גניבת זרע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בשיח הישראלי, גניבת זרע היא כניסה להריון בעקבות יחסי מין שהגבר הניח שהם מוגנים מפני הריון, בזמן שהאישה התכוונה להרות מיחסי מין אלה (ובכך, לכאורה, השיגה את זרע הגבר במרמה). אף שבמושג משתמש במילה "גניבה", בדרך כלל אין מדובר בגניבה, אלא במצב של מרמה או הפרת חוזה.

גניבת זרע במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שניים מסיפורי ספר בראשית מתארים מקרים מובהקים של גניבת זרע.

בנות לוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפיכת סדום ועמורה, בנות לוט חשבו בטעות שכל העולם כולו נחרב, ולכן השקו את לוט יין וקיימו עמו יחסי מין, בשעה שלא היה מודע למעשיו, על מנת לדאוג להמשכיות המין האנושי. ממעשים אלו של גילוי עריות נוצרו שני עמים, מואב (מאב) ועמון, שנקרא בעת הולדתו בן-עמי (פירושו: "בנו של אבי"), שמרמז גם כן על מוצא הבן.

זהו תיאור המעשה במקרא[1]:

וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת-אֲבִיהֶן-יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט מֵאֲבִיהֶן. וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב, הוּא אֲבִי-מוֹאָב עַד-הַיּוֹם. וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי, הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן עַד-הַיּוֹם

חז"ל קישרו בין המתירנות המינית של עמי מואב ועמון לתחילת יצירתם, אך גם מביעים הבנה למעשיהן של בנות לוט, ומכנים את מעשה הבנות "עבירה לשמה", דהיינו - עבירה שנעשתה לשם שמיים, לפחות מנקודת מבטן של הבנות - המשך קיום המין האנושי.

תמר אשת ער[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמר נישאה לער, בנו הבכור של יהודה, ולאחר מותו של ער נישאה לאחיו אונן. לאחר מות אונן היה על יהודה לתת לתמר את בנו השלישי, שלה, לפי כללי הייבום, אולם יהודה חשש שמא גם הוא ימות כשני אחיו. תמר, שרצתה להרות וללדת ילדים למשפחה זו, ישבה במקום הקרוי פתח עיניים, עטופה בצעיף כמנהג הזונות של אותם ימים, וחיכתה ליהודה שהיה אמור לעבור בדרך הזו. יהודה, שעבר בדרך ולא הכירה, התפתה לשכב עמה, לא לפני שהוא משאיר כבקשתה את חותמו, פתילו ומטהו, כערבון לתשלום גדי עיזים, שלא היה לו באותה עת.

משכב זנות זה הוביל להריון: "וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ"[2]. כשהתגלה הריונה הבלתי צפוי של תמר, הודיעו ליהודה כי זנתה כלתו, והוא ציווה כמנהג הימים ההם להוציאה למוות בשריפה. בטרם ביצוע גזר הדין, חשפה תמר את זהות האב: "וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"[3]. יהודה מודה בגלוי ואומר "צדקה ממני". כתוצאה מהריון זה נולדו תאומים, פרץ וזרח.

מגילת היוחסין של דוד המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסופה של מגילת רות מוצגת מגילת היוחסין של דוד המלך:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד"[4]

עובד, סבו של דוד המלך, המתייחס אל פרץ מצד אביו ואל מואב מצד אמו, הוא צאצא של שני מעשי גניבת הזרע המתוארים לעיל.

במשפט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטענה של "גניבת זרע" עולה במשפטים העוסקים בתביעת מזונות, שאותה מגיש הקטין שנולד כתוצאה ממעשה זה כנגד אביו, בדרך כלל באמצעות אמו. לעתים יש הסכמה בין הצדדים על נסיבות הכניסה להריון (כלומר גם האישה מאשרת שההריון היה ללא ידיעת האב), ולעתים יש חילוקי דעות גם בעניין זה: האב מציג את הכניסה להריון כ"גניבת זרע", ואילו האם מציגה זאת כתוצאה טבעית וצפויה של היחסים ביניהם.

הגישה של בתי המשפט בישראל בתביעת מזונות מסוג זה היא שהאב חייב במזונות ילדו, גם אם הילד נולד בנסיבות של "גניבת זרע". בלשונו של נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר: "גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוואנטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין."‏[5]

לעתים, בעקבות תביעת מזונות של הילד נגד האב, מגיש האב תביעה כנגד האם, שתפצה אותו על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהמרמה שהפעילה נגדו. לגבר קושי ממשי להוכיח שאכן הייתה מרמה בקשרים ביניהם, ולכן במשך שנים רבות לא הצליחה בישראל תביעת נזיקין מסוג זה.

דוגמה לטענה כזו עלתה בערעור שאותו הגיש אדם שהורשע ברצח (הערעור נדחה):

ואני ישבתי לשוחח איתה במשך כשלוש שעות שבהן הזעתי והוצאתי את נשמתי בכפי. היא דרשה בערך כ-100,000 דולר עבור 11 השנים הקודמות ודרשה סכומים בין 500 ל-700 דולר לחודש, כאשר זה כולל דברים נוספים. הסברתי לה שזה לא מקובל, שזה סה"כ גניבת זרע. הגענו למצב כזה שבו היא אמרה 'אפילו אם תהיה אסיר בבית סוהר, אתה תשלם לי כי זה מגיע לי'. בשלב הזה, אני הוצאתי את האקדח ויריתי בה בראשה. אי אפשר לענות אותי במשך כל החיים שלי ולעשות אותי סמרטוט או סחבה. אי לזאת סיימתי את הפרשה בצורה הזאת‏[6].

בפסק דין שניתן בבית המשפט למשפחה בירושלים‏[7] נדון מקרה שבו איש נתן את זרעו לאישה (באותו זמן אשתו) על מנת שתהרה בהפריה תוך רחמית, אך היא השתמשה בזרע להפריה חוץ גופית של ביצית שקיבלה מתורמת. האיש, שנקבע בבדיקת אבהות כאביה של הבת שנולדה מהפריה זו וחויב במזונותיה, תבע מהאם פיצוי על נזקיו, בטענה של "גניבת זרע". השופט נמרוד פלקס ציין כי "התנהגות האישה מהווה הן עוולה נזיקית, של תרמית ורשלנות והן הפרת חובת תום הלב וההגינות החלה עליה, מכח היחסים המשפחתיים ששררו בינה לבין האיש" וראה במעשי האישה הפרת חוזה ותרמית, ובהתאם לכך קבע כי "על האישה לשפות את האיש בגין כל סכום, אותו הוא ישלם לה עבור מזונות הקטינה, ובנוסף על האישה לשלם לאיש פיצוי בסך 100,000 ש"ח. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, כאשר מועד פירעונם יהיה עם בגירת הקטינה, או סיום לימודיה התיכוניים, לפי המאוחר."

בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב בשנת 2013 נפסק לראשונה פיצוי לגבר על גניבת זרעו, לאחר שאישה הרתה ממנו לאחר שסיפרה לו שהיא עקרה.‏[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק ל"א
  2. ^ ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק י"ח
  3. ^ ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ה
  4. ^ מגילת רות, פרק ד', פסוקים י"ח-כ"ב
  5. ^ ע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני ופלונית, ניתן ב-10.8.94
  6. ^ ע"פ 4269/99 יאיר אליהו רוזן נ' מדינת ישראל
  7. ^ תמש 24281/06 מ. ו. , נ. ר. ו. נגד צ. ש. ו., ניתן ב-21 אפריל 2013
  8. ^ א (ת"א) 23789-02-11 דוד גלילה נגד חנה חיה חן, ניתן ב-26 בנובמבר 2013
    עו"ד ורד כהן ורענן בר-און, גניבת זרע - כבר לא מיתוס. עובדה משפטית, באתר ynet‏, 2 בדצמבר 2013