געדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgגעדה
Teucrium fruticans.JPG
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: געדה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Teucrium

געדה (שם מדעי: Teucrium) היא סוג של בן-שיח וכוללת כ-250 מינים ממשפחת השפתניים, הצמחים שרועים על-פי-רוב, אך ישנם גם מינים זקופים (געדה כרתית) שרוע או זקוף, בגובה 20-150 ס"מ (בהתאם לסוג, בית הגידול, האקלים, המשקעים ועוד גורמים סביבתיים וגנטיים). גדל בבתות ים-תיכוניות, בסלעים ובערוצים במדבר ובערבה. מצוי ברוב חלקי הארץ. כותרת הפרח היא חד שפתנית[1] והפרח מכיל על פי רוב 4 אבקנים.

מינים רבים של געדה משמשים כצמח נוי בגינות בכל העולם.

הגעדה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעדה היא בין צמחי התה והצמחים הארץ-ישראליים החשובים ביותר ותופסת מקום חשוב בפולקלור של צמחי ארץ ישראל. בישראל מצויים 12 מינים של געדה:

  • געדה מצויה (Teucrium capitatum) - המין געדה מצויה הוא כנראה המין החשוב ביותר בסוג געדה. בן שיח. מגיע לרוב לגובה של עד 30 ס"מ. כל חלקי הצמח מכוסים בשערות לבנות-אפורות. העלים מאורכים ושוליהם משוננים-גלוניים. הפריחה בחודשים אפריל-אוגוסט. הפרחים צבורים בתפרחות צפופות, הנישאות בראשי הענפים. צבען לבן ומהן בולטים האבקנים. גונם וריחם של הצמחים משתנים באזורים שונים. היא מקובלת מאוד כצמח מרפא לכל. הבדואים משתמשים בה לריפוי של כל מיני מפגעים, החל מכאב בטן ושפעת וכלה בהקלת הווסת. מזוהה עם ה"זרגונה" ש"ענפיו חופות את רובו ואינו עולה כמין קליעה" (ירושלמי, סוכה, ג, ב, זיהוי זה היה מקובל על צ'יזיק, ומובא בספר "ילקוט הצמחים" של נסים קריספיל).
  • געדה מלבינה (Teucrium leucocladum) - מין קרוב לגעדה המצויה. גדל בהרי אילת ובדרום הערבה. גבעוליה ופרחיה נעשים דוקרניים אחרי שהיא מתייבשת.
  • געדה כרתית (Teucrium creticum) - שיח נמוך שגובהו בין 35 ל-150 ס"מ. עלי הגעדה הם פשוטים ודמויי סרגל צר ודומים לרוזמרין. הפריחה בצבע ורוד בהיר, מכיל מעין כלי קטן לאחסון הצוף בפרח ועלי הכותרת הם תלת-אונתיים, כשהאונה האמצעית גדולה ומשמשת לדבורים משטח-נחיתה. צמח דבש חשוב, הפורח בעת שהצוף אינו מצוי וזמין. מכוסה בכסות כעין הקמח. גדלה בצפון הארץ ובשומרון על קירטון וחוואר.
  • געדה מפושקת (Teucrium divaricatum) - בן שיח נמוך שגובהו בין15 ל-25 ס"מ. מכוסה בכסות צמירה מלבינה. עליה קשים ואינם מחולקים לאונות, כשצידם העליון כהה וצידם התחתון לבנבן (תופעה דומה, אם כי מסיבות שונות, מצויה אצל הזית). צבע הפרח הוא ורוד מעט כהה יותר משל הגעדה הכרתית ומכילה אונה אחת מרכזית שאליה מתלוות עוד 4 אונות. גדלה בבתה הים תיכונית כצמח נלווה, בעיקר על קרקע טרה רוסה, מלווה את צמחי הסירה קוצנית והצתרנית משובלת.
  • געדת הסלעים (Teucrium montbretii) - בן שיח נדיר הגדל במצוקים בשומרון. פרחיו דומים לפרחי הגעדה המפושקת.
  • געדת הביצות (Teucrium scordium) - גדלה במקווי מים נקיים, לכן עומדת בסכנת הכחדה.
  • געדת החורש (Teucrium lamiifolium) - מין הגדל בחורש הלח, בעלת תפרחת דמוית שיבולת, שפרחיה קטנים ולבנים.
  • געדה קיפחת (Teucrium procerum) - זהו בעצם עשב המתחדש כל שנה מקנה השורש שלו, זהו מין אנדמי לקרקעות החמרה במישור החוף הנתון בסכנת הכחדה. גבעוליו צפופים, זקופים ומקבילים, כשבחלקו התחתון גדלים עלים גזורים לאונות ארוכות ובחלקו העליון תפרחת דמות מכבד[2] שעליה פרחים כחולים. עורקי הפרחים מודגשים דבר שיוצר מראה יפה מאד, זאת בנוסף לגודלו המרשים יחסית של הפרח. מתייחדת בהיותה שייכת לקבוצה קטנה ממיני הגעדה שעליה גזורים לאונות צרות, אך היא נבדלת מהן בהיותה קירחת ולא שעירה.
  • געדה מזרחית (Teucrium orientale) - מין געדה הגדל בדולינות[3] בחרמון ובהר אביטל. מתייחדת בהיותה שייכת לקבוצה קטנה ממיני הגעדה שעליה גזורים לאונות צרות.
  • געדה זעירת פרחים (Teucrium parviflorum) - מין דיר הגדל באדמות כבדות בספר של הגליל וברכס מעון, הפרח שלה הוא קטן במיוחד (פחות מ-ס"מ קוטרו). מתייחדת בהיותה שייכת לקבוצה קטנה ממיני הגעדה שעליה גזורים לאונות צרות.
  • געדה מאובקת (Teucrium pruinosum) - זן נוסף של געדה מזרחית הגדל על אפר געשי בגולן, מתייחד בכך שאונות הגביע שלו כפופות לאחור. מתייחד בהיותו שייך לקבוצה קטנה ממיני הגעדה שעליה גזורים לאונות צרות.
  • געדה קוצנית (Teucrium spinosum) - חד שנתי, העלים משוננים, הגבעולים וגביעי הפרחים קוצניים. צומח ברמת הגולן.

הגעדה ברפואה העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעדה, ובעיקר הגעדה המצויה, מומלצת מאוד כתבלין לתה שלו מיוחסות סגולות רפואיות רבות, כגון, הקלת מיחושי בטן, חום והצטננות. כמו כן היא משמשת, בדרכים כדהלן, לריפוי: כמרתח, מבשלים 4 כפות גדושות עלים ירוקים, בליטר של מים, המרתח מריר מאוד ומומלץ לטיפול בסוכרת, בחילות עקב הריון והקלת כאבים וחולשה בעת הווסת. לטיפול בקצרת והצטננות: בישול של 50 גרם בליטר מים, יצירת אוהל ממגבת ושאיפת האדים נחשבים כתרופה לקצרת והצטננות. כמו כן, ישנה דרך לטגן את העלים יחד עם ביצים ליצירת חביתה, להקלת חולשה בזמן המחזור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילקוט הצמחים, ניסים קריספיל, כרך א', עמ' 104.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לבני משפחת השפתניים פרחים דמויי שפתיים, רוב מיני הגעדה הם מינים המכילים רק את השפה התחתונה
  2. ^ תפרחת מסועפת שהציר הראשי שלה מסתעף לגבעולים צדדיים הנושאים פרחים
  3. ^ עמקים סגורים בחרמון, שהתרחבו, קרסו, ועל פניהם נוצר מכתש. עקב פעילות טקטונית, נוצרו שדות סגורים כאלו על פני החרמון הקרויים פּ‏וֹלְיֶ‏‏ה