גרשון שקד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

גרשון שקד (8 ביולי 1929, וינה28 בדצמבר 2006, ירושלים) היה חוקר ספרות עברית, בין הבולטים במבקרי הסיפורת העברית וחוקריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד נולד בשנת 1929 בווינה בירת אוסטריה בשם גֶרהַרד מַנדֶל (Gerhard Mandel). הוריו היו עניים וחסרי השכלה פורמלית, ואהבתו לספרות החלה כשקרא ספרים שאסף אביו הסמרטוטר לשם גריסה. לאחר האנשלוס, ב-1938, כשהיה בן תשע, נאסר אביו על ידי הנאצים לתקופה ממושכת, טראומה שנחרתה בזכרונו של הילד. כעבור שנה, ב-1939, נשלח שקד לבדו לארץ ישראל, במסגרת עליית הנוער, ובחמש השנים שלאחר מכן התחנך בפנימייה בפרדס חנה. הוריו, שהגיעו כמה חודשים אחריו, התיישבו בשכונת פלורנטין בתל אביב. כאשר סיים את הפנימייה בגיל 14 נשלח לזמן מה למשפחה אומנת בירושלים, ולאחר מכן עבר לתל אביב, סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה ב-1948 ובאותה שנה התגייס לצה"ל. חוויות ילדותו הקשות מונצחות בספרו "מהגרים" (2002).

חוקר הספרות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 החל בלימודי ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1960 החל ללמד בחוג לספרות עברית. ב-1964 קיבל תואר דוקטור, ובין השנים 19641965 למד ספרות גרמנית, צרפתית ואנגלית באוניברסיטת ציריך בשווייץ. ב-1975 מונה כפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. שימש ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, וראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. פרש לגמלאות מן האוניברסיטה העברית ב-1997, והחל ללמד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מפעלו הספרותי הגדול של שקד הוא סדרת הכרכים "תולדות הסיפורת העברית 1880–1980" – חמישה ספרי מחקר מקיפים שפרסם בין 1977 ל-1998. מחקר זה זיכה אותו בפרס ביאליק ב-1986 ובפרס ישראל ב-1993. לפי ספרים אלה ערכה תמר לוטן את סדרת "לשון המראות" אודות הספרות העברית בטלוויזיה החינוכית.

שקד היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. כתב כעשרים ספרי ביקורת ומחקר בתחום הסיפורת העברית, מאות מאמרים, וכן ספרות אוטוביוגרפית. חקר בין היתר את יצירות מנדלי מוכר ספרים וש"י עגנון, ואת המגמות הכלליות בספרות העברית לדורותיה – הן בראייה לאחור והן בעת התרחשותן.

באפריל 1988 הוצתו מכוניתו ודלת ביתו על ידי הארגון שכונה באותם ימים הסיקריקים, לאחר שחתם על עצומת "הפורום המתון" שקראה לממשלה לנהל משא ומתן עם הפלסטינים.

גרשון שקד נפטר בירושלים ב-28 בדצמבר 2006 בעת ניתוח לב, הותיר אחריו את אשתו, מלכה שקד, דוקטור לספרות, שתי בנות וחמישה נכדים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גל חדש בסיפורת העברית: מסות על סיפורת ישראלית צעירה, ספרית פועלים, תשל"א 1971 (מהדורה שנייה מורחבת: תשל"ד 1974).
  • המחזה העברי ההסטורי בתקופת התחייה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1970
  • אמנות הסיפור של עגנון, ספרית פועלים, 1976.
  • פנים אחרות ביצירתו של עגנון, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • ללא מוצא, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • ספרות אז, כאן ועכשיו, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג-1993.
  • מנדלי, לפניו ואחריו, הוצאת מאגנס, תשס"ה-2004.
  • הסיפורת העברית 1880-1980 כרכים א'-ה', הוצאת הקיבוץ המאוחד וכתר, 1977–1998.
  • אין מקום אחר, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • זהות: ספרויות יהודיות בלשונות לעז, (בעריכת גבריאלה אביגור-רותם), הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ו 2006. הספר זיכה את שקד בפרס בהט.
  • תמונה קבוצתית: היבטים בספרות ישראל ובתרבותה, בעריכת גדעון טיקוצקי ומלכה שקד, הוצאת דביר ומרכז הקשרים (אוניברסיטת בן-גוריון בנגב), 2010.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וולפגנג איזר, 'גרשון שקד על הסופרים היהודים בעת שקיעת הממלכה ההבסבורגית', ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000.
  • דן לאור, 'דיוקנו של המבקר כאיש פוליטי': ביקורת על גרשון שקד: "אין מקום אחר; על ספרות וחברה".
  • יהודית בר-אל, יגאל שוורץ, תמר ס. הס, רשימת הפרסומים של גרשון שקד 1952–1952, ביבליוגרפיה של שקד, כתר, ירושלים, 2000.
  • אמנון נבות, "לא אשנב, לא כניסה צדדית", עכשיו, 50, תשמ"ה-1985.
  • אבנר הולצמן, 'דיוקנה של סיפורת ריאליסטית', על גרשון שקד, "הסיפורת העברית 1880–1980; [ד] בחבלי הזמן; הריאליזם הישראלי, 1938-1980", 1993, מדעי היהדות, 34, תשנ"ד-1994.
  • זיוה שמיר, 'מפעל חלוצי', על הסיפורת העברית של גרשון שקד, ידיעות אחרונות, פברואר 1984.
  • גבריאל מוקד, 'סיפורת עברית - הפיסגה והמישור, גרשון שקד, "הסיפורת העברית 1980-1880", כרך ב (1983)', עכשיו, 49, תשמ"ד-1984.
  • רות וייס, 'חייו ומותו של מבקר ספרות ציוני', ארץ אחרת, אפריל-מאי 2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו: