גניזת קהיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 30°00′21″N 31°13′52″E / 30.0057944°N 31.2310222°E / 30.0057944; 31.2310222

דף מן הגניזה ובו כתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם
דגם הגניזה הקהירית (מוצב בבית התפוצות)
שני קטעים מתוך ההגדה, שנשתמרו מתוך גניזת קהיר, אוסף ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה

גניזת קהיר היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-19, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. משנתגלו הכתבים ופורסמו, בתחילה בעיקר על ידי שניאור זלמן שכטר ואחר כך על ידי חוקרים בכל ענפי מדעי היהדות, נמצא שיש להם חשיבות מרובה לחקר יהודי מצרים, יהודי אגן הים התיכון וארון הספרים היהודי.

תולדות הגניזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת של הקהילה היהודית בפוסטאט, בעיר העתיקה של קהיר, נבנה בשנת 882 על חורבות כנסייה קופטית. באותה שנה רכשו יהודים מירושלים את הקרקע והחלו להשתמש בו כבית כנסת. בית הכנסת נחרב בפרעות בשנת 1012, ונבנה מחדש. הרמב"ם, כששהה בקהיר, נהג להתפלל בבית כנסת זה, ולכן בית הכנסת נקרא גם בית כנסת הרמב"ם.

בקומה העליונה של בית הכנסת נקבע חדר מיוחד כגניזה, כלומר מקום לאיסוף ספרי קודש וגליונות שהתבלו ואי אפשר להשתמש בהם עוד. לאורך השנים גנזו יהודי הקהילה במקום לא רק את ספרי התפילה והלימוד שבלו ונשחתו, אלא גם מסמכים משפטיים - כתבי בית דין, כלכליים - אגרות ושטרות, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים, וכל זאת מתוך יחס של כבוד לכל שנכתב באות עברית. האקלים היבש של מצרים סייע להשתמרות הכתבים.

קיום הגניזה לא נשמר בסוד, ובמאות ה-18 וה-19 ניסו תיירים יהודיים לבדוק את תוכנה, אולם כיוון שלא פעלו באופן מקצועי, ובשל אי סדר והאבק שהיו במקום, לא עלה הדבר בידם. בנוסף האמינו בני הקהילה שמוטלת קללה על מי שייקח ספרים מן הגניזה. סוחרי עתיקות מקומיים מכרו כמה ספרים מן הגניזה לתיירים עשירים כמזכרות.

גילוי הגניזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1864 ביקר הנוסע והשד"ר הירושלמי יעקב הלוי ספיר בגניזה והוציא ממנה מספר דפים. את תיאור מסעו למצרים פרסם בספרו "אבן ספיר" שיצא לאור בגרמניה בשנה ההיא.‏[1] בעקבות ביקורו החלו אנשים נוספים להוציא חומר מן הגניזה. בשנת 1893 הוציא לאור הרב שלמה אהרן ורטהיימר איש ירושלים את הכרך הראשון של "בתי מדרשות", שהכיל מדרשים קטנים מכתבי יד מן הגניזה.‏[2]

ב-13 במאי 1896, שתי אחיות סקוטיות שחזרו מארץ ישראל, אגנס לוויס ומרגרט גיבסון, הראו לחוקר שניאור זלמן שכטר, שישב באוניברסיטת קיימברידג', כמה דפים מהגניזה בקהיר, שכללו את הנוסח העברי של ספר בן סירא, שבמשך מאות שנים היה ידוע רק בתרגומו הלטיני והיווני. שכטר, נלהב ממה שראה, הזדרז, וביוני 1896 השיג תמיכה למסע למצרים מטעם האוניברסיטה, ושם גילה את ההיקף העצום של הגניזה ואת החומר הנדיר שכללה. הוא העריך שפינה מן המקום יותר ממאה אלף קטעים.

שכטר זכה לעזרה מיוחדת מצד חוקר מדעי היהדות צ'ארלס טיילור (1840–1908), תלמידו של קודמו של שכטר, הרב שילר סינשי. כן התגייסו לעזרתו גורמים נוספים, יהודים ונוצרים, ודיפלומטים בריטים במצרים. שכטר קיבל בין היתר מכתב המלצות מהרב הראשי של אנגליה אל הרב הראשי של קהיר. ואכן, בהגיעו לקהיר זכה שכטר לשיתוף פעולה מצד ראשי הקהילה היהודית ומצד ראשי בית הכנסת אבן עזרא.

העבודה בגניזה עצמה התנהלה בתנאים קשים: שכטר נאלץ לזחול לתוכה דרך חור בקיר עזרת הנשים שבבית הכנסת, וחלל הגניזה נעדר היה דלתות וחלונות והיה מלא אבק מחניק. הוא הצליח למיין בקפידה עבור ספריית האוניברסיטה רכישה של אין ספור כתבי יד ודפים מן הגניזה – אוסף הגדול פי שלושה מכל אוסף אחר מסוגו בעולם כולו (אוספים גדולים למדי של מסמכים מהגניזה הגיעו בעבר בדרכים עקיפות אל הספרייה הלאומית הרוסית בסנקט פטרבורג וכן למקומות נוספים, אך מבלי שייחשף מקורם). שכטר וטיילור תרמו את האוסף, הנקרא על שמם, לאוניברסיטת קיימברידג'.

חלקים מן האוסף הגיעו לספריות חשובות רבות, בהן בסנקט פטרבורג, בודפשט, וינה, שטרסבורג, פריז, לונדון, אוקספורד, מנצ'סטר, בית המדרש לרבנים בניו יורק, פילדלפיה, וושינגטון ועוד. חומר שהיה בכמה ערים אירופיות, בהן ברלין, פרנקפורט וורשה אבד בזמן מלחמת העולם השנייה. אולם רובו של החומר (כ-70%) נמצא בקיימברידג', באוסף על שם טיילור-שכטר בספריית האוניברסיטה. בשנת 2006 נתגלה בספריית אוניברסיטת ז'נבה באוסף של פפירוסים יווניים אוסף מהגניזה שלא נודע עד אז.‏[3]

חקר הגניזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שניאור זלמן שכטר חוקר את מסמכי הגניזה

מחקר הקטעים שנאספו מהגניזה רחוק מלהסתיים. כל הענפים בחקר היהדות, תולדותיה וכתביה קיבלו תרומה עצומה מהעיון בטקסטים שנמצאו בגניזה, ובהם אלפי מסמכים היסטוריים, שטרות, אגרות, כתובות וגטין, אלפי ספרי הלכה, דקדוק עברי, מחשבת ישראל, מיסטיקה יהודית ושירה, מתקופת הגאונים ועד תקופת האחרונים.

מספר קשיים עומדים בכל זאת בפני חוקרי הגניזה:

  • מצבם הגרוע של רוב הספרים (מדובר, כזכור, במאספה של ספרים שיצאו משימוש).
  • חומר רב שנמצא בדפים בודדים ואף בקרעי דפים שצריכים השלמה.
  • הצורך בפענוח של צורות כתב וכתיב שכבר אינן מוכרות, ושל כתב שדהה או נמחק.
  • בעיות בקביעת הכרונולוגיה של הקטעים והמהימנות שלהם.

כך או כך, מחקר הגניזה נמשך גם היום במחלקות למדעי היהדות ברחבי העולם.

פרויקט גנזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 יזם דב פרידברג הקמת אתר אינטרנט שירכז את כל דפי הגניזה והמחקרים שנעשו עליה. לצורך כך נתמנתה הנהלה אקדמית בראשות הפרופסורים מנחם בן ששון וחגי בן-שמאי מהאוניברסיטה העברית, ופרופסור ג'יימס דיאמונד מאוניברסיטת ווטרלו. לניהול הפרויקט התמנה פרופסור יעקב שוויקה מאוניברסיטת בר-אילן. ביצוע הפרויקט החל בינואר 2006, ועשוי להמשך עוד כמה שנים עד להשלמתו.‏[4]

לצורך הפרויקט הוכנה רשימה של רוב דפי הגניזה ומיקומם. עד כה צולמו מרבית הדפים שבאוספי אוניברסיטת קיימברידג', ז'ק מוצרי, ספריית המוזיאון הבריטי, ספריית אוניברסיטת חיפה, בית המדרש לרבנים בניו יורק, אוניברסיטת תל אביב, בספרייה הלאומית בירושלים, בספריה למדעים בבודפשט (קטעי הגניזה שבאוסף קאופמן) ועוד. האתר עלה לאינטרנט בשנת 2007. איכות הצילומים כה טובה, שלעתים קל יותר לקרוא את הקטעים באתר מאשר במקור.‏[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסמכים מן הגניזה:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Stefan C. Reif, A Jewish Archive from Old Cairo: The History of Cambridge University’s Genizah Collection (Culture and Civilization in the Middle East), Routledge, 2010,

מאמרים

  • עדנה אנג'ל, לשאלת תיארוכם של קטעי הגניזה הקדומים, הקונגרס העולמי למדעי היהדות 10 (ד1), תש"ן, עמ' 188-181.
  • יהושע בלאו, תרומת הגניזה לחקר טקסטים הכתובים בערבית-היהודית, ובכלל זה תרגומי מקרא, מדעי היהדות 38, 1998, עמ' 238-231.
  • חיים הלל בן ששון, דרך חדשה אל 'עולם הגניזה', ציון מא, 1976, עמ' 46-1 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם).
  • משה גיל, סקירה על המחקר ההיסטורי בכתבי הגניזה, ידיעון האיגוד העולמי למדעי היהדות כב, 1983, עמ' 29-17.
  • שלמה מורג, גניזת קהיר וחקר הלשון העברית, מולד 4 (24), 1972, עמ' 719-713.
  • שלמה מורג, תרומתה של הגניזה לחקר הלשון העברית, מדעי היהדות 38, 1998, עמ' 251-239.
  • מרדכי עקיבא פרידמן, על תרומת הגניזה לחקר ההלכה, מדעי היהדות 38, 1998, עמ' 301-277.
  • דוד רוזנטל, תרומתה של הגניזה לספרות התלמוד, מדעי היהדות 38, 1998, עמ' 276-267.
  • Menachem Ben-Sasson, Cairo Genizah Treasures and their Contribution to Historiography, Bulletin of the Israeli Academic Center in Cairo 21, 1997, pp. 3-12
  • Shelomo Dov Goitein, What Would Jewish and General History benefit by a Systematic Publication of the Documentary Geniza Papers?, Proceedings of the American Academy for Jewish Research (PAAJR) 23, 1954, pp. 29-39

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבים ופרסומים מן הגניזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב הלוי ספיר, אבן ספיר, אות ו' - (עמ' 45 ואילך), הוצאת חברת מקיצי נרדמים, lyck ‏1866 (מהדרת צילום: ירושלים תשכ"ז). (תצוגה מלאה באתר "ספרים google").
  2. ^ הרב משה וורטהיימר, מכתבים למערכת: מי גילה את הגניזה בקאהיר, מעריב, 28 באוגוסט 1959.
  3. ^ דוד רוזנטל, אשר ברא יין עסיס ותירוש טוב, באתר הארץ, 25 במאי 2006; דוד רוזנטל, אוי כי נהי נכתב תמורת הכתובה, כי נפקד החתן מבני המסיבה, באתר הארץ, 9 ביוני 2006
  4. ^ אלכס דורון, "הגניזה הקהירית‭:"‬ עכשיו באינטרנט, nrg מעריב, 23.7.2010
  5. ^ זאב גלילי, אוצרות הגניזה של קהיר יגיעו בקרוב לכל מחשב בישראל, בטור המקוון "היגיון בשיגעון", 14 באפריל 2006 (סקירה על הפרויקט)