גרמניה שנת אפס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרמניה שנת אפס
Germania anno zero film poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Germania, anno zero
בימוי: רוברטו רוסליני
הפקה: רוברטו רוסליני; סאלבו ד'אנג'לו
תסריט: רוברטו רוסליני; מקס קולפה; סרג'ו אמידיי
מוזיקה: רנצ'ו רוסליני
צילום: רוברט ג'וליארד
חברת הפצה: G.D.B. Film
מדינה: איטליה
הקרנת בכורה: 1 בדצמבר 1948
משך הקרנה: 78 דקות
שפת הסרט: גרמנית; אנגלית; צרפתית
סרט קודם בסדרה: פאיזה (1946)
רומא עיר פרזות (1945)

גרמניה שנת אפסאיטלקית: Germania, anno zero) הוא סרטו של רוברטו רוסליני משנת 1948 שחתם את "טרילוגיית המלחמה" המפורסמת שלו (שני הסרטים האחרים היו פאיזה ורומא עיר פרזות). עלילת הסרט גרמניה שנת אפס מתרחשת בגרמניה שאחרי מלחמת העולם השנייה בניגוד לשאר סרטיו ולסרטי הנאו-ריאליזם האיטלקי שמתרחשים באיטליה.

פרט לכך הסרט מהווה סרט נאו-ריאליזם קלאסי ורוסליני משתמש בו בשחקנים מקומיים, לא מקצועיים, מונולוגים פשוטים, תאורה טבעית ואת התפאורה עצמה מהוות חורבות ברלין שאחרי המלחמה. האתרים שבהם צולם הסרט דרמטיים ביותר ומציגים לצופה את ההפצצות הכבדות שספגה העיר ואת המאבק האנושי להמשיך ולהתקיים לאחר נפילתו של הרייך השלישי.

סצנת הסיום של הסרט נחשבת לאחד מרגעי השיא של הנאו-ריאליזם האיטלקי. עמוס גיתאי ציין סצנה זו כאחת מסצינות האלימות שהותירו בו את החותם המשמעותי ביותר.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור העלילה הוא ילד בן 12, אדמונד קלר, הגר עם אביו החולה, אחיו ואחותו בדירה בבניין מופצץ יחד עם חמש משפחות נוספות. אחותו, אווה, מואשמת על לא עוול בכפה במכירת גופה לחיילי כוחות הברית החונים בברלין. אחיו, קרל-היינץ, מסרב להירשם במשטרה המקומית בשל החשש שיוענש על חברותו בכוח הנאצי שלחם בכוחות הברית עד לסוף המר.

בעוד משפחתו מוטרדת בבעיות אלו, אדמונד נותר לבדו במאבק להישרדות, כשמשפחתו תלויה בהכנסתו בשל סירובו של קרל-היינץ להירשם במשטרה ולצאת לעבוד. אדמונד מתחיל לסחור בשוק השחור שמתפתח בברלין לאחר המלחמה אך מרומה בידי אדם מבוגר ועל ידי קבוצת נערים. קבוצת נערים זו חושפת אותו לעולם של רמאויות, גניבה ומין מזדמן.

מורו לשעבר של אדמונד, מר הנינג, הוא נאצי מסוכן הסוחר גם הוא בשוק השחור בחפצים של הנאצים. מר הנינג משבח את אדמונד על הצטרפותו לנוער ההיטלראי ומנסה להתקרב לאדמונד ולנצלו מינית. במסגרת הטפתו לאדמונד על הערכים הנאצים, מר הנינג מוסיף חטא על פשע ומספר לאדמונד שאביו אינו ראוי לחיות משום חולשתו. אדמונד לוקח את דבריו של הנינג ברצינות תוך אמונה בעתיד הטוב שמבטיחה לו התעמולה, ומרעיל את אביו כדי לשחרר את המשפחה מעול הטיפול בו.

כשאדמונד מספר על כך למר הנינג, הלה מתכחש לכך מכל וכל ומותיר את אדמונד בנקיפות מצפון בלתי נסבלות. בעוד אדמונד מסתובב בעיר על רקע ההריסות, בולטת הכנסייה כמבנה שהוא ככל המבנים, חסר רלוונטיות או משיכה במצב הנוכחי של התושבים. הסרט מסתיים בקפיצתו של אדמונד מראשו של מגדל חרב אל מותו בסצנה קשה ובלתי נשכחת בקולנוע הנאו-ריאליסטי.

שנת אפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט, "גרמניה שנת אפס", בא לציין את תחילתה של גרמניה מחדש, משנת האפס. המונח הפך למטבע לשון בקולנוע המרמז על חברה הקמה מתוך הרס וחורבן, תחושה של סוף יחד עם התחלה חדשה. ז'אן-לוק גודאר ביים סרט תיעודי בשנת 1991 בשם "גרמניה תשע אפס" כפראפרזה על סרטו של רוסליני, כאשר בצרפתית המילה "תשע" פירושה גם "חדש". גם בישראל, הבמאי יוסף פיצ'חדזה הוציא את סרטו "שנת אפס" תוך שימוש במטבע לשון זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]