גרהאם צ'אפמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: אסופת אנקדוטות, חלקן מפוקפקות, במקום ביוגרפיה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
גרהם צ'פמן בדמות הקולונל הנוטה לקטוע מערכונים בשל היותם מגוחכים מדי

גרהאם ארתור צ'אפמןאנגלית: Graham Arthur Chapman;‏ 8 בינואר 1941 - 4 באוקטובר 1989), שחקן, תסריטאי וקומיקאי אנגלי שהשתייך לחבורת מונטי פייתון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אפמן למד רפואה באוניברסיטת קיימברידג'. הוא החל את הקריירה שלו ב-BBC, שם עבד כתסריטאי יחד עם חברו ללימודים ג'ון קליז. צ'אפמן כתב עבור מונטי פייתון מערכונים רבים לסדרה "הקרקס המעופף", ביניהם מערכון "המשרד להליכות מגוחכות" ומערכון "התוכי המת". הוא גם גילם בסדרה זו מספר רב של דמויות, ביניהן דמות הקולונל המתערב במהלך התוכנית ומביע את ביקורתו על תכניה ("הייתי רוצה להדגיש שסרט זה מראה נטייה ברורה להפוך לטפשי. אני מזהיר את הסרט הזה לא להפוך לטפשי שוב!").

בשני סרטי מונטי פייתון הידועים שיחק צ'אפמן את הדמות הראשית: את בריאן בסרט בריאן כוכב עליון ואת המלך ארתור בסרט מונטי פייתון והגביע הקדוש.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אפמן נודע כאיש גבוה (גובהו היה 1.88 סנטימטר) אשר אהב טיפוס הרים, עישון מקטרת, ומשחקי רוגבי. הוא תואר כאדם משונה והיה פתוח בנוגע להיותו הומוסקסואל. הוא היה אלכוהוליסט החל מהתקופה בה למד בבית ספר לרפואה ובעיית השתייה שלו השפיעה על הופעותיו בטלוויזיה ואחת הפעמים אף סבל מתסמונת נסיגה והזיות בעת הצילומים בגין כך. הוא לבסוף חדל משתיית אלכוהול לאחר צילומי יום הקופסאות, לאחר שהרגיז את חברי מונטי פייתון האחרים כאשר התראיין למגזין NME כאשר הוא שיכור.

מבין חבריו הקרובים של צ'אפמן היו קית' מון מלהקת "המי", והזמרים הארי נילסון ורינגו סטאר מהביטלס.

צ'אפמן שמר את דבר היותו הומוסקסואל בסוד על לאמצע שנות ה-70, אז יצא מהארון במהלך ראיון בתוכנית טלוויזיה והיה אחד הידוענים הראשונים שעשו כך. כמה שנים לאחר מכן הוא יצא מהארון בפני חבריו במהלך מסיבה שערך בביתו ובה הכיר להם את בן זוגו דיוויד שרלוק, אותו הכיר באיביזה בשנת 1966. צ'אפמן סיפר שלאחר שהודיע בגלוי על נטיותיו המיניות, נשלח אל חברי מונטי פייתון מכתב מאישה שהתלוננה על כך ששמעה שאחד מחברי הקבוצה הומוסקסואל, והוסיפה שעל-פי התנ"ך דינו סקילה באבנים. חברי הקבוצה שידעו על נטיותיו המיניות של צ'אפמן התייחסו לפנייה בבדיחות, ולמכתב ענה אריק איידל: "גילינו במי מדובר, והוצאנו אותו להורג". צ'אפמן שימש כדובר פעיל בנושא זכויות להט"ב, ובשנת 1972 כאשר הושק העיתון "Gay News" שהיה חלוץ בתחום זה בבריטניה הוא תיעל את תמיכתו לעיתון וסייע לו במימון, כתיבה ועריכה.

בשנת 1971 אימצו צ'אפמן ובן זוגו שרלוק את ג'ון טומיצ'ק, שהיה נער מתבגר אשר ברח מביתו שבליברפול. לאחר ששוחח על הרעיון עם אביו של ג'ון, הוסכם שצ'אפמן ישמש כאפוטרופוס של הנער. בהמשך נרתם ג'ון לניהול עסקיו של צ'אפמן. הוא נפטר בשנת 1992‏‏[1].

בנובמבר 1988 אובחן צ'אפמן כחולה בסרטן עמוד השדרה הנדיר, לאחר שרופא השיניים שלו הבחין בגידול בגרונו, וב-1989 והוא נפטר מהמחלה כאשר הוא בן 48 בלבד. טקס ההלוויה שלו, שבו נשא ג'ון קליז הספד, ידוע בתור אחד האירועים המצחיקים ויוצאי הדופן ששודרו ב-BBC. בדברי ההספד, שכללו מחווה היסטורית למערכון התוכי המת שכתב צ'אפמן, התייחס קליז למותו של צ'אפמן באופן הומוריסטי אך מעורר הערצה. לאחר ההספד שרו שאר חברי הקבוצה את שירם הקלאסי "Always look on the bright side of life". צ'אפמן נפטר יום אחד לפני חגיגות 20 שנה להקרקס המעופף של מונטי פייתון, וטרי ג'ונס אמר על כך: "זהו חרבּוּן-המסיבה הגרוע ביותר של כל הזמנים". בשנת 1999 נפוצו שמועות‏[2] לפיהן הוטס אפרו של צ'אפמן לחלל, אולם ככל הידוע שרלוק פיזר את אפרו בסנוודון שבצפון ויילס.

בינואר 2013, בראיון שהעניקו מייקל פיילין, טרי ג'ונס ובמאי סרט האיחוד "סיפורו של שקרן" לעיתונאי הישראלי עידו רוזן בישראל היום, הודה ג'ונס כי אפילו בעיני האנשים הקרובים ביותר לצ'פמן הוא נותר חידה: "לדעתי גרהאם לא ממש הבין את עצמו, וכל הזמן חיפש. אפילו בן הזוג שלו מתבדח שהוא אמנם היה הומוסקסואל, אבל בטח היה הופך לסטרייט בסופו של דבר. הוא גם היה אלכוהוליסט, אבל הצליח להיגמל בבת אחת, ברגע שהחליט. רק כשצפיתי בסרט הזה הכתה בי ההבנה שהוא כל הזמן חיפש זהות".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • McCabe, Bob (2005). The Life of Graham, The authorised biography of Graham Chapman. London: Orion Books.
  • Chapman, Graham (October 2005). Jim Yoakum. ed. Calcium Made Interesting : Sketches, Letters, Essays & Gondolas. London: Sidgwick & Jackson.
  • Hewison, Robert (1983). Footlights! - A Hundred Years of Cambridge Comedy. London: Methuen London.
  • Wilmut, Roger (1980). From Fringe to Flying Circus - 'Celebrating a Unique Generation of Comedy 1960-1980'. Eyre Methuen.
  • Chapman, Graham (1980). A Liar's Autobiography (Volume VI). Methuen Publishing.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]