גרופית
 מראה כללי של קיבוץ גרופית
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | חבל אילות |
| גובה ממוצע[1] | 118 מטר |
| תאריך ייסוד | 1963 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 265 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 4.7% בשנה |
(למפת דרום הנגב רגילה)   גְּרוֹפִית  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
6 מתוך 10 |
| http://www.grofit.net | |
גְּרוֹפִית הוא קיבוץ בערבה הדרומית הנמצא כ-53 ק"מ מצפון לעיר אילת ושייך למועצה האזורית חבל אילות. היישוב הוקם בשנת 1963 כהיאחזות נח"ל[3] וקיבל את שמו מהשם הערבי של נחל גרופית. ב-24 בנובמבר 1966 אוזרח הקיבוץ ואוכלס על ידי אזרחים בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד.
שם הקיבוץ פירושו ענף צעיר שנכרת מעיקרו של עץ זית או שיקמה לשם נטיעה חדשה (עיינו בערך ייחור).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר שנים אחרי הקמת יטבתה החלו אנשיה ללחוץ על הקמת יישוב נוסף לידם, כדי להקל על הבדידות.
בסקר קרקע שנערך על ידי משרד החקלאות נמצאו צפונה ליטבתה 8,000 דונם ראויים לעיבוד חקלאי ומי תהום שלהערכת מומחי תה"ל הספיקו להקמת שלושה יישובים חדשים. את הנקודה ראשונה הוחלט להקים על גבעה חמישה קילומטרים צפונית ליטבתה. במהלך אותה שנה התקיימו דיונים בתנועה המיישבת איחוד הקבוצות והקיבוצים האם להקים יישוב חדש בערבה או להעדיף הפנית כח אדם המצטרף לתנועה לחיזוק יישובים קיימים. ביולי 1963 קבלה מזכירות האיחוד החלטה להקים יישוב חדש במטרה לחזק את ההתיישבות בערבה הדרומית. בדיונים שהתקיימו עם המחלקה להתיישבות של הסוכנות סוכם שתוקם במקום היאחזות שתכשיר את המקום לקראת יישוב הקבע. הנח"ל נקרא למלא את המשימה[4].
הקרן הקיימת לישראל החלה בהכשרת קרקע במקום. בתחילה הוכשרו כשלוש מאות ושמונים דונם לגידולים שונים ובמקביל הוחל ביישור הגבעה והכשרתה לבניה. בשל הקשיים שהתעוררו בהכשרת הגבעה הוחלט להקים מחנה זמני מדרום לגבעה ועם גמר היישור והקמת מבני קבע להיאחזות לעלות למעלה[5].
בחודש ספטמבר 1963 עלה חיל חלוץ למחנה הזמני והקים צריפים ראשונים ששימשו חדר אוכל מטבח ומבנים נוספים. חברי יטבתה החלו בהכנת השטחים החקלאיים והכנתם לחברי הגרעינים שיגיעו להיאחזות.
טקס העלייה של ההיאחזות הכ"ט של הנח"ל על הקרקע נערך ב-26 בנובמבר 1963 בנוכחות הרמטכ"ל צבי צור, סגנו יצחק רבין, דויד בן-גוריון, אברהם הרצפלד מהמרכז החקלאי, סנטה יוספטל מזכירת איחוד הקבוצות והקיבוצים וסגן שר הביטחון שמעון פרס. בטקס העלייה ציין הרמטכ"ל "שכל היאחזות מהווה נדבך נוסף בפעלו של הנח"ל והוכחה לכך שצה"ל הוא לא רק צבא לוחם אלא צבא בונה ומיישב"[3].
הגרעינים הראשונים בהיאחזות היו גרעין יגב לכפר עזה ושלהבת לברור חיל.
הווי החיים בהיאחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרעיני הנח"ל התחלפו בהיאחזות כל חצי שנה עד נובמבר 1966. ביולי 1964 עלו הנחלאים לנקודת הקבע על הגבעה. בנוסף לגרעינים שעלו למקום בנובמבר 1963 שרתו בהיאחזות. גרעין שניר ליפתח, ערוגות לעין גדי, שקמה לארז, נקרות לראש הנקרה, תעוז, גרעין משמר דויד למשמר דויד, יטיב ליטבתה[6].
הנחלאים בהיאחזות עסקו בעיקר בעבודה בשטחי גן הירק הסמוכים להיאחזות ובפעילות של שמירה וקיום המחנה. בגן הירק גידלו מלונים, אבטיחים, עגבניות, קישואים, חצילים ותירס. נזרעו גם גידולי מספוא ופרחים. הנחלאים התמודדו עם בעיות חקלאיות שונות כמו סופות חול ורוחות עזות שהזיקו לגידולים השונים.
ההיאחזות נוהלה כקיבוץ בדרך וכל הנושאים האזרחיים הובאו לדיון באסיפות הגרעין. חלק מהגרעינים תיעדו את קורותיהם בהיאחזות ביומנים. בהיאחזות התקיימו חיי תרבות וכמעט בכל שבוע אורגן ערב תרבותי וצוינו כל החגים.
במהלך קיומה של ההיאחזות בקרו בה אישים רבים והיא הייתה חלון הראווה של הנח"ל לפעלו ההתיישבותי. ביניהם הגיע נחום גוטמן שפרסם את רשמיו בביטאון במחנה נח"ל ואף צייר שער לעיתון יום העצמאות תשכ"ד. ראש ממשלת דנמרק ביקר בינואר 1965 ומשלחות נוספות של משתלמים מחו"ל ביקרו בשנים אלו. אישיות נוספת שנקרתה למקום הייתה זמר העם פיט סיגר שירד להופיע באילת ונלקח לאחר ההופעה על ידי חיילי ההיאחזות להופעה ולמחרת חולץ על ידי אותם חיילים משיטפון בערבה.
האזרוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
התוכנית הראשונית של הגופים המיישבים הייתה לאזרח את המקום תוך שנתיים בפועל אוזרח לאחר שלוש שנים. כוונת התנועה המיישבת הייתה למסור את המקום לקבוצה גדולה יחסית שתוכל להחזיק את הנקודה, להקים תשתית חקלאית ומבני מגורים ראויים. ברם הוכשרו ורושתו רק 360 דונם לגידולים חקלאיים, בריכות אגירה למים לא הוקמו והיישוב היה מחובר לאספקה ישירה מהבארות בשטח, דבר שלא אפשר להגדיל את שטחי הגידול. תשתית לענפים נוספים לא הוקמה ונושא סילוק הביוב היווה בעיה קשה משום שהתגלה זיהום מי תהום כתוצאה מטיפול לא נכון בשפכים בתקופה הראשונה. גורמים אלו הביאו לכך שכחצי שנה לפני האזרוח הודיע האיחוד שבתנאים הקיימים אינו מוכן לאזרח את המקום, הנח"ל מצדו התריע על פגיעה במוראל החיילים שאמורים לעלות לגרופית. ההכרעה נפלה בכינוס של כל הגורמים על ידי אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון והוחלט לבצע את האזרוח בנובמבר 1966.
טקס האזרוח בו מסרו הנחלאים את המקום לגרעין הראשון של היישוב גרעין "גרופית" ועוד מספר מצטרפים מסגל ההיאחזות נערך ב-24 בנובמבר 1966. נציג הממשלה בטקס היה שר החקלאות חיים גבתי ואלוף פיקוד דרום ישעיהו גביש הביא את ברכת צה"ל[7]. בטקס צוין שגרופית הוא היישוב ה-14 שמוקם על ידי הנח"ל והישוב השמונים של איחוד הקבוצות והקיבוצים.
לאחר האזרוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרעין המתיישבים שאזרח את גרופית התפרק וכמעט כל חבריו עזבו את המקום. גם חברי גרעינים שהוזרמו למקום לחיזוקו כמעט ולא נשארו. בתחילת 1971 הושלמה בניית מבני קבע במקום[8], אך היו בו רק חמש משפחות ושני גרעיני נח"ל בתקופת שירותם הצבאי. בית הילדים במקום נותר שומם מכיוון שביישוב התגורר רק פעוט אחד[9].
במהלך מלחמת יום הכיפורים הגיעה קבוצה של כ-20 חברי הבונים מצפון אמריקה אל הקיבוץ[10]. חברים נוספים של הקיבוץ הגיעו מהכפר הירוק[11].
כלכלת הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשיתו, התבססה כלכלת הקיבוץ על חקלאות. בעונות השפל הושלמה הכנסה בעבודות שונות בנמל אילת, בחברת החשמל, ובעבודות עפר באמצעות ציוד שנקנה לעבודה במכרות נחושת תמנע ובבניית שדה עציון בבקעת הירח[12].
היום הקיבוץ מתפרנס מ:
- חקלאות: גידולי שדה (בצל) מקשת מלונים ואבטיחים, מטע תמרים ורפת. הקיבוץ גם שותף בחברת ערדג לחקלאות ימית.
- תעשייה: מוסך, בית אריזה למיון ירקות ומפעל לשקיות פלסטיק עם סגר ומוצרי פלסטיק נוספים. כמו כן ישנה פעילות מיקור חוץ בתחום ההיי-טק בחברת ערדום תקשוב בשותפות הקיבוץ ושותפות בתחום האנרגיה הסולרית "ערבה פאואר".
- תיירות: "כפר הנופש יעלים" המשמש ללינת תלמידים ומופעל על ידי גורם חיצוני. בקיבוץ קיים גם מכון לטיפול במוזיקה ופאב. כמו כן מתקיימות פעילויות של רכיבה טיפולית והדרכת רכיבה.
אנרגיה סולארית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשטח קיבוץ גרופית עתיד לפעול שדה סולארי בינוני של ערבה פאוור קומפני בשם "גרופית סאן". השדה ייצר 6.4 מגוואט, ישתרע על שטח של 84 דונם ויורכב מ-22,100 פוטו-וולטאיים של חברת JA Solar. עלות הפרויקט: 88.5 מיליון ש"ח, כולל השקעה של 17.7 מיליון ש"ח הון עצמי על ידי ערבה פאוור, קרן נוי וקק"ל. במהלך 20 שנות הפעילות של השדה צפוי "גרופית סאן" לחסוך הפקה של כ-162,000 טון מטרי של פחמן דו-חמצני.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
חזית בניין חדר האוכל בתכנון האדריכלית ארנונה אקסלרוד -
ברכת הקיבוץ וברקע המטעים -
היאחזות גרופית, 1964
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גרופית- אתר הבית של הקיבוץ
- סיפור מקומי -גרופית, תיעוד סיפורו של קיבוץ גרופית על גבי ציר זמן שיתופי
- גרופית, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- גרופית באתר המועצה האזורית חבל אילות
- קיבוץ גרופית באתר מידעפון אילת
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על בניין חדר האוכל בקיבוץ גרופית, באתר 'חלון אחורי', 19.9.14
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ 1 2 גרופית - האחזות חדשה של הנח"ל בערפה של אילת, דבר, 27 בנובמבר 1963
- ^ סופר "דבר", ישוב חדש בערבה יוקם ע"י איחוד הקבוצות והקיבוצים, דבר, 16 ביולי 1963
- ^ משולם עד, ישוב ליד יטבתה, דבר, 5 ביוני 1963
- ^ "גרעיני הנחל", חוברת בהוצאת אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון
- ^ גרופית - ישוב קבע בערבה, דבר, 25 בנובמבר 1966
- ^ מראה עירוני לישוב חקלאי, מעריב, 4 בפברואר 1971
- ^ ברוך מאירי, פעוט יחיד במשק - ובית ילדים מפואר ושומם, מעריב, 4 בפברואר 1971
- ^ חברי תנועת "הבונים" עולים ומצטרפים לקיבוצים, דבר, 24 באוקטובר 1973
- ^ גרעין "חמד" מהכפר־הירוק יצטרף לגרופית בערבה, דבר, 10 במאי 1977
- ^ משולם עד, מושב שיתופי בנאות הכיכר, דבר, 12 ביוני 1970
| ||||||||||||
