גמבוזיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgגמבוזיים
Molly.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: אידרונאים
משפחה: גמבוזיים
סוגים

מולי
סייפן (דג)
גמבוזיה

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Poeciliidae

גמבוזיים (שם מדעי: Poeciliidae, הקרויים גם משריצי חיים) היא משפחה של דגים מסדרת אידרונאים.

כמה מינים ממשפחה זו נמנים עם דגי הנוי הנפוצים ביותר, בעיקר משום שהם קטנים, פעילים מאד, צבעיהם מרהיבים, ואופן רבייתם הקל יחסית – כל נקבה מסוגלת להשריץ כ-10 פעמים בשנה, כשבכל השרצה כ-40 דגיגונים. אצל הגמבוזיים ישנה דו צורתיות זוויגית בולטת וקל להבחין בין הזכרים לנקבות בעיקר בגלל שלזכרי הגמבוזיים איבר הנקרא "גונופודיום" שהוא מעין צינורית המשמשת להחדרת הזרע לנקבה.

בין הגמבוזיים נמנים המינים גמבוזיה מצויה, גופי, סייפן מצוי, מולי שחור ומולי מפרש.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמבוזיים מכונים גם "משריצי חיים" משום שהנקבות משריצות דגיגים עצמאיים ולא מטילות ביצים כיתר הדגים.

צורת הרבייה היא שמייחדת משפחה זו. לאחר שהנקבה נענית לחיזור הזכר, הוא מחדיר את הגונופודיום שלו לפתח הביב של הנקבה שם יתפתחו הביצים שבתוכן הדגיגים. הדגיגים יושרצו כ-35 ימים לאחר ההפריה ויהיו דגים עצמאיים לכל דבר, הם ימצאו את מזונם לבד ואף יאלצו להסתתר מהוריהם הרעבתניים העלולים לאוכלם. מהפריה אחת שכזו יכולים להתפתח עד 6 הריונות.

גידול והרבעה באקווריום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמבוזיים הם דגים חזקים המסוגלים לשרוד גם בתנאים שאינם אופטימאליים, אולם, כמובן, הם יתפתחו ויראו טוב יותר באקווריומים גדולים ואיכות מים טובה וישמחו לכפית מלח על כל עשרה ליטרים של מי אקווריום. רוב בני משפחת הגמבוזיים ידידותיים ושלוים מאוד ולכן ניתן לשלבם עם מגוון דגים, כל עוד שלומם של הגמבוזיים מובטח והדיירים האחרים אינם תוקפנים בעצמם. הרבעת הגמבוזיים קלה מאוד ולמעשה, כמעט ואין סיכוי להשיג נקבה שאינה כבר מופריית. הגמבוזיים אינם זקוקים לשינויים מיוחדים כדי לעורר את "יצר האהבה" אבל חשוב לשמור על הדגיגים שלהם לכשיושרצו. ישנן שתי שיטות נפוצות לשמירה על הדגיגים והן שימת האם בתא השרצה כאשר היא נראית כבר ככורעת להשריץ (מראה נפוח ונקודה שחורה בולטת ליד הביב, ולעתים גם את עיניהם של השרצים בסמוך להשרצה). תא ההשרצה הינו קופסה שקופה שבה משריצה נקבה את הדגיגים, הם ולים במעין מדרון המצוי בה לחלק אחר של התא, שאליו אין הנקבה יכולה להגיע וכך נשמרים מרעבונה. הדרך השנייה היא לגדל את האם באקווריום עמוס בצמחים צפופים בהם יוכלו להסתתר מפניה. את הדגיגים הצעירים ניתן להאכיל בחלמון ביצה מפורר, במזון יבש מיוחד לשרצים ובאטרמיה שהיא סרטנים קטנים שזה עתה בקעו.