גספאר גראציאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גספאר גראציאני
Gaspar Graţiani
לידה סביב 1575
פטירה 29 בספטמבר 1620
Țuțora, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
שליט מולדביה
4 בפברואר 1619 (יוליאני) – 10 בספטמבר 1620 (יוליאני)
(שנה ו־31 שבועות)
Alexandre Iliaș
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גספאר גראציאנירומנית: Gaspar Graţiani), נולד בערך ב-15751620, שליט נסיכות מולדובה בתקופה שבין 4 בפברואר 1619 - 20 בספטמבר 1620.

גספאר נולד בעיירה בוסנית בשם מילוסטיץ (Milostič). הוא התגורר בעיר גראדאצ'אץ (Gradačac) ומכאן נגזר שמו, גראדזאנין (Gradezanin), שלאחר לטיניזציה הפך ל"גראציאני". בראשית דרכו הוא נע ונד ועבד כמשרת אצל כמה אנשים ולבסוף נסע לוונציה. בנדודיו ובעבודותיו למד שפות וידע בוסנית, קרואטית, גרמנית, אנגלית וטורקית. התחיל לעבוד בשירות השער הנשגב כמתורגמן והצטיין בכמה משאים ומתנים, בתמורה קיבל את הדוכסות של איי נקסוס ופארוס.

השלטון בנסיכות מולדובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראציאני שאף לכס השלטון בנסיכות מולדובה, למרות שלא ידע רומנית והיה קתולי. בפברואר 1619, לאחר שהשליט ראדו מיכניה ויתר מרצונו על השלטון, קיבל אותו גראציאני, שהמיר את הקתוליות שלו לנצרות אורתודוקסית בנוסח הרומני. בראשית שלטונו התמודד עם מרד שהונהג על ידי מי שתבע את הכס לעצמו. התובע נלכד וראשו נערף וגם ראשיהם של כמה מתומכיו.

למרות שהומלך על ידי העות'מאנים, גרציאני לא היה נאמן להם ועסק בתככים בתקווה להגיע למצב בו ישלוט על כל הנסיכויות המיושבות ברומנים (ולאכיה וטרנסילבניה). גרציאני שם ידו על איגרות ששלח שליט טרנסילבניה לחאן של הטטרים ובו ניסה לתאם התקפה על הפולנים - גרציאני שלח איגרות אלה לפולנים. הדבר נודע לשליט טרנסילבניה ובתגובה הלשין על גרציאני בפני השער הנשגב ובעקבות זאת החליט הסולטאן לבטל את מינויו של גרציאני ולמנות במקומו בפעם נוספת את אלכסנדרו איליאש.

אבדן השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת ספטמבר 1620 הגיע ליאשי השליח העות'מאני עם הצו לביטול מינויו של גרציאני, כשהוא מלווה במשמר טורקי ובכמה בויארים ממקורבי איליאש, שבאו להכין את עלייתו לכס השלטון. גרציאני לא נכנע וציווה להוציא להורג את השליח האימפיאלי ולהרוג את המשמר הטורקי, את הבויארים של איליאש וגם את יתר הטורקים שהיו באותה עת ביאשי.

גרציאני הכין את צבאו לקראת ההתמודדות הבלתי נמנעת נגד הצבא העות'מאני. צבא פולני, שכלל פרשים כבדים משוריינים, בראשותו של ההאטמן Zolkiewski, חצה את הדניסטר ונכנס למולדובה, שם הצטרף לצבא המולדבי לקראת ההתמודדות. הפאשה Skender הגיע עם צבא עות'מאני וחילות סיוע ולאכים, טטרים והונגרים. צבא זה מנה כשישים אלף לוחמים ועוד אלף יניצ'רים.

קרב צוצורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרציאני והפולנים התבצרו בצוצורה (Ţuţora), באתר שכבר שימש בעבר כמחנה של Zamoyski. לאחר תחילת הקרב, ב-19 בספטמבר 1620, המגינים עשו טעות ראשונה, כשהפרשים הכבדים יצאו מבין התעלות למרדף אחר הפרשים הטטרים - הטטרים מהירי התנועה, שמספרם עלה על מספר הפרשים הפולנים, הצליחו לשבור את שורות הפולנים ולהביא למפלה מולדובנית. במהלך הלילה פשתה הבהלה במחנה הפולני והם החליטו לצאת במחנה מאורגן ומתגונן, בתנועה אל הגבול הפולני.

גראציאני העדיף להיפרד מהפולני ועבר את הפרוט, כשהוא מלווה בידי כמה לוחמים וכמה בויארים. לאחר שהגיע לאזור ברנישטה (Branişte) נרצח על ידי מלוויו, ההאטמן שפטליצ'י (Şeptelici) והפוסטלניק גויה (Goia).

המחנה הפולני נסוג אל הדניסטר, כשהטטרים מציקים לא ללא הרף. בלילה האחרון, כשהגיעו לחוף הנהר, נוצרה מהומה גדולה במחנה הפולני, כשהכל נדחפו להיות ראשונים במעבר הדניסטר ומשום כך סבלו אבדות כבדות. ההאטמן Zolkiewski נהרג על ידי טטרי וסגנו, Koniecpolski, נפל בשבי.

גורל הרוצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליט החדש, אלכסנדרו איליאש, לא ראה בעין יפה את מעשי ההאטמן שפטליצ'י והפוסטלניק גויה, שרצחו את השליט הקודם. איליאש ציווה להוציא להורג את הרוצחים וגופותיהם החתוכות הושלכו ללא קבורה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Constantin C. Giurescu, Istoria Românilor, volumul III pag' 33 - 35

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גספאר גראציאני בוויקישיתוף