גנים אפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גנים אפורים
כרזת הסרט
שם במקור: grey gardens
בימוי: אלברט מייזלס
דייויד מייזלס
אלן הובד
מופי מאייר
הקרנת בכורה: 7 בספטמבר 1975 (פסטיבל הסרטים של ניו יורק)
משך הקרנה: 95 דקות
שפת הסרט: אנגלית

גנים אפוריםאנגלית:grey gardens) הוא סרט תיעודי אמריקאי משנת 1975 שנוצר על ידי הבמאים אלברט ודיוויד מייזלס.


הסרט מתאר את חיי היום יום של האם והבת, שלהן שם זהה, אידית "אידי" ביל בובייה, נשות חברה לשעבר שחיות בבדידות באחוזה ישנה וחסרת חן, בשכונת היוקרה פונד ג'ורג'יקה במזרח המפטון, ניו יורק. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן בשנת 1976 אך לא נכנס לתחרות הראשית. בשנת 2010 הסרט הוכר על די ספריית הקונגרס האמריקאית, כסרט בעל חשיבות היסטורית, תרבותית ואסתטית בהיסטוריית הקולנוע הלאומי של ארצות הברית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות הראשיות בסרט, אידית בובייה ביל יואינג (1895-1977), המכונה "אידי הגדולה", ובתה אידית בובייה ביל (1917-2002), המכונה "אידי הקטנה", היו דודה ובת דודה מדרגה ראשונה של אשת הנשיא המנוח ג'ון קנדי, הגברת ג'קלין קנדי אונסיס. שתי הנשים חיו יחד ב"גנים אפורים" במשך עשרות שנים עם קרנות כספים קטנות, בעליבות ובבדידות. הבית תוכנן בשנת 1897 על ידי ג'וזף גרינליף ת'ורפ ונרכש בשנת 1923 על ידי "אידי הגדולה" ובעלה פילן ביל. לאחר שביל עזב את הבית, עם שני בניו ועבר לגור עם אישה אחרת, "אידי הגדולה" ו" אידי הקטנה " חיו שם במשך יותר מ 40 שנים. הבית נקרא "גנים אפורים" בשל צבעי הדיונות, קירות גן הבטון, ונוף הים שמקיף את האחוזה. בסוף שנת 1971 ותחילת שנת 1972, תנאי המחיה בבית היו קשים ביותר והבית היה נגוע בפרעושים, ומאוכלס על ידי חתולים ודביבונים רבים, בשלב זה נשללו מהשתיים אספקת מים זורמים ואספקת חשמל, ואשפה וריקבון הצטברו בכמויות גדולות. לאחר שהתקבלו תלונות רבות מהשכנים של השתיים על ריח רע שמגיע מן הבית ומתפשט בכל השכונה, פשט משרד הבריאות בקיץ 1972 על הבית. משרד הבריאות קבע שהבית מהווה מפגע תברואתי ליושביו ולסביבתו ודרש מהשתיים לדאוג לניקיונו לאלתר, ולא יפונו ממנו והבית ייהרס. לרוע המזל, לשתיים בדיוק נגמרה קרן הירושה המצומצמת שהוריש הבעל לשעבר של "אידי הגדולה" לשתיים, לאחר שנפטר ולכן לא יכלו לשלם את עלויות הניקיון. כתב מקומי ששמע על פשיטת משרד הבריאות התעניין בסיפור והגיע עם מצלמה לבית של השתיים וביקש לראיין אותן לכתבה ולצלם אותן ואת מצב הבית העגום. הכתבה התפרסמה בצהובון הנשיונל אנקוויירר ,הסיפור תפס תאוצה והגיע עד למגזין הניו יורק טיימס. בעקבות הכתבות שברובן גם נמתחה ביקורת קשה על התעלמותה של האחיינית קנדי אונסיס ממצב קרובות משפחתה, נוצרה התערבות ראשונה של ג'קלין קנדי אונסיס שעימה הקשר נותק שנים רבות לפי כן. כשבאה לבקר לראשונה מאז שנים רבות באחוזה ונחשפה למצב המזוויע שלה, אונסיס ואחותה הקטנה לי רדזיוויל דאגו לניקוי, ייצוב ושיפוץ האחוזה וכמו כן הזרימו כספים באופן קבוע מדי חודש למחייתן של השתיים. בעקבות החשיפה בתקשורת גברה סקרנותם של היוצרים דיוויד ואלברט מייזלס, והשניים הגיעו לביתם של האם והבת בבקשה לצלם סרט תיעודי על הבית, השתיים הסכימו בתמורה לחלוקה שווה ברווחי הסרט.

השפעת הסרט ותרומתו להיסטוריה הקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נחשב לפורץ דרך בתרבות הקולנוע הדוקומנטרי. הקולנוע הדוקומנטרי בשנים לפני כן היה קולנוע נטול התפתחות דרמטית , ואופיו היה דומה לזה של כתבות טלוויזיה וכך גם הייתה כוונת היוצרים מלכחתחילה, אך במהלך הסרט הופתעו היוצרים מהפתיחות של השתיים שלא חסכו שום פרט מחייהן האישיים,ומבלי ששמו לב ,יצרו שפה קולנועית חדשה בתחום הקולנוע הדוקומנטרי. משקעי עבר עלו, כאשר בין השתיים התפתחו ויכוחים קולניים והאשמות הדדיות, הכל לעיני המצלמות. יוצרי הסרט זנחו את רעיונם המקורי להתמקד בהיסטוריית הבית והחלו להתמקד בסיפורן האישי של השתיים.

לאחר יציאת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אידי הגדולה" נפטרה מדלקת ריאות בשנת 1977 בגיל 81 .למרות שנהנתה מהמעמד הכלכלי שהקנה לה הסרט, סרבה עד אותן שנים להתראיין לכלי התקשורת בטענה ש"כל מה שתרצו לדעת, נמצא בסרט". לאחר מותה של האם מכרה אידי הקטנה את הבית בשנת 1979, לעורך וושינגטון פוסט לשעבר בן ברדלי ,ולאשתו סאלי קווין בסכום של 220,000 דולר, לאחר שאלה הבטיחו לשמור על המבנה כפי שהוא (הסכם המכירה אסר על הריסת הבית). "אידי הקטנה" המשיכה להנות בשנים שאחרי כן מתמלוגי הסרט, יצאה לבמות עם מופע קברט בכיכובה ואף פתחה ליין אופנתי שהתבסס על סיגנונה האישי שזכה אף הוא לתשומת לב נרחבת כשהסרט יצא לאקרנים. אידי הקטנה נמצאה מתה בדירתה בפלורידה בשנת 2002 בגיל 84. בשנת 2006, הוציאו האחים מייזלס מהדורת DVD מוגבלת של הסרט ,עם קטעים שלא נראו בסרט מעולם.

הסרט בתרבות האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמר רופוס ויינרייט הוציא בשנת 2001 את אלבומו poses שכלל בתוכו את הסינגל grey gardens שנכתב בהשפעת הסרט. בשנת 2006 המחזמר "גנים אפורים" בהשראת הסרט, הוצג על במות ברודוויי. המחזמר זכה בשלושה פרסי טוני על עיצוב תלבושות למחזמר, ועוד שני פרסים בקטגוריית "השחקנית הטובה ביותר במחזמר" שנחלק על ידי שתי כוכבות המחזמר (כריסטין אברסול ומרי לואיז ווילסון) ששיחקו את האם והבת. בשנת 2009 הוציאה חברת HBO סרט טלוויזיה בשם "זיכרונות מאחוזת הגנים האפורים" בכיכובן של ג'סיקה לאנג ששיחקה את אידי הגדולה ודרו ברימור ששיחקה את אידי הקטנה. הסרט סיפר את סיפורן האישי של שתי כוכבות הסרט המקורי בשנים שקדמו לצילומי סרט ובמהלכו. תפקידה של ברימור בסרט זיכה אותה בפרס האמי בקטגוריית "השחקנית הראשית במיני סדרה או סרט" של אותה השנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]