גמבוזיה מצויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןגמבוזיה מצויה
נקבת גמבוזיה מצויה בעלת כתם היריון בולט בצד הבטן
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: מקריני סנפיר
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: גמבוזאים
משפחה: גמבוזיים
סוג: גמבוזיה
מין: גמבוזיה מצויה
שם מדעי
Gambusia affinis
ברד וז'ראר, 1854
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גמבוזיה מצויה (שם מדעי: Gambusia affinis, בקיצור: G. affinis), הוא מין של דג טורף, השייך לסוג גמבוזיה, שמוצאו מדרום ארצות הברית וצפון מקסיקו, ואשר ניזון מאצות, צמחים, חסרי חוליות שונים דוגמת חרקי מים ואף דגים קטנים אחרים.

הוא משמש כמשמיד זחלים יעיל מאוד של יתושים בכלל ומהסוג אנופלס, המעביר את טפילי המלריה בפרט, ומכונה גם דג יתוש (Mosquitofish). למעשה למטרה זו בדיוק הביא האדם את הגמבוזיה המצויה לחלקי עולם שונים וכך בשנת 1926 הובא הדג גם לישראל על ידי פרופסור ישראל קליגלר באישור הבריטים, אשר השתמשו בו כאחד מאמצעי הלוחמה הביולוגית ביתושי האנופלס[2]. כיום, תפוצתו בארץ היא רבה והוא מאכלס את רוב מערכות המים המתוקים של ישראל – כולל הכנרת, למעט מערכת עינות צוקים, הנמצאת בנווה מדבר בצפון מערב ים המלח, ומקווי מים ונחלים בהם זורמים מים רק בעונה הגשומה.

בישראל יש מיני דגים מקומיים, דוגמת אמנון מצוי, שעשויים למלא את תפקידו האקולוגי של הגמבוזיה (אף שלא בהתאמה מלאה). מינים אלו נוטלים חלק במאמצים למגר את אוכלוסיית היתושים מפיצי המחלות באמצעות הדברה ביולוגית שמקורה מקומי[2].

כיום לדג זה תפוצה כמעט כלל עולמית, והוא נחשב למין פולש במקומות רבים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל הגמבוזיה המצויה מתבלטת דו צורתיות זוויגית. הזכר (5 ס"מ) תמיד קטן יותר מן הנקבה ויש לו איבר הזדווגות שקרוי גונופודיום (Gonopodium), שהתפתח מסנפיר השת וקרניו הקדמיות חזקות יותר והן משמשות מכשיר להעברת תאי הזרע לנקבה בשעת ההזדווגות. לצורך כך לזכר שרירים מיוחדים המאפשרים את כיפופו של הגונופודיום הצידה ולפנים. הנקבה (7 ס"מ) גדולה יותר וכרסה המנופחת על פי רוב, מרוב הביצים שבתוכה, מזדקרת לעין. בעונת הרבייה אפשר להבחין אצלה ברקמה שחורה של קרום צפק פנים הבטן, הנשקפת דרך דפנות הגוף. כתם כהה זה מכונה כתם ההיריון. לאחר שחיית חיזור מיוחדת, שבמהלכה רודף הזכר אחר הנקבה, מתבצעת ההפריה. הזכר מתקרב אל הנקבה מן הצד ותוך תנועת כיפוף של הגונופדיום, הוא נוגע בפתח המין הנקבי ומעביר לתוך צינור הביצים שלה את תאי הזרע. הביצים מופרות בהפריה פנימית בתוך גוף הנקבה אשר משריצה 60-50 דגיגים חיים[3] (בניגוד לשאר דגי ישראל המטילים ביצים). מסתבר שההשרצת ולדות חיים, המסוגלים מיד עם היוולדם לצוד בעצמם את טרפם וכן עמידותם בתנאי קיום קשים, סייעו בידם להתחרות בדגים מקומיים ולהעמיד אוכלוסיות גדולות.

יעילותה של הגמבוזיה המצויה בטיהור מקווי מים מזחלי היתושים המקננים בהם נובעת מן הגורמים הבאים:

  • כושר הרבייה של G.affinis גבוה מאוד. הבשלת הביצים נמשכת כחודש ימים בהתאם לתנאים הסביבתיים כמו טמפרטורה והמצאות מזון. בכל השרצה מושרצים עד כמה עשרות דגיגים אשר, בתנאים אידיאליים, מגיעים לבגרות מינית תוך חודשיים. לגמבוזיה עונת רבייה ארוכה הנמשכת לאורך כל חודשי האביב והקיץ[3]. כמו כן, תאי הזרע נשמרים בצינור הביצים של הנקבה במשך תקופה של כחצי שנה ולאחר שהנקבה מתמלאת שוב בביצים, תאי הזרע האלה מפרים גם אותן והנקבה מסוגלת להשריץ פעמיים או יותר ללא כל הפריה נוספת.
  • השלבים הרגישים ביותר לזיהום מים בחיי הדג הם הביצים והדגיגים הבוקעים מהן. אצל הגמבוזיה, העוברים מתפתחים בגוף הנקבה ומושרצים למים כשהם כבר חסונים ועצמאיים.
  • דגי G.affinis הם טורפים המוצאים את מזונם בשטח הפנים של המים בניגוד לדגים טורפים אחרים הניזונים מדגים קטנים יותר בגוף המים או נוברים בקרקעית בחפשם אחר מזון.
  • המורפולוגיה המיוחדת של ראשם השטוח והלסתות עם מפתח הפה העילי מאפשרת להם ללקט זחלים מפני המים תוך כדי שחייה כשגופם במצב מאוזן.
  • גופם הצר מאפשר להם להגיע אל תוך סבך צמחייה צפופה ואל שולי הבריכות בהם המים רדודים מאוד ואלו הם בדיוק המקומות בהם מתרכזים זחלי היתושים.
  • כל פרט של G.affinis מסוגל לבלוע כמות גדולה מאוד של זחלי יתושים (למעלה מ-200) במשך יממה אחת[2].
  • דגי G.affinis ידועים כדגים שמסתגלים בקלות לבתי גידול שונים ולתנאי סביבה משתנים, הם סובלים רמת מליחות של עד 2% וחיים בטווח טמפרטורות רחב למדי. כמו כן הם יכולים לשרוד במים בעלי עומס אורגני מסוים ובעקת חמצן ואף מגלים עמידות במידה מסוימת כלפי מספר קוטלי חרקים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גמבוזיה מצויה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גמבוזיה מצויה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 3 מתוך המלריה והדברתה בישראל, הוצאת דפוס רפאל חיים הכהן בע"מ, מאת צבי סליטרניק, ירושלים, 1966, עמ' 133.
  3. ^ 1 2 מתוך מדריך הדגים של ישראל, הוצאת כתר, מאת דני גולני ודוד דרום, ירושלים, מהדורה רביעית 2006, עמ' 242.