גן אנגלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גשר בסגנון פלדיאני בפארק פריור בעיר באת'
מבנה מונופטרלי בסגנון יווני בגן אנגלי במינכן

גן אנגלי הוא סגנון גן שהתפתח באנגליה במאה ה-18 ונפוץ מאוד בעיקר בה. המושג הוא גישה באדריכלות נוף המבדיל בין שני סגנונות גנים אירופאים נוספים - הגן האיטלקי שהתפתח ברנסאנס והגן הצרפתי הרשמי שהיה נפוץ מאוד בבארוק הצרפתי.

עיקר תפישת התכנון של הגן האנגלי הוא נסיון לייצר חיק טבע בעל מראה ארכאי ורומנטי אשר מתוכנן בקפידה על אף שלא נראה ככזה. הגנים האנגליים מאופיינים במרבצי דשא גדולים, שתילת עצים בלתי סדורה, הקמת בריכות נוי בעלות מראה טבעי וייצור מלאכותי של טופוגרפיה היוצרת מקומות בעלי מראה טבעי אך מושלמים מבחינת התחושה לאדם הנמצא בה. עקרונות התכנון כללו יצירה של נופים מלאכותיים בעלי מראה טבעי המעצימים את יופיו של הטבע, שילוב הרמוני של צמחייה ובינוי עם מרחבים פתוחים ומבטים מתוכננים בכיוונים מסוימים החושפים מקומות שונים דרך עצים או דרך גבעות קטנות. על מנת לשמור על מראהו הטבעי של הגן אך במקביל למנוע חדירת חיות בר אליו שעלולות לסכן את בני האדם, בגנים רבים נחפרו תעלות מים קטנות שהוסתרו בין העצים ומנעו את כניסתן.

בתקופת הרומנטיקה של המאה ה-19, ועל רקע תנועת התחייה הגותית באירופה, בגנים אנגליים רבים הוצבו במכוון הריסות מזויפות של מבנים גותיים עתיקים כביכול אשר כוסו חלקית בצמחייה והפכו לחלק מהנוף. גם הריסות של מבנים קלאסיים עתיקים הוצבו בגנים שונים ונבנו הרוסים במכוון.

גנים אנגליים רבים נמצאים בלונדון, באת' ומקומות רבים נוספים באנגליה. אדריכלי נוף אנגליים בולטים אשר תכננו גנים רבים הם סטפן שוויצר (1682-1745), ויליאם קנט (1685-1748), צ'ארלס ברידג'מן, קאפביליטי בראון (1716-1783), ג'ון ואנברו (1664-1726) ולוקאס פיטרס רודבארד. גנים רבים מהמאה ה-19 תוכננו גם על ידי דסימוס ברטון.

הגן האנגלי מהווה נדבך חשוב בתרבות האנגלית והוא מהווה תפאורה ביצירות אמנות, ספרות וקולנוע אנגליות רבות.

הדוגמה הקרובה ביותר לגן אנגלי הקיימת גם בישראל היא פארק הירקון בתל אביב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]