גראס דייה (אונייה)

גראס דייה
Grace Dieu

ציון האזהרה הצהוב המסמן את מקום שרידי האונייה "גראס דייה" בנהר הֶמְבֶּל
תיאור כללי
סוג אונייה	קאראק
צי	הצי האנגלי
דגל הצי
ציוני דרך עיקריים
מספנה	נבנתה בסאות'המפטון
תחילת הבנייה	1416
הושקה	1418
תקופת הפעילות	1420–1422 (כשנתיים)
אחריתה	נפגעה על ידי ברק ונשרפה ב-1439
מיקום	50°53′30″N 1°17′19″W
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	1400 טון
אורך	50 עד 60 מ'
רוחב	15 מ'
גודל הצוות	מספר המלחים כ-200 (מלבד החיילים)
מספר תרנים	3
הנעה	מפרשים

גְּרָאס דְייֶה (בצרפתית: Grace Dieu, "חסד האל") הייתה אוניית מפרשים מלחמתית מסוג קאראק בציו המלחמתי של הנרי החמישי מלך אנגליה. היא הושקה ב-1418, והייתה הגדולה ביותר מבין ארבע "אוניות גדולות" (Great Ships) שבנה המלך כדי להבטיח את שליטתו במימי התעלה האנגלית ולהגדיל את יוקרתו. האונייה לא השתתפה מעולם בקרב ימי, ולאחר מותו של הנרי ב-1422 הושבתה יחד עם שלוש אחיותיה. ב-1439 פגע ברק באונייה במקום חנייתה על הקרקעית הבוצית (mud berth) בנהר הֶמְבְּל בהמפשייר, והיא נשרפה. שרידי האונייה נחשפים לזמן קצר בשעות השפל של מועד השיווי האביבי (equinoctial spring tides) ועל כן היו מוכרים, אך רק ב-1934 זוהתה האונייה כ"גראס דייה". ב-1973 הוכרזה האונייה כאתר ארכיאולוגי תת-ימי, ובשנות השמונים נחקרה הטרופת על ידי ארכיאולוגיים ימיים ואנשי מדע מהמוזיאון הימי הלאומי בגריניץ'.

תיאור האונייה

בין 1413 ל-1420 בנה המלך הנרי החמישי ארבעה קאראקים גדולי-מידות: "טריניטי רויאל", "הוליגוסט", "ג'יזוס" ו"גראס דייה". אוניות אלה, הגדולות ביותר שנבנו באנגליה של ימי הביניים ובין האוניות הגדולות ביותר באירופה בתקופתן, נועדו להבטיח את שליטת אנגליה במימי התעלה האנגלית, הן לצרכים צבאיים – העברת חילות המלך אל מעבר לתעלה, אל צרפת – הן כדי להגן על הסחר הימי עם פלנדריה. ארבעתן נבנו לפי דוגמת הקאראקים הגנואזים שהיו מוכרים לאנגלים והוכיחו עצמם בקרבות ימיים בים התיכון. יתרה מכך, כשהחליט הנרי החמישי על חיזוק הצי המלחמתי, נמצאה ממלכת גינואה בברית עם צרפת, אויבתה של אנגליה; האוניות האנגליות החדשות נועדו אפוא להוות תשובת נגד גם לקאראקים הגינואזים.

הקרבות הימיים בתקופה זו לא היו קרבות סדורים בין ציים שהוכרעו בירי תותחים ממרחק, אלא מלחמת אונייה-באונייה. הניצחון בקרב הושג על ידי התקרבות לאוניית האויב, פשיטה על סיפונה והכרעת חייליה בלחימה פנים אל פנים. אוניית מלחמה גדולה מסוגה של "גראס דייה" נשאה מספר רב יותר של חיילים, וגובהה הרב מעל קו המים היקשה על חיילי האויב לטפס ולפשוט על סיפונה. זאת ועוד, על דוכניות הירי במרומי תרניה הוצבו קשתים שירו מטר חצים אל חיילי אוניית האויב ומלחיה.

האונייה נבנתה בסאות'המפטון תחת השגחתו של ויליאם סופר (William Soper), המפקח על אוניות המלך (Clerk of the King's Ships). היא תוכננה על ידי בונה האוניות המומחה (master shipwright) ג'ון הוגקין (Hoggekyn). בניית האונייה החלה ב-1416 והיא הושקה ב-1418. ידיעות חשובות על אודות האונייה מצויות ברשימות של פקידי המלכות שהיו אחראים לבנייתה של האונייה. אורכה בין 50 ל-60 מ', רוחבה כ-15 מ' וההדחק 1400 טון, ועל כן היא נחשבת לאונייה הגדולה ביותר שנבנתה באנגליה עד אז. לאונייה היה ליווח מרועף, כשכל טור לוחות עשוי שלוש "שכבות" של לוחות מחוברים זה לזה בלולבי ברזל, על מנת להגדיל את חוזק המבנה של אונייה כה גדולה וכבדה. את המרווחים בין טורי הלוחות (seams) אטמו באזוב מוספג בעטרן. שלא כמו קאראקים קטנים ממנה, ל"גראס דייה" היו שלושה תרנים. התורן הנוסף, הקדמי, שנשא מפרש קדמה רוחבי, היה בגובה 190-200 רגל והיקפו 6-7 רגל בגובה הסיפון. הוא נועד לשפר את יכולת ההיגוי של האונייה. מספר מלחיה כ-200.

תולדותיה

איתרע מזלה של "גראס דייה" והצורך בה התבטל זמן קצר לאחר תחילת שירותה. ב-21 במאי 1420 נחתם הסכם טרואה בין הנרי החמישי לבין שארל השישי, מלך צרפת, שבו נכנעה צרפת לאנגליה. באחת מהפלגותיה הראשונות (ואולי היחידה) בתעלה האנגלית, ב-1422, פרץ בה מרד, ועם שובה הוצאה משירות פעיל והושבתה בנהר המבל. ההחלטה להשביתה הייתה קרוב לוודאי בשל ההוצאות הרבות שהיו כרוכות בהחזקתה ובהפעלתה של אונייה כה גדולה; כמוה הושבתה בנהר המבל גם הקאראק "הוליגוסט". זמן מה לאחר מכן הושטה במעלה הנהר אל ברלסדון (Bursledon), ו"חנתה" על הקרקעית הבוצית בצדי הנהר (mud berth). ב-17 בינואר 1439 פגע בה ברק והיא עלתה באש. מיד לאחר מכן פורקו חלקי האונייה ששרדו בשריפה ונמכרו. מן האונייה נותרה רק תחתית הגוף, כמטר בערך מעל השדרית. שרידי הגוף נחשפים מדי פעם ולזמן קצר בשיא השפל ביום השיווי האביב, ובמהלך השנים נחקרה הטרופת והועלו השערות שונות באשר לזהותה של האונייה. ההיסטוריון הימי רוברט צ'רלס אנדרסון היה הראשון שזיהה אותה, ב-1934, כ"גראס דייה". ב-1973 הוכרזה האונייה כאתר ארכיאולוגי תת-ימי, ובשנות השמונים נחקרה הטרופת על ידי ארכיאולוגיים ימיים ואנשי מדע מהמוזיאון הימי הלאומי בגריניץ'.

לקריאה נוספת

• Delgado, James P. (editor). Encyclopaedia of Underwater and Maritime Archaeology. London, The British Museum Press, 1997.
• Hattendorf, J.B. and Unger, R.W. (2003). War at Sea in the Renaissance and Middle Ages. Boydell Press, Woodbridge.
• Hutchinson, Gillian (1995). "Henry V's warship Grace Dieu." The Archaeology of Ships of War, edited by Mensum Bound. University of Oxford, The International Maritime Archaeology Series, Vol. 1, pp. 22-25. Published by Anthony Nelson, Shropshire, England.
• Phillips, Carla Rahn (1994). Chapter 5 – The Carrack: The Advent of the Full Rigged Ship. In: Gardiner, R. (editor). Cogs, Caravels and Galeons – The Sailing Ship 1000-1650. London, Conway Maritime Press.
• Rose, Susan. Medieval Naval Warfare, 1000 - 1500. London and New York, Routledge, 2002.
• Rose, Susan. The Medieval Sea. London and New York, Hambledon Continuum, 2007.
• Unger, Richard W. The Ship in the Medieval Economy, 600-1600. London, Croom Helm, and Montreal, McGill-Queen's University Press, 1980.

קישורים חיצוניים

• Friel, Ian (2015). "The Graveyard of the Great Ships". In: "Ian Friel – Historian" blog. October 15, 2015.
• Friel, Ian (2018). "Henry V's Grace Dieu – medieval England's biggest ship." In: Wreck of the Week – A Historic England Blog. July 16, 2018.
• Heritage Gateway: Historic England Research Records – Grace Dieu.
• The National Archives UK – History – Ships: "Grace Dieu 1420". Archived from the original on 20 November 2008.
• Royal Museums Greenwich, "Enrolled account of Robert Berd, Clerk of the works for building the Gracedieu". Enrolled accounts of William Soper, clerk of the King's ships."