גניבת זהות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גניבת זהות היא סוג של הונאה, של תרמית, המתבצעת בהצגת זהותו של אדם אחד כזהותו של אדם אחר. אדם מתחזה להיות אדם אחר לצורך שימוש בנכסיו, זהותו, יתרונותיו והטבותיו של האחר.

לקורבן עבירת גניבת הזהות עלולים להיגרם נזקים רבים. בתחום הפלילי, גניבת הזהות עלולה לאפשר לבצע פשע בשם אדם אחר אשר יקשה עליו מאוד להוכיח כי לא הוא ביצע. בתחום האזרחי, פגיעה כלכליות (גניבה של נכסים וכספים), פגיעה בשם הטוב ובמערכות יחסים של האדם עם מכריו.

סוגי גניבת זהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גניבת זהות פלילית- התחזות לאדם אחר תוך ביצוע פשע
  • גניבת זהות כלכלית- שימוש בזהותו של אחר לצורך השגת אשראי ורכישת מוצרים ושירותים.
  • שיבוט זהות- שימוש במידע של אדם אחר על מנת להשתמש בזהותו בחיי היומיום
  • גניבת זהות רפואית- שימוש בזהותו של אחר על מנת לקבל שירותי בריאות ותרופות.
  • גניבת זהות של ילדים

דרכי ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות שיטות מגוונות לגניבת זהות.

בין השיטות המסורתיות לגניבת זהות ניתן למנות חיפוש באשפה לצורך מציאת מידע אישי, דליית מידע מציוד מחשוב לאכסון מידע (מחשבים אישיים, טלפונים סלולריים, דיסק און קי, וכו') אשר נזרקו או נמכרו לאחרים. גם פריצה לבתים, כייסות או גניבת דואר המאפשרים גניבת כרטיסי אשראי או כספים מחשבונות בנק, תעודות זהות, פספורטים, רישיונות נהיגה וכו' בדר"כ. דרכים נוספות המשמשות לגניבת סיסמאות הן צפייה במשתמשים המקלידים את הסיסמאות שלהם , כרטיסי חיוג, במקומות ציבוריים (גלישה מאחורי הגב) ופיצוח סיסמאות באמצעים ממוחשבים.

לעתים נעשית גניבת הזהות תוך שימוש בגופים שלהם יש גישה למידע אישי או על סמך פרסומיהם. דוגמה לכך היא שימוש במידע אשר פורסם על ידי רשויות ציבוריות כדוגמת רשימות בוחרים. אמצעי נוסף הוא התחזות לצורך יצירת קשר עם אנשי שירות לקוחות, תמיכה טכנית ונציגי חברות במטרה לגרום להם למסור מידע אישי על לקוח.

גם כאשר מאגרי המידע של גופים מוגנים, עשויה להתבצע גניבת זהות בין היתר על ידי שימוש לרעה של עובדים באפשרות שלהם לגישה לחומר רגיש של המעסיק, חדירה למאגרים של חברות גדולות אשר מחזיקות מידע רב על אנשים וחדירה לרשתות תקשורת ובסיסי נתונים באמצעות האקרים על מנת לאסוף מידע בכמויות גדולות

לעתים גניבת הזהות נעשית על ידי הונאה של האדם שממנו נגנבת הזהות. בין היתר על ידי פרסום מודעות דרושים פיקטיביות כדי לקבל קורות חיים ומידע על שמו, כתובתו ופרטים נוספים על האדם, או באמצעות פישינג- התחזות לארגונים, חברות וחנויות באמצעות אתר אינטרנט פיקטיבי במטרה לגרום לאדם להכניס שם משתמש וסיסמה לאתר. גניבת זהות יכולה להיעשות גם באמצעות מידע שמפורסם ברשתות חברתיות מקוונות: ניחוש מספרי זהות באמצעות שימוש בנתונים שנלקחו מאתרי רשתות חברתיות כדוגמת פייסבוק, גניבת תמונות מאתרי רשתות חברתיות לצורך שימוש כאמצעי זיהוי או התחברות עם זרים ברשתות חברתיות על מנת להוציא מהם מידע ופרטים אישיים.

שיטות נוספות המשמשות לגניבת מידע אישי המשמש לגניבת זהות הן גניבת מידע ממחשבים תוך שימוש בתוכנות ריגול כגון סוסים טרויאנים, תוכנות מעקב אחרי הקלדה במקשים וכו'. גם הסטת כתובות דוא"ל ודואר רגיל של משתמש לצורך קבלת המידע האישי שלו, חשבונות, כרטיסי אשראי ועוד יכולה לשמש לגניבת זהות. שימוש לרעה בגלישת מידע כמו שמות, מספרי זהות ומספרי כרטיסי אשראי שפורסמו בטעות.

חלק משיטות גניבת זהות מתבססות על השגת מידע בנקאי כגון:

  • גניבת צ'קים כדי להשיג מספרי חשבון בנק
  • שליפת מידע מהבנק או כרטיסי האשראי תוך שימוש בקורא כרטיסים ידני ליצירת עותק של כרטיס המקורי.
  • קריאת המידע על כרטיס האשראי ללא מגע, תוך שימוש בטכנולוגית RFID (שימוש בגלי רדיו)

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית The Identity Theft Deterrence Act (2003)[ITADA] amended U.S. Code Title 18, § 1028‏[1] מגדיר את עבירת גנבת הזהות כפשע פדרלי אשר העונש עליו יכול לנוע בין 5-30 שנות מאסר בכלא פדרלי בנוסף לקנס ובהתאם לחומרת העבירה.

במדינות קליפורניה וויסקונסין הקימו גוף מיוחד ששמו המשרד להגנת הפרטיות (The Office of Privacy Protection) כדי לסייע לאזרחים להתמודד עם מקרים של גניבת זהותם.

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבריטניה המידע מוגן על ידי חוק הגנת המידע (The Data Protection Act 1998) אשר כולל בתוכו את כל מידע אשר ארגון יכול לאכסן, שמות, ימי הולדת, כתובות מספר טלפון ועוד.

שבדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבדיה יש יחסית מעט גניבות זהות מאחר שהם עובדים על פי שיטה של זיהוי מסמכים ממשלתי (Swedish identity documents) על פי שיטה זו כל מסמך עובר אישור דרך מאגרי המידע הממשלתיים לצורך בדיקת אמיתותו החובה לאמת את המסמכים חלה על המקבל ובמקרה של גניבת זהות מבנק או גניבה באמצעות כרטיס אשראי יחויבו החנות או הבנק לשאת בנזקים ולפצות את הלקוח.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם המורשע בעבירה של גניבת זהות בצרפת ירצה עד ל 5 שנות מאסר וישלם קנס עד גובה 75,000 יורו.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ § 1028A. Aggravated identity theft, Legal Information Institute, Cornell University