גנואה (כדורגל)
| מועדון הקריקט והכדורגל גנואה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מידע כללי | ||||||||
| כינוי | Rossoblu, Grifone (האדומים-כחולים) |
|||||||
| תאריך ייסוד | 1893 | |||||||
| אצטדיון | אצטדיון לואיג'י פראריס, ג'נובה, איטליה (תכולה: 36,536) |
|||||||
| נשיא | גמבטיסטה פאסטורלו | |||||||
| מאמן | דוידה בלארדיני | |||||||
| ליגה | סרייה א' | |||||||
| תארים | ||||||||
| מספר אליפויות | 9 | |||||||
| מספר גביעים | 1 | |||||||
|
||||||||
מועדון הקריקט והכדורגל גנואה (אנגלית: Genoa Cricket and Football Club), או ג'נואה 1893 (באיטלקית) המכונה בקיצור גנואה, הוא מועדון כדורגל איטלקי מהעיר ג'נובה שבצפון איטליה. צבעי המועדון הם אדום וכחול.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
המועדון הוקם בשנת 1893. כעבור עונה אחת בלבד מהקמת הקבוצה, הפכה גנואה לקבוצה הראשונה אי פעם שזוכה באליפות איטליה. גנואה המשיכה לשלוט בליגה האיטלקית וזכתה בעוד 2 אליפויות רצופות, בעונות 1899 ו-1900. הקבוצה איבדה את תואר האליפות בשנת 1901 למילאן, אך השיבה את התואר ב-1902, ואף זכתה בעונות 1903 ו-1904, ובכך השלימה 6 אליפויות ב-7 עונות. גנואה הצליחה לזכות באליפות איטליה בעונת 1914/1915, אם כי התואר הוענק לה רשמית בשנת 1919, עם סיום מלה"ע ה-1, ובעונות 1922/1923 ו-1923/1924 זכתה הקבוצה בעוד שתי אליפויות שהיו האליפויות האחרונות שלה עד היום הזה.
בעונת 1933/1934 נשר המועדון לסרייה ב' בפעם הראשונה בתולדותיו, אך כעבור עונת גלות אחת חזרה גנואה לליגה הבכירה. הזכייה הראשונה והיחידה של גנואה בגביע האיטלקי הייתה בעונת 1936/1937. המועדון לא הצליח להתאושש ממלחמת העולם השנייה כמו שאר המועדונים באיטליה, ועם תחילת שנות ה-50 החל המועדון להדרדר ולנשור שוב לסריה ב'. עד אמצע שנות ה-2000, המועדון היה באי יציבות מתמדת, שהתבטאה בעליית וירידת ליגות ללא הפסקה.
בעונת 2004/2005 סיימה גנואה במקום הראשון בסריה ב' שהקנה לה כרטיס חזרה לליגה הבכירה לאחר ניצחון 3-2 על ונציה, אך התאחדות הכדורגל האיטלקית גילתה שגנואה קנתה מוונציה את המשחק והענישה אותה בשלילת הכרטיס לליגה הבכירה והורדה לליגה השלישית, הסריה סי. בעונת 2005/2006 סיימה הקבוצה במקום השני בסריה סי ועלתה לסרייה ב', וכעבור עונה אחת בלבד בסריה ב' סיימה הקבוצה במקום השלישי שהחזיר אותה לליגה הבכירה, אחרי 12 שנים של העדרות.
בעונה הראשונה שלהם אחרי החזרה לליגה הבכירה באיטליה, סיימה גנואה במקום העשירי. בסיום העונה גנואה ביצעה מסע רכש מכובד כשמטרתה לעונת 2008/2009 הייתה לסיים במקום המוביל לאירופה. גנואה עמדה במשימתה, כשתוך כדי ניצחה קבוצות כמו יובנטוס, רומא ומילאן וגם ניצחה בשני הדרבים מול סמפדוריה. החלוץ הארגנטיני, דייגו מיליטו סיים במקום השני בטבלת מלכי השערים. בסיום אותה עונה, מיליטו והקשר טיאגו מוטה נמכרו לאינטר מילאנו, אך הרנן קרספו הגיע לקבוצה בהעברה חופשית. בעונת 2009/2010 גנואה סיימה במקום התשיעי והמאכזב כשתוך כדי הם הודחו בשלב מוקדם מהגביע האיטלקי. העונה המאכזבת הובילה את גנואה לרכוש מספר שחקנים, ביניהם מיגל ולוסו וראפיניה. אחרי פתיחת עונה מאכזבת, פוטר ג'יאן פיירו גאספריני אחרי ארבעה שנים. מחליפו היה דוידה בלארדיני. בינואר 2011 גנואה צירפה את המגן השמאלי, לוקה אנטונלי, הקשר הסלובקי, יוראי קוצקה והחלוץ אלברטו פאלוסקי.
תארים [עריכה]
- סרייה א': 9
- אליפויות: 1898, 1899, 1900, 1902, 1903, 1904, 1914/1915, 1922/1923, 1923/1924
- סגנות: 1901, 1905, 1927/1928, 1929/1930
- הגביע האיטלקי: 1
- 1936-37 מחזיקת הגביע
- 1939-40 פיינאליסטית
- סרייה ב': 6
- אליפויות: 1934/1935, 1952/1953, 1961/1962, 1972/1973, 1975/1976, 1988/1999
- סגנות: 1980/1981
- סריה סי: 1
- אליפות: 1970/1971
- סגנות: 2005-06
הישגים באירופה [עריכה]
- הליגה האירופית:
- שלב הבתים (1): 2009/2010
- גביע אופ"א:
- חצי גמר (1): 1991/1992
קישורים חיצוניים [עריכה]
|