גנזך ויצמן
 | |
| מיקום | רחובות, ישראל |
|---|---|
| סוג | ארכיון |
| תאריך ייסוד | 1950 |
| גודל האוסף | למעלה מ-200 אלף פריטים |
| מנהל | מרב סגל |
גנזך ויצמן (באנגלית: Weizmann Archives) הוא ארכיון לשימור מסמכים ותעודות הקשורים לחייו ופועלו של הנשיא הראשון של מדינת ישראל ד"ר חיים ויצמן. גנזך ויצמן הוא חלק ממתחם ההנצחה יד חיים ויצמן המנוהל על ידי חברה לתועלת הציבור (חל"צ) הנושאת שם זהה.
תולדות הגנזך[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים ויצמן אהב לכתוב מכתבים. הוא ניהל תכתובת ענפה עם מנהיגים ציוניים, מדינאים ואנשי ציבור רבים וכן עם קרובים וחברים. חיים ויצמן הבין את החשיבות של שימור המכתבים, ועוד בהיותו מרצה באוניברסיטת ז'נבה (שנים 1904-1901), שמר העתקים ממכתביו וממסמכים אחרים. נוכח הסכנה של פלישת הגרמנים ארצה במלחמת העולם השנייה רוב המסמכים הועברו לשמירת חירום בקנדה, ויצמן ביקש מכמה מחבריו לדאוג לאיסוף החומר הנוגע לארבעים שנות עבודתו. בסיכומו של דבר ניתן לומר כי יושב ראש ההסתדרות הציונית עצמו הניח את היסודות של הארכיון שלו[1].
חיים ויצמן רצה שלהתחלותיו יהיה המשך. הוא פנה לידידו ועמיתו בתנועה הציונית מאיר וייסגל בבקשה לדאוג להמשך פיתוחו של מכון ויצמן למדע ברחובות[2]. ממנו הוא גם ביקש ב-1949 לאסוף את מכתביו ומסמכיו ולהכינם לפרסום.
גנזך חיים ויצמן נוסד בשנת 1950. תחילה הוא היה ממוקם במרתף ביתה הפרטי של משפחת ויצמן, בית שעד מותו של חיים ויצמן ב-1952 שימש משכנו הרשמי של נשיא המדינה ולאחר מותה של אשתו ורה ויצמן בשנת 1966 הפך למוזיאון בית ויצמן. בתחילת דרכו של הגנזך תפקיד פעיל בעבודתו מילאה ורה ויצמן וקבוצה קטנה של עובדים עסקה בו באיסוף ומיון חומרים[3].
ב-15 ביוני 1954 ממשלת ישראל והוועד הפועל של ההסתדרות הציונית הקימו את "יד חיים ויצמן" – מוסד שמטרתו הנצחת זכרו ומורשתו של ד"ר חיים ויצמן. גנזך ויצמן הפך לחלק מהמוסד הזה. בשנת 1955 המוסד "יד חיים ויצמן" נרשם כחברה הפועלת לתועלת הציבור. כיום המוסד "יד חיים ויצמן" בנוסף לגנזך ויצמן כולל מוזיאון בית ויצמן, אחוזה נרחבת עם גנים המקיפים את הבית, קברו של הנשיא הראשון ורעייתו וכיכר הזיכרון בה מוצב פסל לזכר קורבנות השואה. בשנת 1957 ורה ויצמן העבירה את מסמכי בעלה לבעלות "יד חיים ויצמן". את כל ההחלטות לגבי אחסון ופרסום חומר ארכיוני קיבל חבר נאמנים של הגנזך שבראשו עמד מאיר וייסגל. בהתחשב בכך ששימור מורשת ויצמן אינו נתמך על ידי מפלגה פוליטית זו או אחרת, וזאת בניגוד לכמה ממנהיגי הציונות האחרים, קשה להפריז בחשיבותה של "יד חיים ויצמן"[4].
בחודש אוקטובר 1958 בנוכחותו של נשיא המדינה יצחק בן-צבי ושגריר בריטניה נערך טקס הפתיחה של הבניין שנתרם למכון ויצמן על ידי בני הזוג אדית ואברהם ויקס. הבניין תוכנן כדי לשמש כספרייה מרכזית של המכון וכגנזך ויצמן, ואכן לשם הועברו כל חומרים של הארכיון[3][5].
לקראת שנת 1958 הסתיימה תקופת ההכנה בתולדות של הארכיון והוחלט לגשת לעבודת המחקר והעריכה. בתקופה זו הוקמו המערכת (Editorial Board) וועדת היישום מצומצמת (Implementation Committee) שעל חבריה נמנו ישעיה ברלין, לואיס נאמייר, יעקב טלמון, ליאונרד שטיין ואחרים. את המערכת ניהל מאיר וייסגל והוא גם היה העורך הראשי שלה, לאחר מותו בשנת 1977 תפקיד העורך הראשי הוטל על בארנט ליטבינוב.
עבודת הארכיונים בדרך כלל אינה מושכת את תשומת לב הציבור הרחב והתקשורת. לפרסום גדול ראשון בתקשורת זכה גנזך ויצמן במהלך משפטו של אייכמן בשנת 1961. הארכיון הציג בפני בית המשפט מסמכים בנוגע להתכתבות סודית של ויצמן עם משרד החוץ הבריטי בעניין הצלת יהודי הונגריה[6]. מהמסמכים נודע בין היתר כי ממשלת בריטניה דחתה את פנייתו של ויצמן ב-1944 שביקש להפציץ את אושוויץ ואת דרכי הגישה אליו[7].
באמצע שנות ה-60 נקלטו בארכיון אלפי מסמכים חדשים[8], אבל הארכיון המשיך את פעילות האיסוף וביקש מהציבור להעמיד לרשותו מכתבים מקוריים או העתקים של מכתבי ויצמן[9]. באותה התקופה הושגה הסכמה עם בית הוצאה לאור "אוקספורד יוניברסיטי פרס" על פרסום מכתבים ומסמכים של ויצמן באנגלית[10]. בינתיים המערכת קיימה דיונים בשאלות הקשורות לעריכת ופרסום המסמכים, בפרט היא עמדה בפני דילמה: לפרסם את המכתבים במלואם או להעדיף פרסום חלקי בלבד. אף על פי שחברים אחדים במערכת הציעו להסתפק בפרסום סלקטיבי של החומרים, הוחלט לפרסם את המכתבים כמעט במלואם[11][12].
בשנת 1968 ראה אור הכרך הראשון של "המכתבים והמסמכים של חיים ויצמן" באנגלית. הספר הזה סימל את תחילתה של סדרה A – ספרים שכללו בעיקר מכתבי ויצמן. פרסום הסדרה נמשך עד 1980 והופיעו בה 23 כרכים שמקיפים את כל שנות חייו של חיים ויצמן בסדר כרונולוגי. לכל כרך נכתבה הקדמה עם סקירה היסטורית של התקופה הרלוונטית. כל מכתב מופיע כשהוא מלווה הסברים והערות. את המהדורה האנגלית עד מותו בשנת 1973 ערך ליאונרד שטיין, מחבר הספר על הצהרת בלפור. בשנים 1984-1983 המו"ל "אוקספורד יוניברסיטי פרס" פרסם עוד שני כרכים, הידועים כסדרה B, ובהם מסמכים נוספים הקשורים לפעילותו של ויצמן.
הכרך הראשון של מכתבי ויצמן בעברית יצא לאור בשנת 1970 בהוצאת ספרים "מוסד ביאליק". עד שנת 1979 פורסמו 11 כרכים ובהם מכתבים שנכתבו על ידי ויצמן עד חודש יולי 1923, לאחר מכן הפרסום נפסק. עריכת המהדורה העברית נעשתה על ידי גדליה יוגב, שהוביל את צוות המחקר. בשנת 1988 הוצאת "עם עובד" הוציאה את הספר "מבחר אגרות וויצמן". ספר זה בעריכת בארנט ליטבינוב מציג מבחר מכתבים מכל תקופות חייו של ויצמן.
בשנת 1992 במתחם "יד חיים ויצמן" נפתח בניין חדש של הגנזך שנבנה בתמיכתה של אילה זקס-אברמוב לזכרה של בעלה, מנהיג ציוני קנדי שמואל יעקב זקס[13].
בשנות ה-2000 התחיל פרויקט מיחשוב הארכיון ודיגיטציה של הפריטים. יישום הפרויקט יבטיח לחוקרים גישה מהירה ונוחה למידע המבוקש[14]. בשנת 2005 נרכשה מערכת ממוחשבת חדשה לאחסון תמונות בארכיון מכון ויצמן ובגנזך ויצמן[15].
מתחילת שנות ה-90' המדינה משתתפת במימון של "יד חיים ויצמן" ובין היתר היא תמכה בהוצאות האחסון של הפריטים הארכיוניים ובפרויקט המיחשוב של גנזך ויצמן[16].
האוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גנזך ויצמן מכיל יותר מ-200 אלף מכתבים, מסמכים היסטוריים, תצלומים, חומרים אודיו-ויזואליים שהיו בארכיונים הפרטיים של חיים וורה ויצמן או נאספו לאחר מותם.
מכתבים ומסמכים של חיים ויצמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארכיון נשמרים אלפים רבים של מכתבים שנכתבו על ידי ויצמן במשך יותר מחצי מאה. רוב המכתבים כתובים בכתב ידו של חיים ויצמן בעברית, יידיש, רוסית, גרמנית, אנגלית וצרפתית. את המכתב הראשון שנמצא באוסף כתב חיים בעברית בהיותו ילד בן אחת עשרה ב-1885 למורה בבית הספר שלו. מכתבים רבים של האוסף שנכתבו במסגרת הפעילות הציבורית של ויצמן הם תעודה רבת ערך לתולדות הציונות ומדינת ישראל. האוסף כולל איגרות אל הרצל, רוטשילד, בלפור, זאב ז'בוטינסקי, בן-גוריון, צ'רצ'יל, אלברט איינשטיין ואישים אחרים[17]. יש כאן גם המכתב שנשלח לנשיא ארצות הברית הארי טרומן ביום שלפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ובו בקשה להכיר במדינה החדשה[18]. חלק מפריטי הגנזך קשור לעבודתו המדעית של ד"ר ויצמן, חלק מהמכתבים נושא אופי פרטי, כגון ההתכתבות שלו עם אשתו ורה ויצמן.
אוספים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המידע שפורסם באתר הארכיון בנוסף למכתבים ומסמכים של ויצמן מאוחסנים בו גם:
- אוסף תצלומים
- אוסף קטעי עיתונות
- התכתבויות ומסמכים של ורה ויצמן
- אוסף של חומרים אודיו-ויזואליים
- תוכניות של האדריכל אריך מנדלסון
- מסמכים של "יד חיים ויצמן"
- חומרים אחרים
מנהליו של הארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בוריס גוריאל: 1950 - 1966
- נחמה שלום:
- מרב סגל: כעת
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בארנט ליטבינוב, מבחר אגרות וויצמן, עמ' 12-8, עם עובד, 1988
- Leonard, Stein (1968). The Letters and Papers of Chaim Weizmann. Oxford University Press.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר גנזך ויצמן
- אתר יד חיים ויצמן
- "אודות גנזך ויצמן". יד חיים ויצמן. אורכב מ-המקור ב-2013-01-09. נבדק ב-2012-09-02.
- מכאן ועד עולם(הקישור אינו פעיל), עיתון "דבר", 8.9.1961, באתר עיתונות יהודית היסטורית
- רפאל בשן, אתה מלך ישראל! - כתב ב.ג. לוויצמן(הקישור אינו פעיל), (המשך המאמר)(הקישור אינו פעיל), עיתון "מעריב", 20.4.1962, באתר עיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Portrait of Weizmann as a young man". Canadian Jewish Chronicle Review, 27.12.1968 - Google News Archive Search. נבדק ב-2012-09-02.
- ^ יצחק יעקובי, וייסגל - בונה מכון ויצמן, עיתון "דבר", 6.11.1964, באתר עיתונות יהודית היסטורית
- ^ 1 2 David R. Wahl (1959). "Planning The New Library: The Wix Library Of The Weizmann Institute Of Science" (PDF). Special Libraries. 50 (3): 123–131. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2005-12-22. נבדק ב-2012-11-18.
- ^ Wasserstein, Bernard (1989). "Chaim Weizmann and the Zionist Risorgimento". In Kozodoy, Ruth (ed.). Vision Confronts Reality: Historical Perspectives on the Contemporary Jewish Agenda. Fairleigh Dickinson University Press. pp. 175. ISBN 0-8386-3333-1.
- ^ "Weizmann Archives Records". Harry S. Truman Library and Museum. נבדק ב-2012-09-02.
- ^ "The Trial of Adolf Eichmann, Session 57, Part 2 of 6". Holocaust Educational Resource. אורכב מ-המקור ב-2013-01-09. נבדק ב-2012-09-02.
- ^ "British Refusal to Act on Weizmann's Plea Revealed at Eichmann Trial". JTA - Jewish News Archive. 31 במאי 1961. נבדק ב-2012-09-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Weizmann Archives Acquire Copies of Many Important Documents". JTA - Jewish News Archive. 7 פבר' 1966. נבדק ב-2012-09-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Weizmann and Zionism". Tribune Magazine Archive. 23 פבר' 1968. אורכב מ-המקור ב-2020-05-26. נבדק ב-2012-09-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Weizmann Archives Acquire Copies of Many Important Documents". JTA - Jewish News Archive. 30 מרץ 1967. נבדק ב-2012-09-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Joshua H. Justman (4 במאי 1962). "Chaim Weizmann's Letters - Historic Documents". Canadian Jewish Chronicle Review - Google News Archive Search. נבדק ב-2012-09-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ פתח דבר של הספר מבחר אגרות וויצמן.
- ^ "Partners in Science: Philanthropy in Campus Development". מכון ויצמן למדע. נבדק ב-2012-09-02.
- ^ "פרויקט מיחשוב הגנזך". יד חיים ויצמן. אורכב מ-המקור ב-2013-01-09. נבדק ב-2012-09-02.
- ^ "Weizmann Institute of Science Archives - Annual Statistics". מכון ויצמן למדע. אורכב מ-המקור ב-2013-01-09. נבדק ב-2012-09-02.
- ^ "פרוטוקול מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט". הכנסת. 5 נוב' 2007. אורכב מ-המקור ב-2013-01-09. נבדק ב-2012-09-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מבחר אגרות ויצמן, בטאון חיל האוויר 169, מאי 1989, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- ^ חיים ויצמן (13 יולי 1948). "מכתב לנשיא ארה"ב הארי טרומן" (PDF). ארכיון המדינה. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-01-09. נבדק ב-2012-09-02.
{{cite web}}: (עזרה)
