גן שאול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבריכה
מגדל המים בגן שאול
שדרת האחות נחמה בגן שאול
בית הכנסת האיטלקי בגן שאול
שריד לשובך יונים. השריד היחידי לפינת החי ב"גן הקופים"
שביל הסרפנטינה המחבר את גן שאול עם רחוב המעגל
מראה כללי של גן שאול
תצפית על רמת גן מגן שאול

גן שאול, הידוע בכינוי העממי "גן הקופים", הוא גן ציבורי ברמת גן. הגן ממוקם בפסגתה של גבעת כורכר המתנשאת לגובה 60 מטרים מעל גובה פני הים, ולמרגלותיו נמתח רחוב ביאליק, מרחובותיה המרכזיים של העיר.

תולדות הגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-20 של המאה ה-20 נקראה הגבעה "ג'בל אל-חרמיה" (הר הגנבים) על שם השודדים הבדואים שהסתתרו במערותיה ופשטו על שיירות ועל עוברי אורח במקום. במלחמת העולם הראשונה, במהלך כיבוש ארץ ישראל מידי העות'מאנים, נאחזו הבריטים בפיקודו של גנרל אדוארד באלפין מגדוד הדיוויזיה ה-54 בגבעה, והציבו עליה את תותחיהם. משם ניהלו קרב עם חיילי הצבא העות'מאני שהתחפרו צפונית לנחל הירקון. הניסיונות לעבור לגדתו השנייה של הנחל עלו בתוהו, אבל בדצמבר 1917 הצליחו הבריטים לחצות את הירקון ולהדוף את העות'מאנים צפונה. זמן קצר לאחר מכן הושלם כיבוש הארץ כולה, והגבעה זכתה לכינוי "גבעת באלפין"(Bulfin Hill).

אברהם קריניצי וחזון "עיר הגנים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן שאול היה הגן הציבורי השלישי שניטע ברמת גן, לאחר גן המלך דוד וגן אברהם. נטיעתו תאמה את חזונו של אברהם קריניצי, מייסד העיר, שביקש להקים עיר מרגוע, משופעת בגנים ובאוויר צח.

כבר מימיה הראשונים ניטעו ברמת גן אלפי עצים ושתילי נוי על הגבעות, ברחובות העיר, באיי התנועה ובחצרות הבתים, ואף נוסדה משתלה עירונית שסיפקה שתילים לגני העיר. "גני רמת גן", ציין קריניצי בגאווה ב-1939, "יצא להם מוניטין בכל הארץ, מצטיינים בנוי מיוחד, בצמחייה עשירה, בשדרות מוצלות, בפינות משחק ושעשועים, במזרקות מים, ומשמשים מקום מנוחה ומרגוע הן לאנשי המקום והן לאנשי הסביבה". עד כדי כך היו הגנים בבת עינו של אברהם קריניצי, שהעירייה אפשרה לתושבים שהתקשו לשלם את מיסיהם להמיר את חובם בעבודה בגני העיר.

בתכנון הגנים ברמת גן חבר לקריניצי הגנן משה כבשני, בוגר לימודי גננות במקווה ישראל, שטיפח את פינותיה הירוקות של העיר. כבשני, כפי שמעידים דוחות המועצה מסוף שנות ה-30, היה גנן בעל נשמה יתרה, והיה מודע היטב לחשיבות הקשר בין האדם לסביבתו. כל אימת שנחנך גן ציבורי חדש, נהג כבשני להזמין לטקס את תלמידי בתי הספר באזור, ובמהלכו "למסור" אותו לאימוץ על ידם. בדרך זו יצר זיקה חמה בין ילדי רמת גן לגני עירם.

מ"גן הנשיאים" ל"גן שאול"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1937 החלה חברת "עיר גנים", שרכשה את הקרקע, בעבודות הכשרה של גן ציבורי חדש על גבעת הכורכר. בשנת 1938 נחנך הגן בטקס רשמי בנוכחות מושל המחוז הבריטי קרוסבי, ונקרא "גן הנשיאים", על שם נשיאי ההסתדרות הציונית. בשנת 1943, לאחר מותו של המשורר שאול טשרניחובסקי, הוסב שמו ל"גן שאול". בראשיתו השתרע הגן על פני שטח של 25 דונם, ומאוחר יותר צומצם שטחו ל-16 דונם. פסגת הגבעה כוסתה בצמחייה עשירה, פינות נוי, חלקות דשא וגדרות חיות של עצי פיקוס, ניטיצה ולוגוסטרם, והוקצו בה שטחים ייחודיים לגידול צמחים מסוגים שונים. במרכז הגן נבנה אגם מלאכותי ובו קני סוף ופרחי מים יפהפיים, והותקנה ברכה של דגי זהב ומסביב לה פרגולת עץ, העטורה שיחי יסמין ובוגנוויליה. בינות לעצי האקליפטוס, האורן והשקמה נקבעו 25 ספסלי ישיבה נוחים, והוקמו מתקני שעשועים לילדים.

גולת הכותרת של הגן הייתה פינת חי ובה כלובי קופים, תוכים, טווסים, צבים, ארנבות ומיני חיות אחרים, כמו גם שובך יונים גדול. פינת חי זו היא שהעניקה לגן את הכינוי "גן הקופים", ובזכותה הוא זכור לרבים מתושביה הוותיקים של רמת גן כגן עדן של ילדות. "גן זה אהוב על ילדי העיר לא בשל מדשאותיו ואילנותיו ואף לא בשל פינת המשחקים, אלא בעיקר בשל פינת החי שבו", נכתב בספרון "סיפורה של רמת גן", שהוציאה המחלקה לחינוך ונוער של עיריית רמת גן. "מה שונים ורבים בעלי החיים אשר בגן: ציפורים מגוונות הנוצה, טווסים גאים על מניפותיהם הצבעוניות, המנומרות, תוכים גדולים וקטנים וקופים. "העובר במשעולי הגן ישמע את ציוץ הציפורים העליז, את פטפוט התוכים, שאינם חדלים ללהוג, כמתגרים בעוברים ושבים, ואת צווחות הקופים האמיצים והנועזים, החשים עצמם כאדוני המקום. ואמנם, מכל בעלי החיים אהובים ביותר הקופים על הילדים, ומשום כך נקרא הגן בפיהם - 'גן הקופים'".

תוכנית הגן המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן שאול, כך עולה מדוחות המועצה בשנותיו הראשונות, תוכנן כיחידה אורגנית, תוך שילובו ההרמוני בסביבה, וכל פינה בו טופחה בתשומת לב קפדנית. יעיד על כך תיאורו של הגנן כבשני, כפי שהוא מופיע בדוח המועצה משנת 1937:

"הגן הותקן מתוך תוכנית מחושבת מראש, מותאמת הן אל השטח והן אל נוף הטבע הכללי. עם הכניסה לתוך הגן מתגלה לעין מרבד דשא ירוק בצורת גבעה נאה שבפינותיה נטועות קבוצות שיחי 'קריסה' הגזומים בהתאם לצורה הכיפתית של גבעת הדשא. בהמשך לגבעה זו משתרעת חלקת דשא שנייה, ישרת תבנית, ובה שלוש ערוגות פרחים, שאחת מהן מכילה שיחי שושנים נאות המתבלטות בשפע פרחיהן. בשאר הערוגות גדלים פרחי קטיף עונתיים. בגבול המזרחי של השטח נראים צמחי סוף העטורים אגם מים דקורטיבי, החבוי בתוך צמחיה עשירה ורבת גוונים. אשד מים צלול פורץ ועולה מתוך סלע מפוצל, משתפך בזרם חי, ובשקשוק נעים לתוך אפיקי אבן פתלתלים. פלגי המים נבלעים ומתגלים חליפות בין הסלעים ונופלים לאחרונה לתוך האגם החצוב, שגשר אבנים דקורטיבי מחבר את שני חופיו.
בגן נמצאת פינת קקטוסים בנויה מאבני המקום וסלעיה, והכוונה להרמוניה מלאה למקום".

בחירת העצים, כך מציין דוח המועצה משנת 1940, לא הייתה מקרית, אלא נעשתה מתוך מודעות למשמעותם הסמלית בחיי העם והארץ:

"כל העצים שניטעו בגן הנשיאים אינם מיועדים רק לצל בלבד, אלא משמשים בעת אחת גם לתכלית הקישוט והסמל. ומשום כך תמצאו בגן את עץ התמר, השקמה, הזית, החרוב, הגפן, השקד והתאנה. שמותיהם של העצים הללו נזכרים תכופות בספר התנ"ך וקשורים במאורעות היסטוריים רחוקים, וכאילו עמוסים גם מסורת עתיקה הנמסרת לנו ונשמעת מתוך אוושת העלים ורשרושם.
כל הפינות המקשטות ומעטרות את גן הנשיאים מתלכדות ומתמזגות לחטיבה אורגנית אחת ובנויות בהתאמה מלאה אל מראות הנוף והטבע מסביב – הרי יהודה המכחילים מזה והים הגדול הנוצץ בברק מימיו מעבר מזה".

הנה תיאור מתפייט נוסף של הגן, הלקוח מדוח המועצה מן השנים 1939-1937:

"רפידת סלעים וחול המצמיחה את הצבר למינהו – צמח המדבר, אלו משוות חן מיוחד לנוף הגן, ומסמלות בעת ובעונה אחת את הווי חיינו בארץ. בהמשך לפינת הקקטוסים באדמת המורד שתולים פרחים שונים, ושוב משתרע מרבד דשא ובו ערוגת פרחים לבנים. ומפינה זו מוליכים מספר שבילים לתוך חורשת האורנים המצלה. ואי שם בגבול המערבי של הגן נטועה פינת שיחים דקורטיביים – אוסף רב גוני של שיחים שונים הפורחים ומלבלבים חליפות בעונות השנה, ומצטיינים בשלל צבעיהם וריחם הטוב. סמוך לפינה זו, חבויה בצל עצים, קבועה ברכת מים צנועה, בנויה אבן, ומזרקה המתיזה סילוני מים נוצצים אל על, ועל פני מימיה מוריקים ופורחים צמחי מים שונים - שרכים, פפירוסים וחבצלות.
בתוך הברכה, עדת דגי זהב משוטטת מתעלסת. עם שחר בהנץ החמה, עדת ציפורים צוהלת טובלת במי הברכה הקרירים והרעננים מתוך רנן עליז."

כל השטח הפורח הזה היה שזור ברשת של שבילים מתפתלים, שסבבו את כל הפינות החבויות במדרונות הגן, ונודעו בשל פיתוליהם בשם 'הסרפנטינות'. לשם חיזוקם של דפנות המדרונות שבהם נחפרו שבילים, נשתלו צמחי 'אצבע האישה', שטיפסו על הקירות החשופים וכיסו אותם בירוק-עד. דוח המועצה משנת 1938 מציין, כי אורך השבילים בגן הוא 987 מטר, ומספר העצים בו מגיע ל-7,000. שטחה של פינת הפעוטות הוא 220 מ"ר, ובה ארבע נדנדות, קרוסלה אחת, ארבע נדנדות לוח וארגז חול. שטחה של פינת הילדים הוא 260 מ"ר, ומסודרים בה שתי נדנדות גבוהות, צינור חלק לטיפוס, סולם שבדי ונדנדת ענק. "בולטת באופן מיוחד סוכה שהוקמה על פרשת דרכים בצומת השבילים, הקלועה מעצי אקליפטוס, ממנה אפשר להשקיף על כל הנוף המרהיב מסביב".

שנות ה-70: הקופים הלכו, נותר רק השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 עבר גן שאול שינויים מפליגים. בשנת 1974 הועברו החיות לספארי שנפתח ברמת גן, ושטח הגן צומצם לכמחצית ממה שהיה בימי הזוהר שלו. שנה לאחר מכן נבנה בגן מגדל מים מבטון מזוין המתנשא לגובה 11 מטר. שבילי אבן ומעקות ברזל תפסו את מקומם של הסרפנטינות ופרגולות העץ. שתי פינות משחק קטנות החליפו את הפינות הישנות של הפעוטות והילדים. על חלק משטחו הדרומי של הגן, בשדרת האחות נחמה (על שם האחות נחמה צדק שנרצחה עם חברתה ביפו ב-1936 ושהוריה התגוררו במקום), הקימו יוצאי יהדות איטליה את בית הכנסת האיטלקי ע"ש רבי עובדיה מברטינורו. הרוח החיה מאחורי הקמתו של בית הכנסת הייתה נאמנה (ג'רמנה) סיניגליה. בית הכנסת נקרא על שם רבי עובדיה מברטנורה, יליד ליבורנו, וארון הקודש שהוצב בו הובא מהעיירה מונקאלוו (Moncalvo) שבחבל פיימונטה (Piemonte). התפילה בבית הכנסת היא כמנהג בני ליבורנו (בנוסח הספרדים).

הגן כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתפארת העבר של גן שאול נותרו היום רק שרידיו של שובך היונים. שטחי המדרון נזנחו, ושורשיהם של עצים מוגנים ועתיקי יומין נחשפו בעקבות סחף הקרקע, בהם עצי ברוש, אקליפטוס ואורן. התדרדרות מצב הגן החמירה במיוחד בקטע המדרון הפונה לרחוב המעגל, שם ביצעה עיריית רמת גן בחורף 2007-2008 פעולות חפירה יזומות, שנועדו למנוע זרימת מים למבנים העירוניים הממוקמים למרגלות הגן.

במהלך 2007 הודיעה עיריית רמת גן על כוונתה לבנות בגן הקופים חניון ציבורי שנועד לענות על מצוקת חניה באזור. ההחלטה עוררה את זעמם של תושבי הסביבה שפתחו בדצמבר 2007 במאבק לשימור הגן תחת הסיסמה "מצילים את גן הקופים" [1]. המאבק זכה לאהדה ציבורית רחבה, ולתמיכתם של נבחרי ציבור וגופים ירוקים שונים, בהם חברי מועצת העיר, הירוקים ברמת גן, החברה להגנת הטבע, עמותת אדם טבע ודין והמועצה לשימור אתרים, עד שב-3 באוגוסט 2008 הודיעה עיריית רמת גן על ביטול תוכנית הבנייה והפניית כספי הבנייה (8 מיליון ש"ח) לטובת קידום החינוך והרווחה בעיר[2]. במהלך שנת 2009 בצעה העירייה עבודות שיקום בגן בעלות של 300 אלף ש"ח שכללו החלפת מתחמי המשחקים וטיפול בצמחייה. כמו כן הותקנו גם מצלמות ביטחון על מגדל המים כדי למנוע את ריבוי מעשי הוונדליזם בגן באותה עת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גן שאול בוויקישיתוף