גרניקה (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרניקה-לומו
Guernica-Lumo
מדינה / טריטוריה Flag of Spain.svg  ספרד
קהילה אוטונומית Flag of the Basque Country.svg  חבל הבסקים
חבל ארץ ארץ הבסקים
נפה נפת ביסקאיה
ראש העיר מיגל אנחל ארנס איברה
שטח 8.6 קמ"ר
גובה 10 מטרים
תאריך ייסוד 28 באפריל 1366
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה
 ‑ צפיפות

16,255‏  (נכון ל-2008)
1,890.12 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
קואורדינטות 43°19′2″N 2°40′38″W
אזור זמן UTC +1
http://www.gernika-lumo.net

גרניקהבסקית: Gernika, בספרדית: Guernica) היא עיירה בקהילה האוטונומית של חבל הבסקים, המאוחדת מבחינה מוניציפלית מאז המאה ה-18 עם העיירה לומו (Lumo) השכנה תחת השם המשותף "גרניקה-לומו." בשנת 2004 מנתה אוכלוסיית העיר 15,571 איש. העיר היא מקום מושבו הנוכחי של הפרלמנט של נפת ביסקאיה (Bizkaia), אשר הרשות המבצעת שלה ממוקמת בבילבאו הקרובה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת ההתיישבות האנושית באזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימנים המוקדמים ביותר להימצאותם של בני אדם באזור הם ציורי קיר במערת סנטימאמינייה (Santimamiñe), המתוארכים לאלף ה-15 לפנה"ס. מציורים אלו ניתן ללמוד כי האזור היה מכוסה ביערות ואוכלס בידי צבאים וחזירי בר וכן חיות אחרות. אחרי עידן הקרח, בערך באלף ה-9 לפנה"ס, עלתה "תרבות אוכלי הצדפות", אשר השאירה קליפות רבות באזור, מהן משערים כי אלו הרכיבו את עיקר התפריט של יושבי האזור.

בסביבות המאה ה-2 לפנה"ס החלו להופיע באזור מספר יישובים בנקודות אסטרטגיות החולשות על דרכי התנועה העיקריות והנהרות. עדויות ליישובים אלו ניתן לראות גם כיום במספר אתרים בסביבה. שפך נהר הגרניקה מכיל יותר שרידים רומאיים מאשר כל אזור אחר בנפת ביסקאיה. משערים כי אחת הסיבות לכך היא דרכי המסחר לאורך החוף והמשאבים הטבעיים המקומיים של שיש וברזל.

ייסוד העיר והתפתחותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר עצמה נוסדה ב-28 באפריל 1366 בידי הרוזן טלו (Tello) בצומת דרכים אסטרטגית, שחלשה גם על שפך נהר הגרניקה ונמל סוסו (Suso). עם הזמן קיבלה העיר את המאפיינים האופייניים לערים בסקיות רבות, המאופיינות במספר רחובות מקבילים, הנחתכים ברחוב שכנסיות לו בשתי קצותיו.

במרוצת מאות בשנים היוותה העיר את מקום המפגש של אספת ביסקאיה, אשר נתכנסה תחת עץ אלון הקרוי "העץ של גרניקה" (Gernikako Arbola), ואשר סימל את החירויות המסורתיות של העם הבסקי. עד לשנת 1876 נחקקו במקום חוקי הפרובינציה בידי פרלמנט ובו שני נציגים מכל עיר וכפר בפרובינציה. העצים הוחלפו בצאצאיהם שוב ושוב. אחד העצים ששרד עד לעשור הראשון של המאה ה-19, הממוקם בסמוך לבית הפרלמנט, נראה בתמונה כשהוא מפוחם. עץ שנשתל בשנת 1860 מת ב-2004 והוחלף גם הוא. אולם, השתיל שנבחר להיות "העץ של גרניקה" הרשמי חולה גם הוא, ועל כן לא יוחלף בטרם תוחלף גם האדמה שסביבו. משכן צנוע הוקם בסמוך לעץ כדי להוות את מקום ההתכנסות, והוחלף בשנת 1826 בבניין הנוכחי.

בעבר היו באים אדוני ביסקאיה לגרניקה, בעת שקיבלו את תארם, על מנת להישבע שישמרו על חרויות בני ביסקאיה. מאוחר יותר הוצמד התואר "אדון ביסקאיה" למלכי קסטיליה, שהמשיכו במסורת זו ובאו למקום להישבע את השבועה.

במהלך המאה ה-18 נמצאה גרניקה בסכסוך קרקעות עם העיר לונו השכנה. הסכסוך נפתר רק בשנת 1882, כששתי הערים אוחדו מבחינה מוניציפלית. רק בתחילת המאה ה-20 החלה העיר להפוך למתועשת, דבר שהביא לגידול אוכלוסייה מכ-4,500 תושבים בשנת 1920 לכ-6,000 בשנת 1936.

הפצצת העיירה במלחמת האזרחים הספרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפצצת גרניקה
הגרניקה 1937

מחוץ לארץ הבסקים ידועה העיר בעיקר בשל ההפצצה האווירית בידי לגיון הקונדור של הלופטוואפה, חיל האוויר של גרמניה הנאצית, ב-26 באפריל 1937, במהלך מלחמת האזרחים הספרדית. הגרמנים הפציצו את העיר על מנת לתמוך בלאומנים, אשר הונהגו בידי הגנרל פרנסיסקו פרנקו, אשר התקוממו כנגד ממשלת הרפובליקה הספרדית השנייה. בו בזמן שימשה ההפצצה זירת ניסויים לקראת יישום טקטיקת מלחמת הבזק הגרמנית. לאחר ארבע שעות של הפצצה העיר הושמדה, אם כי "העץ של גרניקה" שרד. הצייר פאבלו פיקאסו צייר את ציורו המפורסם "גרניקה" על מנת להנציח את זוועות ההפצצה.

בתקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל מעמדה המיוחד של העיירה אושר בה חוק האוטונומיה של ארץ הבסקים ב-29 בדצמבר 1978, בתמיכת הממשלה הגולה של ארץ הבסקים. נשיאי הבסקים (Lehendakari) נשבעים גם הם את שבועתם בגרניקה.

גרניקה הוכרזה על ידי אונסק"ו כשמורה ביוספרית (Biosphere Reserve), עם אזור ביצות וחופים חוליים עשיר, המאכלסת מינים רבים של ציפורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]