גרטרוד שולץ-קלינק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שולץ קלינק בשנת 1934

גרטרוד שולץ-קלינקגרמנית: Gertrud Scholtz-Klink;‏9 בפברואר 1902- 24 במרץ 1999), הייתה מנהיגת תנועת הנשים במפלגה הנאצית ומנהלת כל ארגוני הנשים בגרמניה בתקופת הרייך השלישי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה כגרטרוד אמה טרויש ב-9 בפברואר 1902 באדלסהיים שבמחוז באדן שבדרום גרמניה כבתו של פקיד. במהלך מלחמת העולם הראשונה עזבה את הגמנסיה בבאדן בה למדה, כדי "להקדיש עצמה כל כולה למאמץ המלחמתי", כפי שהצהירה מאוחר יותר. ב-1920 נישאה לאויגן קלינק וב-1 במרץ 1930 הצטרפה יחד עם בעלה למפלגה הנאצית שם הייתה פעילה מהרגע הראשון בגיוס נשים לתנועה. באותה שנה מת בעלה מהתקף לב בעת הפגנה של המפלגה, והותיר אותה עם ארבעה ילדים (בן נוסף מת בצעירותו). לאחר מות בעלה הגבירה את פעילותה והתמנתה למנהלת "ארגון נשות הנאצים" -NS-Frauenschaft, NSF (שכונה גם "חטיבת הנשים"). ב-1932 נישאה מחדש לרופא גינתר שולץ. וב-1933 מונתה לתפקיד "יועצת לארגוני נשים" במשרד הפנים המחוזי. היא ניצלה את תפקידה לביטול כל ארגוני הנשים המתחרים כדי לצבור כוח עד שב-1 בינואר 1934 מונתה ל"מנהלת שירות העבודה לנשים" ומנובמבר 34' נשאה את התואר "מנהיגת הנשים של הרייך".

בתפקידה הרשמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תפקידיה פעלה למען הנחלת "הערכים הגרמניים" של המפלגה בנוגע לתפקיד האישה בחברה. בין השאר הקימה מוסד בשם "שנת משק הבית"- שנה שחייבה את כל בוגרות בתי הספר, ומטרתו העיקרית הייתה להניע נשים גרמניות לנטוש את העולם האקדמי- מקצועי, לטובת חיי משפחה. במקרים חריגים ניסתה שולץ-קלינק לפעול למען נשים שרצו לפתח קריירה, אך לרוב ללא הצלחה. אמנם תפקידה-שלה, עמד בניגוד לאידאולוגיה הנאצית לה הטיפה, אך ראשי המפלגה דאגו להשאיר אותה בתפקיד מנהלי- ייצוגי ולא הנהגתי. בשנת 1936, עם העברתם של ארגוני הנשים לסמכותו של "שירות העבודה של הרייך" פחתה חשיבותה הממשית וההנהגה הנאצית השתמשה בה רק לצרכים ייצוגיים- בעיקר מחוץ לגרמניה. היטלר עצמו העיד על כך באומרו: "ארבע נשים ייצוגיות היו לי: גברת טרוסט (אלמנתו של פאול טרוסט), גברת ואגנר (כלתו של ריכרד ואגנר), לני ריפנשטאל וגברת שולץ-קלינק".

ב-1937 התגרשה מבעלה השני שלא היה מרוצה מתפקידיה הציבוריים הרבים. ב-1940 נישאה בשלישית, לקצין האס אס אוגוסט הייסמאייר שהביא עמו ששה ילדים מנישואיו הקודמים. במהלך המלחמה, חזרה בה מדעותיה לגבי תפקידי האישה ותמכה בהעסקת נשים בתעשיית החימוש, דבר שהיטלר התנגד אליו בתוקף, אך כאמור, לדעותיה בשלב זה לא הייתה השפעה ממשית. רק בינואר 1943, הסכים היטלר לכך, עקב הפצרותיו של שר החימוש אלברט שפאר. לאחר שיצאה ההוראה על גיוס חובה לנשים בגילאי 17-45, בירכה על כך שולץ-קלינק:

Cquote2.svg

הנשים שחונכו על ברכי האידיאלים של חטיבת הנשים והועמדו לרשות הוורמאכט חייבות עכשיו לא רק לעבוד ולהדפיס מסמכים, אלא גם להיות חיילות של הפיהרר

Cquote3.svg

.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה, השיגו היא ובעלה מסמכים מזויפים כדי להסתיר את זהותם וחיו באזור הכיבוש האמריקאי במערב גרמניה. הם הצליחו לחיות בזהות בדויה עד פברואר 1948 אז נעצרו ונידונו ל-18 חודשי מאסר בגין "הטעיית השלטונות". בגין עברה הנאצי, קבע בית המשפט כי היא "ראויה להפללה" אך ללא עונש בפועל. לאחר גל של מחאות, נערך לה משפט חוזר בו היא הוגדרה כ"אשמה ראשית", אך השופטים שהתחשבו בחוסר החשיבות הפוליטית של תפקידה, גזרו עליה 18 חודשי מאסר- אותם ריצתה כבר.

לאחר שריצתה את מאסרה, המשיכה להביע את דעותיה בשבח הנאצים ואף הוציאה ספר בשם "האישה ברייך השלישי", ובו מבחר נאומים, מאמרים והתבטאויות מתקופת הזוהר שלה וכן דברי סניגוריה על הרייך השלישי ודברי הערצה להיטלר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]