גן החיות התנ"כי
גן החיות התנ"כי הוא גן חיות השוכן סמוך לשכונות גבעת משואה ומלחה בירושלים, על מדרונותיו הצפוניים של נחל רפאים בקרבת מעיין עין יעל ועין לבן. ייחודו של הגן הוא בשאיפה להציג את כל החיות המוזכרות בתנ"ך, גם במקרים בהם הדבר דורש עבודת שיקום של חיות בסכנת הכחדה.
גן החיות התנכ"י הוא אחד מארבעת גני החיות החברים בארגון גני החיות הישראלי. בשנת 2007 ביקרו בגן כ-700 אלף מבקרים והוא מדורג כבר מספר שנים כאתר התיירות בתשלום הפופולרי ביותר בישראל (על-פי דירוג "דן אנד ברדסטריט"). תקציבו השנתי של הגן לשנת 2008 עמד על 16,825,000 ש"ח[1].
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
את גן החיות התנ"כי הקים הזואולוג פרופ' אהרון שולוב בשנת 1940. המקום הראשון בו נבנה הגן היה ברחוב הרב קוק במרכז ירושלים, והגן היה למעשה "פינת חי" קטנה. בשנת 1941 עבר הגן לשכונת שמואל הנביא עקב מטרדי רעש וריח ובגלל צורך במקום. שש שנים לאחר מכן הועבר הגן שוב, הפעם להר הצופים, לשטחה של האוניברסיטה העברית. בעקבות מלחמת העצמאות והפיכתו של הר הצופים למובלעת, עבר גן החיות בשנת 1950 לגבעת קומונה (מצפון לתל ארזה). ב-1967 ביום הראשון של מלחמת ששת הימים, לפני פריצת כוחות צה"ל למזרח ירושלים, גן החיות הופגז מירי של חילים ירדנים, ו-90 בעלי חיים נהרגו [2].
בשנים 1991-1993 היה הגן סגור, לקראת פתיחתו מחדש במיקומו הנוכחי. החל משנת 1993, עת עבר למשכנו החדש, מנהלו הכללי של גן החיות הוא שי דורון. דורון, מנהל ציבורי בהכשרתו, ניהל קודם לתפקידו הנוכחי את לשכתו של טדי קולק בקדנציה האחרונה של זה בעיריית ירושלים[1].
[עריכה] מבנה
הגן בנוי בצורה ייחודית ומציג את בעלי החיים תוך השתלבות בנוף. הגן תוכנן על ידי האדריכל לני רביב ממשרד האדריכלים "מילר–בלום" [3], במטרה להעניק לבעלי החיים תנאים דומים ככל האפשר לתנאים שבטבע. החיות אינן מצויות בכלובים, ובין הקהל לבעלי החיים ישנם חפירים עמוקים המונעים מגע בין החיות למבקרים. הגן מחולק למספר אזורים כאשר בכל אזור ישנן חיות לפי קטגוריה מסוימת (לדוגמה לפי היבשת ממנה הגיעו החיות).
סמוך לגן ממוקמת תחנת הרכבת גן החיות התנ"כי שהחלה לפעול בשנת 2005.
[עריכה] בעלי-חיים
בגן, חיות רבות, חלקן קשורות לארץ ישראל ו/או מוזכרות בתנ"ך, בהן אריה, דוב חום סורי ותנין יאור. חיות אחרות מייצגות אזורי גידול אחרים כגון אפריקה (בקצה הגן פארק גדול הכולל אגם ובו היפופוטם, ג'ירפות, זברות ודישון מקראי) דרום אמריקה, אוסטרליה (ציפורים, עטלפים וקנגורו) וחיות מים (התצוגה "סיפורה של טיפה" המוקדש לחיסכון במים וכולל אקווריומים ובהם דגים). בנוסף הגן כולל תצוגת חיות קטנות (מיני נחשים, תנינים צעירים וקטנים, דו-חיים, חילזון אפריקאי ענק (מין פולש ומזיק במיוחד), זוחלים, מכרסמים ועוד) וכן כלובי ציפורים המציגים תוכאים ועופות דורסים.
בגן מספר גרעיני רבייה של בעלי חיים שנכחדו מנופי ארץ ישראל, למשל יחמור, ראם לבן, וחתול חולות במטרה להחזירם אל הטבע. גן החיות גם מנהל פרויקט השבה לטבע של אוכלוסיית היחמורים של הגן, במכלאה הנמצאת ליד שטח הגן.
|
[עריכה] מיקומו החדש של הגן
בגן נערכו חפירות ארכאולוגיות והתגלו שרידים של חוות חקלאיות החל מהאלף השלישי לפני הספירה. מרבית המוצגים שהתגלו באזור, מקורם בתקופת הברונזה התיכונה (המחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה).
[עריכה] לקריאה נוספת
- אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, 1996.
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר הוצאה לאור, 1996 (עמוד 228).
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- גן החיות התנ"כי - אתר האינטרנט של הגן
- תמונות של חיות בפורטל תמונות ירושלים
- יהונתן ליס, דגים מהמקורות, באתר הארץ, 21.5.2010
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 עפ"י צחי כהן, "אין חיה כזאת", 25.7.2008, מוסף "ממון", ידיעות אחרונות
- ^ "1967 והארץ שינתה את פניה" של תום שגב עמוד362
- ^ הרחבת גן החיות התנ"כי, באתר גן החיות התנ"כי
יגאל מוסקו, יומולדת לגן החיות התנ"כי, 6.7.2003, באתר ynet - האדריכל לני רביב עבר במרוצת השנים ממשרד מילר-בלום למשרד רביב-טל
