גרשון אגרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרשון אגרון
Gershon Agron.jpg

גרשון אגרון, ראשית שנות ה-30
תאריך לידה 27 בדצמבר 1893
מקום לידה אוקראינה
תאריך עלייה במהלך מלחמת העולם הראשונה
תאריך פטירה 1 בנובמבר 1959 (בגיל 65)
עיסוק קודם עורך עיתון ומנהל הסברה ממשלתי
תפקיד בכיר ראש עיר
מקום וסוג רשות מקומית עיריית מערב ירושלים
תאריך תחילת התפקיד 7 בספטמבר 1955
תאריך סיום התפקיד 1 בנובמבר 1959 (יום פטירתו)
לפניו בתפקיד יצחק קריב
אחריו בתפקיד מרדכי איש שלום
מפלגות מפא"י
תפקידים אחרים מנהל לשכת העיתונות של ההסתדרות הציונית העולמית
רקע מקצועי או הכשרה עיתונאי, לוחם
גרשון אגרון (מימין) במפגש של עיתונאים עם הנציב העליון לורד גורט, מרץ 1945

גרשון אַגרוֹן (אגרונסקי) (27 בדצמבר 18931 בנובמבר 1959) היה עיתונאי ועורך אמריקאי-ישראלי, מייסד העיתון Palestine Post (לימים ה-Jerusalem Post) ועורכו הראשי, ראש שירותי המודיעין (ההסברה) במשרד ראש הממשלה בשנים 19491951 וראש עיריית ירושלים מספטמבר 1955 ועד מותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרשון אגרונסקי נולד ב-1893 ליהודה ולשיינדל בת הרב מירנברג מרומני במינה, בפלך צ'רניגוב שבאוקראינה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר", ובשנת 1906 היגר עם משפחתו לפילדלפיה שבארצות הברית. שם סיים לימודים תיכוניים ולימודים אקדמיים באוניברסיטת טמפל. עוד בנערותו היה מעורב בפעילות ציונית ואף יזם את הקמתו של מועדון נוער ציוני ושימש כמזכירו. ב- 1915 ייצג את יהודי פילדלפיה כציר בכנס ציוני כלל-אמריקאי בבוסטון. בשנת 1917 עבר להתגורר בניו יורק ושימש כעורך ביטאון ההסתדרות הציונית "דאָס יידישע פאָלק" ('העם היהודי'). בשנת 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה התגייס לגדוד האמריקאי של הגדודים העבריים ונלחם לצד הבריטים על אדמת ארץ ישראל. באביב 1920 השתחרר משירותו הצבאי, החליט להישאר בארץ ישראל והשתקע בירושלים.

באותה שנה ניהל את לשכת העיתונות של ההסתדרות הציונית העולמית. בין השנים 1921 ו-1924 ניהל את סוכנות הידיעות יט"א (יידישע טלעגראף אגענטור) בניו יורק. בשנת 1924 שב לנהל את לשכת העיתונות של ההסתדרות הציונית העולמית, תוך שהוא משמש ככתב בירושלים עבור עיתונים חשובים בעולם כגון טיימס והדיילי טלגרף.

ב-1 בדצמבר 1932 ייסד את העיתון בשפה האנגלית Palestine Post (פלסטיין פוסט) בירושלים והיה לעורכו. תחת שלטון המנדט נקט הפלסטיין פוסט בקו שתמך במאבק להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ונקט בקו גלוי ותקיף נגד ההגבלות שהטיל השלטון הבריטי על הגירת יהודים לארץ ישראל. (בשנת 1950 שינה העיתון את שמו ל-The Jerusalem Post.)

ב-8 ביוני 1949[1] נכנס לתפקידו כראש שירותי המודיעין (ההסברה), שהועברה ממשרד הפנים למשרד ראש הממשלה,‏[2] וכיהן בתפקיד עד 1 במרץ 1951, אז שב לעבודתו העיתונאית בעיתונו.‏[3]

ב-7 בספטמבר 1955 נבחר אגרון לראש עיריית ירושלים.‏[4] וכיהן בתפקיד זה עד למותו. באוגוסט 1956 ניצל מנסיון הדחה בזכותו של רחמים כלנתר, שנטש את סיעתו, סיעת "הפועל המזרחי", שפעלה כדי להדיח את אגרון, והפך לתומך של אגרון. בתמורה מונה כלנתר לתפקיד סגן ראש העיר הממונה על ענייני דת ותברואה. מעשה זה יצר את המושג כלנתריזם.

בעקבות בניית בריכת ירושלים שהייתה הבריכה הראשונה בירושלים בה רחצו במעורב גברים ונשים והייתה פתוחה בשבת, הדיינים החרדים פנחס אפשטיין, דוד יונגרייז וישראל יצחק רייזמן קיימו נגדו טקס פולסא דנורא, ותלו בטקס זה את מותו, כשבועיים לפני הבחירות הבאות. אגרון נפטר בעקבות סיבוכים שנבעו ממחלת הצהבת בה לקה, ונקבר בהר המנוחות.

משנת 1921 ועד מותו היה נשוי לאטל לבית ליפשיץ (נפטרה ב-1973[5]. היה אב לשלושה: דניאל (דני) אגרון, יהודית מנדלסון וורדה טמיר. בנו דני אגרון היה חבר "ההגנה", ממקימי התעשייה האווירית ולאחר מכן מנהל חברת מטוסי ריסוס, וחרט עץ נודע. אשתו, פרופ' חסיה לוי-אגרון, הייתה כוריאוגרפית ורקדנית, מייסדת הפקולטה למחול של האקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים, כלת פרס ישראל למחול לשנת תשנ"ח (1998).

על שמו "בית אגרון" (ביתה של אגודת העיתונאים בירושלים),‏[6] רחוב אגרון במרכז ירושלים,‏[7] וכן בית ספר יסודי בשכונת קריית יובל שבירושלים.‏[8] עיריית ירושלים קבעה על שמו את פרס ירושלים לעיתונות ע"ש גרשון אגרון, שהוענק אחת לשנתיים למחבר מאמר או רשימה העוסק בירושלים של ימינו.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסיר הנאמנות; הביא לבית הדפוס: שריה שפירא,‫ ירושלים: מ' ניומן, תשכ"ד. ‬("ספר עדות ... על המתרחש בחיים הציוניים משני עברי האוקיינוס במשך יותר מיובל שנים")

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Stephen Klaidman, 'The Jerusalem Post [and the story of Gershon Agronsky (Agron)]', Present Tense 6, 3 (1979), 36-42.
  • Matthew Silver, First contact: Origins of the American-Israeli connection: Halutzim from America during the Palestine mandate, West Hartford, CT: Graduate Group,‎ 2006.‎

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]