גשר בנות יעקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גשר ביילי באתר 'גשר בנות יעקב', ספטמבר 2007
גשר בנות יעקב, 1912
בית המכס הישן (כיום נטוש) בסמוך לגשר, ספטמבר 2007
גשר בנות יעקב הישן

גשר בנות יעקב מן הגשרים המובילים מהגולן אל הגליל. הגשר מוצב מעל נהר הירדן כחמישה עשר קילומטרים צפונית לכנרת וכעשרה קילומטרים מזרחית לראש פינה על כביש 91, בגובה של כשבעים מטר מעל פני הים.

בסמוך לגשר נמצאו ממצאים פרהיסטוריים חשובים שגילם 780,000 שנים. נתגלו שם שרידיו של פיל פרהיסטורי, אשר נצוד בידי האדם הקדמון מסוג הומו ארקטוס אשר קיים במקום את "התרבות האשלית". לצדו נמצאו אבנים מסותתות ששימשו לציד ולעיבוד המזון, ואופייניות לתקופה זו. הממצאים החשובים ביותר באתר הם חומרים שרופים (על ידי האדם הקדמון) המוכיחים כי כבר אז ידע האדם לשלוט באש. האתר נחקר על ידי נעמה גורן-ענבר מהאוניברסיטה העברית[1].

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשר עצמו שימש שנים רבות כחלק מ"דרך הים" אשר הובילה ממצרים לסוריה. במקום היה גשר עוד בתקופת האימפריה הרומית. הצלבנים הם שהחלו לקרוא למקום בשם הלטיני Vadum Jacob (ואדום יעקב - "מעבר יעקב"). שם זה מקורו בטעות גאוגרפית, אחת מני רבות שטעו הצלבנים. הצלבנים סברו שזהו המקום בו חצה יעקב את הירדן בדרכו למפגש עם אחיו עשו. גם המסורת המוסלמית מקשרת בין מקום זה לבין חייו של יעקב, אם כי לחלק אחר מהם. שמו הערבי של המקום מחדת אל אחזן ("מעבר הצער") נגזר מהאמונה כי במקום זה נודע ליעקב על מכירת בנו האהוב יוסף.

במאה ה-12 התקיים בצפת מנזר נוצרי בשם מנזר סנט ג'יימס. הנזירות במקום חיו מכספי תרומות ונדבה ועיקר הכנסתן באה להן מכספים שגבו האבירים הטמפלרים מהעוברים במעבר הירדן. על שם נוהג זה כונה המקום על שם הנזירות של סנט ג'יימס (ג'יימס הקדוש), שהיה הבישוף של ירושלים באותה התקופה. תרגום השם לעברית הוא יעקב הקדוש. על שם הבנות (או האחיות) של יעקב (הקדוש) נקרא המקום עד ימינו - בלטינית - Pontus Jacobis Filiarum.

המקום שימש זירה לקרבות בין הצלבנים למוסלמים בתקופת מסעי הצלב. ב-1178 הקימו הטמפלרים מבצר כקילומטר דרומית לגשר וקראו לו "שַסְטֶלֶה" (המבצר הקטן). ב-1179 כבש צלאח א דין את המבצר והרג את כל יושביו (המקום קרוי כיום מצד עתרת על פי השם בערבית קַצְר אֶל־עַתְרָה). באפריל 1799 הגיעו למקום חייליו של נפוליאון אשר ביקשו למנוע חדירת חילות טורקיים מאזור סוריה במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל.

ב-1918 הגיעו אל הגשר הכוחות המזוינים של בריטניה בדרכם צפונה, לקראת כיבוש ארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה. ב-25 בספטמבר פוצץ הגשר על ידי כוחות האימפריה העות'מאנית הנסוגים, אך נבנה מחדש. ב"ליל הגשרים" שבין 16 ביוני ו-17 ביוני 1946 פוצץ הגשר בידי לוחמי ההגנה. במהלך מלחמת העצמאות נערכו קרבות קשים באזור הגשר. הסורים הצליחו לכבוש את הגשר ולהשתלט עליו, ואף לכבוש את המושבה משמר הירדן הסמוכה לגשר, ב-11 ביוני 1948, והחזיקו בשטח עד מבצע ברוש שנועד להשמיד את ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן.

במלחמת ששת הימים הגיע אל הגשר כוח צנחנים מחטיבה 80 בפיקודו של דני מט, אשר יצא מראש פינה מזרחה, פעל באזור דרום רמת הגולן, ולאחר מכן הגיע בתנועה סיבובית דרומה אל הגשר. לאחר המלחמה, הקים שם חיל ההנדסה הישראלי גשר ביילי, המצוי במקום עד היום.

במלחמת יום הכיפורים הגיעו כוחות סוריים בודדים עד לבית המכס העליון, סמוך לגשר. ביום ראשון, 7 באוקטובר 1973, בשעת בוקר מוקדמת, ניתנה הוראה להכין את גשרי הירדן לפיצוץ במקרה שהצבא הסורי ינסה לחצותם. גשר בנות יעקב היה מוכן לפיצוץ כבר בשמונה בבוקר. לאחר כמה שעות ניתנה הוראה לפרק את חומרי הנפץ.

עד 2007 היו קיימים שני גשרי ביילי במקום, האחד נועד לתנועת רכב ממזרח למערב והשני לתנועה ממערב למזרח. בשנה זו נפתח במקום גשר קבע מבטון לשני הכיוונים, ואחד משני גשרי הביילי נותר על מקומו לשעת חירום.

ביוני 2009 נחסם הגשר הישן משני צידיו עקב סכנה בטיחותית.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב וילנאי מציג מספר מסורות על הקשר בין בנות יעקב לבין הגשר:‏[2]

  • אגדה ראשונה מספרת כי עליו עברו בנות יעקב בדרכן אל הארץ ולפיכך נקרא על שמן. בסביבות המושבה משמר הירדן השכנה מראים הערבים את קבריהן של בנות יעקב, בצל עצים קדומים וקדושים, לזכר הצער שבא על יעקב ובנותיו בעברם את הירדן לשמע גורלו של יוסף. הערבים קראו למעבר בשם הערבי, מח'אצ'ת (קרי:מח'אדת) אלחיזן - מעבר הצער.
  • בימי הביניים קראו לגשר על שם יעקב אבינו. רבי משה באסולה שעבר על הגשר הזה בשנת רפ"ב (1522) מספר: "עוברים הירדן גשר אבנים קורים אותו: גשר יעקב, אומרים ששם עבר יעקב אבינו, עליו השלום, בשובו מחרן".[דרוש מקור]
  • עולה רגל אחר, משה בן אליהו מספר בשנת תנ"ו (1655) על "גשר יעקב עליו השלום... והיו הערביים אשר עימנו... אלה מקומות בני ישראל מקדנא דנא. ועשינו שבת בגשר יעקב.. ואומרים הישמעאלים: זה הגשר שבהן יאגופ (יעקב) וכן בנה חאן (אכסניה לאורחים). הם הראו לו בית שנהרס ואמרו לו כי יאגופ גר בו בחורף ואילו בקיץ הוא עולה לצפת.[דרוש מקור]
  • עוד קשר לבנות יעקב, אלו אבני הבזלת השחורות המפוזרות בגליל. זאב וילנאי מספר כי "לאחר שבנות יעקב שמעו כי אחיהן יוסף נטרף על ידי חיה רעה, הן שוטטו בהרים ובעמקים וחיפשו את עקבותיו של אחיהן המסכן. הן בכו בכי מר והתיפחו הרבה מאוד ועיניהן זלגו דמעות." האגדה מספרת כי כח הדמעות הפכו לאבנים שחורות.[דרוש מקור]

דעה אחרת לחלוטין מביא צבי אילן בספרו ארץ חמדה[3]: נזירות מנזר סנט ג'יימס (יעקב הקדוש) בצפת נתמכו בכספי המעבר בגשר, ששמו בלטינית: Pontus Jacobis Filiarum.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעמה גורן SCIENCE VOL 304 30 APRIL 2004
  2. ^ זאב וילנאי, אגדות ארץ ישראל - השפלה, החוף, הנגב, הגליל, עבר הירדן וסיני , ירושלים: הוצאת קריית ספר, 1970, מהדורה שביעית, עמ' 470 -471.
  3. ^ צבי אילן, ארץ חמדה, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1978, עמ' 36.

קואורדינטות: 33°0′37.21″N 35°37′42.1″E / 33.0103361°N 35.628361°E / 33.0103361; 35.628361