גרנט היל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרנט היל
Grant Hill 2007-12-08.jpg
תאריך לידה 5 באוקטובר 1972 (בן 42)
מקום לידה דאלאס שבטקסס
עמדה סמול פורוורד
גובה 2.03 מטרים
מכללה דיוק
דראפט בחירה מספר 3, 1994
דטרויט פיסטונס
קבוצות
1994 - 2000
2000 - 2007
2007 - 2012
2012 - 2013
דטרויט פיסטונס
אורלנדו מג'יק
פיניקס סאנס
לוס אנג'לס קליפרס
הישגים 7 הופעות במשחק האולסטאר (1995 - 1998, 2000, 2001, 2005)
החמישייה הראשונה של העונה (1997)
4 הופעות בחמישייה השנייה של העונה (1996, 1998 - 2000)
רוקי השנה (1995)
3 פעמים פרס הספורטיביות (2005, 2008, 2010)
מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
זהב אטלנטה 1996 כדורסל גברים

גרנט הנרי הילאנגלית: Grant Henry Hill; נולד ב-5 באוקטובר 1972 בדאלאס, טקסס) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בעמדת סמול פורוורד.

היל נחשב לאחד משחקני ה-NBA הטובים בדורו, והוביל את קבוצתו לעתים קרובות בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים. הוא סבל ממספר פציעות במהלך הקריירה, שאף השביתו אותו לתקופות ממושכות (כמו בעונת 2000-2001 בה שיחק 4 משחקים בלבד ועונת 2003-2004 בה לא שיחק כלל).

נעוריו ושנותיו בקולג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנט היל נולד וגדל בדאלאס, טקסס. אביו, קלווין היל, היה שחקן בדאלאס קאובויס מליגת הפוטבול המקצוענית, ה-NFL. לאחר סיום קריירת הפוטבול של אביו קלווין עברה משפחת היל לוירג'יניה שם כיכב גרנט בנבחרת הכדורסל של התיכון בו למד, ואף נבחר לאחד משחקני התיכונים הטובים ביותר בארצות הברית. לאחר סיום התיכון בחר היל לשחק עבור אוניברסיטת דיוק, ובארבע שנותיו הצעיד את נבחרת הכדורסל של האוניברסיטה לשני תוארי אליפות ה-NCAA ולגמר נוסף אחד.

קריירה מקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דטרויט פיסטונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

היל נבחר במקום בשלישי בדראפט ב-1994 על ידי הדטרויט פיסטונס. בהיותו רוקי העמיד ממוצעים של 19.9 נקודות, 6.4 ריבאונדים ו-5 אסיסטים למשחק וכן ממוצע של 1.77 חטיפות למשחק. על השגיו אלו זכה בתואר רוקי השנה במשותף עם ג'ייסון קיד.

היל נבחר שבע פעמים למשחקי האולסטאר, כאשר עשה היסטוריה בשנתו הראשונה ב-NBA כשנבחר במספר הקולות הגבוה ביותר (1,289,585) עבור שחקן שנה ראשונה ועקף את שאקיל אוניל במעט, ולמעשה היה הרוקי הראשון בכל ענפי הספורט העיקריים שנבחר במספר הקולות הגבוה ביותר למשחק אולסטאר[דרוש מקור].

בעונתו השנייה, שגם בה נבחר למשחק האולסטאר, עקף במספר הקולות את מייקל ג'ורדן, שחזר מפרישה מליגת הבייסבול, והוביל במספר הקולות הכללי. במהלך העונה הראה את יכולותיו המגוונות כשהוביל את ליגת ה-NBA בטריפל דאבל (10). הוא גם זכה במדליית זהב באולימפיאדה שבאטלנטה כחלק מסגל נבחרת ארצות הברית בכדורסל.

בעונת 96-97 העמיד את ממוצעיו הטובים ביותר בקריירה - 21.4 נקודות, 9.0 ריבאונדים ו-7.3 אסיסטים למשחק. למעשה, הוא היה השחקן הראשון מאז לארי בירד בעונת 89-90 שהעמיד ממוצעים של 20 נקודות, 9 ריבאונדים ו-7 אסיסטים למשחק בעונה, הישג שלא שוחזר עד היום. במהלך העונות 95-99 הוביל את הליגה באסיסטים למשחק בקרב שחקנים שלא בעמדת הגארד.

בעונה הקצרה של שנת 1999 (בעקבות שביתת השחקנים הגדולה ב-NBA) הוביל את דטרויט פיסטונס בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים בפעם השלישית, וחבר לשחקנים כגון אלג'ין ביילור וווילט צ'מברליין כשחקנים שהובילו בקבוצותיהם בקטגוריות הנ"ל (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים) יותר מעונה אחת.

היל נבחר להשתתף בסגל נבחרת ארצות הברית בכדורסל לאליפות העולם ב-98, אך בסוף לא השתתף עקב השביתה. למרות היותו שחקן דומיננטי מאוד בדטרויט, הקבוצה לא זכתה להצלחה מרובה במסגרת הפלייאוף ולא עברה את הסיבוב הראשון, ובעונות 94-95 ו-97-98 אף לא עלתה לפלייאוף.

בפלייאוף של 2000 הקבוצה הודחה בסיבוב הראשון על ידי מיאמי היט (3-0), וזאת לאחר שהיל נפצע במשחק השני בקרסולו. היל עוד הספיק להיבחר לסגל הנבחרת באולימפיאדת סידני אך לא יכל לשחק עקב פציעתו.

אורלנדו מג'יק[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2000 היל הוכרח לעבור בעסקת החלפה תמורת השחקנים בן וואלאס וצ'אקי אטקינס. באורלנדו קיוו שהיל יוכל לשתף פעולה עם כוכב על אחר - טרייסי מקגריידי, שהוחתם באותה תקופה והגיע מקבוצת טורונטו ראפטורס, כדי שאורלנדו יחזרו לצמרת ה-NBA. לרוע המזל, פציעתו בקרסול הכריחה אותו להיות מושבת במרבית המשחקים בעונותיו הראשונות במג'יק, כך שהוא שותף בארבעה משחקים בלבד ב-00-01, 14 משחקים ב-01-02 ו-29 משחקים ב-02-03. במקביל, קבוצתו הקודמת, הפיסטונס, הביסו את המג'יק בפלייאוף 2003 וזכו באליפות ב-2004.

במהלך עונת 2003 עבר היל ניתוח להסרת חלק מעצם הקרסול שלו והחלפתה בעצם מרגלו. חמישה ימים לאחר הניתוח היל הוחש לבית החולים עם חום גבוה. הרופאים אבחנו שמדובר בזיהום סביב הקרסול, ממנו היל כמעט מת, והסירו את הרקמות סביב הקרסול. היל אושפז במשך שבוע בבית החולים והיה צריך לקחת אנטיביוטיקה במשך חצי שנה.

בעונת 04-05 היל חזר לכושר ושיחק 67 משחקים בעונה, לעומת 47 משחקים ששיחק בשלוש העונות הקודמות גם יחד. שובו לכושר משחק התבטא גם בממוצעים שהעמיד: ממוצע של 19.7 נקודות למשחק ב-50.9 אחוזים מהשדה. הצופים בחרו בו שוב כשחקן פותח במשחק האולסטאר והיל היה שותף לניצחון המזרח על המערב.

במהלך עונת 05-06 היל סבל מפציעה שהשביתה אותו למחצית הראשונה של העונה, וכן סבל גם משברי מאמץ ברגלו הימנית כתוצאה מעומס יתר עליה כיוון שאימץ את רגל ימין יותר מאשר רגל שמאל שבה עבר את הניתוח הקודם. בעקבות זאת נאלץ לעבור ניתוח נוסף, שגרם לו לשקול פרישה ממשחק מקצועני. בעונה זו שיחק רק 21 משחקים.

בעונת 06-07, היל חזר מפציעתו וזאת למרות השמועות שסבבו סביב פרישתו האפשרית. היל קיבל טיפול מיוחד בונקובר אצל פיזיותראפיסטים מומחים במהלך הפגרה והצהיר שהוא כשיר בקרסולו השמאלי, וחזר להרכב הפותח של המג'יק.

פיניקס סאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 07-08, לאחר שסיים חוזה בן 7 עונות במג'יק, חתם היל בפיניקס סאנס על חוזה מינימום לשחקנים ותיקים בן שנה אחת, והוא מחזיק באפשרות להאריך את החוזה בשנה נוספת.‏[1]

לוס אנג'לס קליפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי היל, הוא תיכנן לסיים את הקריירה שלו בפיניקס סאנס, אולם ב-17 ביולי 2012 חתם היל לשנתיים עם קליפרס, והבטיח לעצמו עונת NBA 18 במספר.‏[2]

לאחר עונת 2012-2013, ב-2 ביוני 2013, הודיע היל על פרישה ממשחק פעיל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס