גסות רוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גסות רוח היא התנהגות המבטאת חוסר כבוד כלפי הזולת. התנהגות זו סותרת כללי נימוס והתנהגות לזולת אשר מקובלים בדרך כלל בחברה.

בתלמוד, מוצגת משמעות אחרת של הביטוי, שמשמעה חוסר יכולת להתחבר רגשית לליריקה (ירוש' פסח' ה לב.).

ביטויים לגסות רוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

גסות רוח יכולה לבוא לידי ביטוי בדיבור או בתקשורת בלתי-מילולית כמו הבעות פנים, נימת דיבור ומחוות גופניות.

דוגמאות לגסות רוח: חוצפה, חוסר התחשבות, חוסר רגישות, פגיעה בכוונה, חוסר נימוס, עלבון, הפרת איסורים, סטייה ותועבה.

הבדלים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הבדלים בין-תרבותיים

פעולות שנחשבות במקומות מסוימים כגסות רוח לא בהכרח נחשבות גם במקום אחר כגסות רוח; תפיסת הפעולה יכולה להשתנות בהתאם למקום, לזמן ולהקשר. הבדלים מבחינה חברתית, דתית וזהות מגדרית יכולים להשפיע על ההסתכלות על התנהגות מסוימת. כתוצאה מכך, התנהגות מסוימת שנחשבה למקובלת לחלוטין על ידי קבוצת אנשים אחת, יכולה להיחשב כגסת רוח לחלוטין על ידי קבוצה אנשים אחרת.

למשל, בזמן שקטיפת פרות מעצים שמוצבים ברחוב ברשות הכלל יכולה להיות מעשה לגיטימי במדינה מסוימת, אזי במדינה אחרת יכול הדבר להיות לא מכובד ולא ראוי, אף על פי שאינו מוגדר בחוק כדבר אסור.

היבטים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היכולת להבחין בין התנהגויות הנחשבות לגסות רוח בתרבות מסוימת לבין התנהגויות אחרות חשובה ליצירת קשרים בין-אישיים ולהשתלבות בחברה. התנהגות גסת רוח יכולה להשפיע על הרושם הראשוני שהאדם יוצר. במקרים מסוימים, גסות רוח קיצונית עלולה להוות עבירה פלילית. בישראל, למשל, קיימת עבירת לשון הרע שבה מי שמפרסם דברים משפילים ולא מכבדים על אודות אדם אחר, יכול להסתכן בכך שייתבע על ידו וייאלץ לשלם לו פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע.

המודעות להתנהגויות גסות רוח והשלכותיהן נרכשת במהלך ההתפתחות החברתית, כחלק מתהליך החיברות, תוך צפייה, למידה וחינוך של ההתנהגויות החברתיות במהלך הצמיחה התרבותית.