גרורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרורה של סרטן הריאות במוח (מסומנת בחץ שחור)

גרורה (באנגלית: Metastasis) היא גידול סרטני שנוצר באיבר מרוחק ממקום התפתחות הגידול הראשוני. מקור המונח הלועזי הינו בשפה היוונית, בה משמעות המילה Metastasis הינה הזזה, העברה.

גרורות באיברים שניוניים מרוחקים הינן תוצרים של התהליך הגרורתי הרב שלבי, בו תאים סרטניים ניתקים מן הגידול הראשוני, חודרים לכלי דם או כלי לימפה, נודדים בהם ולבסוף יוצאים מהם ומתיישבים באיברים בגוף המרוחקים מן האיבר בו התפתח הגידול הראשוני‏[1][2]. האיברים הנפוצים ביותר להתפתחות גרורות הינם הריאות, הכבד, המוח והעצמות[3].

תהליך יצירת גרורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך יצירת גרורות. בשלב הראשוני בתהליך יצירת גרורות, תאים סרטניים נתקים מן הגידול הראשוני ונצמדים לכלי דם סמוכים. לאחר מכן הם חודרים את דופן כלי דם ונודדים בכלי הדם. לבסוף, ייעצרו התאים, יצאו מכלי הדם ויתיישבו באיבר שניוני המרוחק מן הגידול ראשוני, ויצרו בו גרורות.

גרורות נוצרות בתהליך רב שלבי מורכב. התהליך הגרורתי כולל הינתקות התאים הסרטניים מן הגידול הראשוני, חדירה לכלי דם וכלי לימפה, נדידה ולבסוף יציאה מאותם כלי דם וכלי לימפה והשתרשות באיברים המרוחקים מן האיבר בו התפתח הגידול הראשוני‏[4]. השתרשות ושגשוג התאים הסרטניים באיבר השניוני יובילו ליצירת גרורות, שהן למעשה גידולים שניוניים.

על מנת שתא סרטני יצליח ליצור גרורות, עליו להשלים את התהליך הגרורתי. התהליך כולל את השלבים הבאים:

היכולת של תא סרטני להשלים את תהליך יצירת הגרורות תלויה במכלול התכונות שלו. רק תא לו יהיו את כל התכונות הדרושות להשלמת התהליך יצליח להגיע לאיבר מרוחק. גם לאחר ההגעה לאיבר המרוחק, אין כל הבטחה כי התא שצלח את תהליך יצירת הגרורות, יצליח להשתרש באיבר ולשגשג בו. גרורות יכולות להישאר רדומות במשך שנים עד שהן מתחילות לגדול שוב, אם בכלל.

עדויות שהצטברו לאחרונה מצביעות על כך שהיכולת של תא שהגיע לאיבר שניוני להתרבות וליצור בו גרורות מושפעת, בין היתר, מאינטרקציות של התאים הסרטניים עם סביבת האיבר השניוני‏[5]. נצפה למשל, שסביבת הריאות מעכבת חיות של תאים סרטניים שיוצרים גרורות בריאות ובכך משפיעה על היכולת ליצור גרורות באיבר זה‏[6], ייתכן שכחלק ממנגנון ההגנה של הגוף כנגד התקדמות התהליך הסרטני.

מיקום התפתחות גרורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך יצירת הגרורות איננו אקראי - לסרטנים שונים ישנה נטייה לנדוד לאיברים שונים. אבחנה זו נטבעה לראשונה בשנת 1889 על ידי המנתח האנגלי סטיבן פאגט (באנגלית Stephen Paget), אשר טבע את היפותזת ה Seed and Soil, שאומרת כי גרורות יתפתחו רק כאשר תהיה התאמה בין התא הסרטני (Seed) לבין הסביבה באיבר השניוני אליו הגיע (Soil)‏[7]. כך למשל, סרטן בלוטת הערמונית יצור לרוב גרורות בעצמות, ואילו סרטן המעי הגס ינדוד לרוב לכבד[8]. אם כן לסביבה באיבר השניוני ישנה השפעה על התפתחות גרורות באיבר זה‏[9].

סוג הסרטן איברים עיקריים להתפתחות גרורות
שלפוחית השתן עצמות, כבד, ריאות
סרטן השד עצמות, כבד, ריאות, מוח
סרטן המעי הגס כבד, ריאות, צפק
סרטן הכליות עצמות, כבד, ריאות, מוח, בלוטת האדרנל
סרטן הריאות עצמות, כבד, ריאות, מוח, בלוטת האדרנל
סרטן העור עצמות, כבד, ריאות, מוח
סרטן השחלות כבד, ריאות, צפק
סרטן הלבלב כבד, ריאות, צפק
סרטן בלוטת הערמונית עצמות, כבד, ריאות, בלוטת האדרנל
סרטן הקיבה כבד, ריאות, צפק
סרטן בלוטת התריס עצמות, כבד, ריאות
סרטן הרחם עצמות, כבד, ריאות, צפק, נרתיק

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב, התאים סרטניים נודדים בשלב ראשוני לעבר קשרי לימפה. הריאות, העצמות, הכבד והמוח הינם איברים נפוצים להתפתחות גרורות כמו כן‏[10]. התסמינים השכיחים באיברים הללו הינם:

לחלק מהחולים, יחד עם זאת, אין תסמינים כלל.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרורות יכולות להימצא בעת האבחנה של הגידול הראשוני או שנים אחריה. כאשר גידולים נוספים מאובחנים בחולה שטופל כנגד סרטן בעבר, לרוב מדובר בגרורות ולא בגידול ראשוני נוסף. אין בדיקה אחת המאבחנת גרורות, בדיקות שונות נחוצות על מנת לאבחן הימצאות או היעדר גרורות. הבדיקות שנעשות נבחרות על פי סוג הגידול הראשוני ועל פי התסמינים אותם מתאר החולה.

בדיקות דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקות דם שגרתיות יכולות להצביע על מדדים חריגים המרמזים על הימצאות גרורות. כך למשל תפקודי כבד חריגים יכולים להצביע על גרורות בכבד. יחד עם זאת, למדדים חריגים אלה יכולים להיות גורמים רבים שאינם סרטן. לרוב, בדיקות הדם הינן תקינות, גם אצל אנשים בעלי מחלה מפושטת ומתקדמת. בסרטנים מסוימים, ישנם סמנים (מרקרים) ספציפיים אשר ניתן למדוד את רמתם בדם, כגון הסמן PSA בסרטן בלוטת הערמונית ו CA-125 בסרטן השחלות. עלייה ברמת הביטוי של מדדים אלה בדם לעומת רמת הביטוי שלהם בעת האבחנה יכולה להצביע על התקדמות והתפשטות הסרטן ולרמז על פיזור גרורתי.

בדיקות הדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן בדיקות רבות שמטרתן "לצלם תמונות" של איברים שונים בתוך הגוף. בדיקות ההדמיה שיבוצעו ייבחרו על פי סוג הגידול הראשוני, האיברים המועדפים ליצירת גרורות על ידי הגידול הראשוני ועל פי התסמינים שיתוארו על ידי החולה.

צילום רנטגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצילום רנטגן נבלעות קרני הרנטגן בחומרים צפופים בתוך הגוף, כגון סחוס ועצם, אבל לא על ידי חומרים שאינם צפופים, כמו דם. לכן צילום זה מאפשר לבחון הימצאות גרורות בעצמות הגוף.

מיפוי עצמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיפוי עצמות מתבצע באמצעות חומר רדיואקטיבי המאפשר לאבחן נזק בעצמות בכל הגוף. אם אכן נצפה נזק, ניתן לבצע צילום רנטגן על מנת לאפיין את גודל הנזק.

אולטרא-סאונד (US)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולטרה סאונד (US - ultrasound) (בעברית: על-שמע) היא דרך לאבחן הימצאות של גרורות בחלל הבטן. השיטה טובה בזיהוי נוזלים בחלל הבטן ולכן יכולה להבדיל היטב בין ציסטה בכבד שהינה שפירה, לבין גידול מוצק בכבד החשוד כגרורתי.

טומוגרפיה ממוחשבת (CT)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT - computed tomography) היא סוג מתוחכם יותר של צילום רנטגן, הבונה תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. בבדיקה זו ניתן לקבל תמונה של הראש, הצוואר, בית החזה והאגן ולבחון הימצאות גרורות באיברים אלה.

הדמיית תהודה מגנטית (MRI)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיית תהודה מגנטית (MRI - magnetic resonance imaging) מאפשרת להדגים רקמות רכות עם ניגודיות טובה יותר מאשר בטומוגרפיה ממוחשבת (CT), וללא שימוש בקרינה מייננת. השימוש הטוב ביותר לבדיקה זו הוא אבחון הימצאות גידולים סרטניים או גרורות במוח או גרורות בעמוד השדרה.

טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET - positron emission tomography) מאתרת אזורים בגוף בהם יש פעילות חילוף חומרים גבוהה, האופיינית לגידולים ולגרורות. כאשר הבדיקה מסתיימת, אותם אזורים בעלי פעילות חילוף חומרים גבוהה "יידלקו". יחד עם זאת, ישנם תאים סרטניים להם אין פעילות חילוף חומרים גבוהה ולכן לא יזוהו בשיטה זו, וכמו כן, לעתים "יידלקו" אזורים בהם יש פעילות מוגברת בשל סיבות אחרות שאינן הימצאות תאים סרטניים.

טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים בשילוב טומוגרפיה ממוחשבת (PET-CT)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה זו משלבת את שיטת הטומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET) ושיטת הטומוגרפיה הממוחשבת (CT). שילוב שתי שיטות אלה הינו יעיל מאוד באיתור מקומות בהם ישנה פעילות חילוף חומרים מוגברת, האופיינית לגידולים ולגרורות. בשילוב שתי השיטות מתקבל כלי הדמיה היכול להבדיל בין ממצא גרורתי לממצא שאינו כזה ולאפיינו היטב מבחינת גודל ומיקום. הבדיקה פחות יעילה בממצאים שגודלם פחות מסנטימטר אחד.

אנדוסקופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדוסקופיה מאפשרת התבוננות באיברים פנימיים באמצעות צינור גמיש אשר בקצהו ישנה מצלמה. לעתים יוחדר צינור זה בפתחים שקיימים בגוף, כגון פי הטבעת, ולעתים יצטרך המנתח לעשות חתך קטן דרכו יוחדר הצינור, על מנת לבחון למשל את חלל הבטן. במהלך בדיקה זו ניתן גם לקחת דגימות מרקמות.

ביופסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים קרובות, גם לאחר ביצוע בדיקות רבות, הרופאים לא יהיו בטוחים מהו הממצא החשוד, ויהיה צורך לקחת דגימת תאים מהאזור החשוד ולשלוח אותם לבדיקה פתולוגית. תהליך לקיחת דגימה קטנה זו קרוי ביופסיה ומטרתו הוא לאבחן האם הממצא החשוד הוא שפיר או סרטני באמצעות בדיקות של חתכי רקמה (היסטולוגיה).

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול נקבע ברובו על פי סוג הגידול הראשוני, גודלו, מיקומו, מספר הגרורות ומיקומן, גיל החולה, מצב בריאותו הכללי וסוג טיפולים שקיבל החולה בעבר, אם בכלל. בעת הימצאות גרורות, ישנם מספר טיפולים שיכולים להינתן:

טיפול כימותרפי הניתן לחולה בעל גרורות כחלק מטיפול מערכתי.

טיפול מערכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיפול מערכתי ניתנים חומרים הנודדים בזרם הדם ובכך משפיעים על כל התאים בגוף. לשיטת טיפול זו שייכים הטיפולים ההורמונליים, כימותרפיה, טיפולים ביולוגיים ורוב הטיפולים הניסיוניים. לרוב כאשר מתגלות גרורות, הטיפול המערכתי הוא הטיפול הנבחר, כיוון שאם התגלו גרורות באיבר מסוים, סביר כי ישנן גרורות באיברים נוספים גם אם לא אובחנו בשיטות ההדמיה בשל גודלן הקטן.

טיפול מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיפול מקומי מתמקדים על אזור הגרורה בלבד. לשיטת טיפול זו שייכים הניתוח המקומי להסרת גרורות וטיפול קרינתי, או שילוב של השניים. לרוב, טיפול מקומי זה ייבחר כאשר יהיה צורך בטיפול חזק, ממוקד ומהיר, וכאשר אין זמן להמתין עד שהטיפול המערכתי יגיע לאזורים בהן ישנן גרורות.

טיפול מניעתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים, כאשר מדובר בסרטנים להם יש נטייה לשלוח גרורות, לאחר הסרת הגידול הראשוני תהיה המלצה לבצע טיפול מניעתי כדי למנוע התפתחות גרורות באיברים מרוחקים. כלומר, הטיפול ימנע מתאים סרטניים בודדים שייתכן והגיעו לאיברים מרוחקים להתפתח לגרורות. הטיפולים המניעתיים יכולים להיות טיפולים מערכתיים או טיפולים מקומיים. לדוגמה טיפול קרינתי למוח בסרטן הריאות[11] או כימותרפיה לחולות בסרטן השד[12].

טיפול להקלה בכאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול להקלה בכאב קרוי גם טיפול פליאטיבי והוא ניתן לעתים בשילוב עם טיפול מערכתי או טיפול מקומי, ובמקרים אחרים כאשר לא ניתן לטפל כלל הוא ניתן על מנת להקל בתסמינים של החולה אשר לא ניתן לעשות דבר על מנת להצילו.

שיטות הטיפול שקיימות כיום ברובן אינן מצליחות לרפא סרטן גרורתי, על אף שישנם כמה סוגי סרטן, כגון סרטן בלוטת הערמונית וסרטן בלוטת התריס שניתנים לטיפול גם לאחר שליחת גרורות. מדענים רבים בוחנים דרכים חדשות למנוע התפשטות גידולים ראשוניים על מנת לבלום היווצרות גרורות. לפני שטיפול יהפוך להיות זמין לחולים ברחבי העולם, הוא צריך להיבחן במחקרים קליניים ולהימצא יעיל ובטוח. ישנם מחקרים קליניים רבים המתקיימים בימים אלה בבתי חולים, אוניברסיטאות, מכוני מחקר ועוד. תוצאות של מחקרים קליניים קודמים הובילו להתקדמות בטיפול בסרטן והן לזיהוי, אבחנה ומניעה של המחלה.

סיכויי הישרדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרורות הינן הגורם העיקרי למוות בחולי סרטן. ברוב המקרים, חולים עם מחלה מקומית שאיננה גרורתית ומפושטת הינם בעלי סיכויי הישרדות גבוהים יותר משל אלה עם מחלה גרורתית. ראיות שהצטברו במהלך העשורים האחרונים מצביעות על כך ש-60 עד 70 אחוז מהחולים הינם בעלי מחלה גרורתית כבר בעת האבחנה. בנוסף, חולים שאינם מציגים מחלה מפושטת בעת האבחנה עלולים לפתח מחלה גרורתית שתצריך טיפול מתאים. קיומן או העדרן של גרורות, המצביע על התפשטות המחלה, משפיע על דירוג גידול סרטני ועל סוג הטיפול שיינתן למחלה. על אף שישנם סרטנים גרורתיים שיוכלו להירפא על ידי טיפולים מסוימים, רוב סרטנים הגרורתיים הינם חשוכי מרפא. יחד עם זאת, טיפולים זמינים לכל החולים עם סרטנים גרורתיים. המטרה העיקרית של הטיפולים הללו היא לשלוט בהתקדמות והתפתחות הגידול ולהקל בתסמינים הנגרמים לחולה בעקבות התהליך סרטני. במקרים מסוימים, טיפולים כנגד סרטנים גרורתיים יאריכו חיים. אך חשוב לציין, כי רוב החולים שמתים מסרטן, מתים מסרטן גרורתי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "CANCER: The Metastasis Cascade" (2008). Science 321 (5897): 1785–7. doi:10.1126/science.1164853. PMID 18818347. 
  2. ^ "Molecular Basis of Metastasis" (2008). New England Journal of Medicine 359 (26): 2814–23. doi:10.1056/NEJMra0805239. PMID 19109576. 
  3. ^ "Current and emerging concepts in tumour metastasis" (2010). The Journal of Pathology 222 (1): 1–15. doi:10.1002/path.2727. PMID 20681009. 
  4. ^ "Dissecting the metastatic cascade" (2004). Nature reviews. Cancer 4 (6): 448–56. doi:10.1038/nrc1370. PMID 15170447. 
  5. ^ "The Tumor Immunoenvironment" (2013): 15. doi:10.1007/978-94-007-6217-6_2. 
  6. ^ "The metastatic microenvironment: Lung-derived factors control the viability of neuroblastoma lung metastasis" (2013). International Journal of Cancer 133 (10): 2296. doi:10.1002/ijc.28255. 
  7. ^ "'Seed and soil' revisited: Mechanisms of site-specific metastasis" (1982). Cancer metastasis reviews 1 (1): 5–16. PMID 6764375. 
  8. ^ "Metastatic patterns of cancers: Results from a large autopsy study" (2008). Archives of pathology & laboratory medicine 132 (6): 931–9. doi:10.1043/1543-2165(2008)132\931:MPOCRF]2.0.CO;2. PMID 18517275. 
  9. ^ "The role played by the microenvironment in site-specific metastasis" (2013). Cancer Letters. doi:10.1016/j.canlet.2013.08.029. 
  10. ^ "Clinical patterns of metastasis" (2006). Cancer metastasis reviews 25 (2): 221–32. doi:10.1007/s10555-006-8502-8. PMID 16770534. 
  11. ^ "Prophylactic cranial irradiation in small-cell lung cancer" (2000). The oncologist 5 (4): 293–8. PMID 10964996. 
  12. ^ "Breast cancer chemoprevention: Progress and controversy" (2010). Surgical oncology clinics of North America 19 (3): 463–73. doi:10.1016/j.soc.2010.03.005. PMID 20620921. 


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.