבל תארים ופרסים ופרסם שירים חדשים אולם חייו של המשורר היו הרוסים לחלוטין. כשהוא חולה מאד ובדיכאון הוא הועבר לבית החולים הפסיכיאטרי בטביליסי, שם סיים את חייו, בשנת 1959, על ידי קפיצה אל מותו מחלון בית החולים. הוא נטמן בפנתאון מתאצמינדה. בלוויתו השתתפו רבבות. בשנת 2000, פרסמה הכנסייה הגאורגית, סליחה רשמית על חטא ההתאבדות.

טאבידזה פרסם במהלך חייו אלפי שירים והשפיע בצורה משמעותית על השירה והספרות הגאורגית המודרנית. הארכיון האישי שלו, הכולל כ-100,00 פריטים, שוכן במוזיאון הספרות בטביליסי. שיריו פורסמו לשפות רבות, ביניהן אנגלית, רוסית, צרפתית וגרמנית.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המשורר הסובייטי גאורגי, המשורר הלאומי של גאורגיה הסובייטית (1933)
  • פרס האקדמיה של גאורגיה הסובייטית (1944)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריצ'רד אנדרו קארדוול (2004), קבלת הפנים של ביירון באירופה, כרך 1, עמ' 416, ISBN 0826468446, (באנגלית)