ג'אמו וקשמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'אמו וקשמיר (מדינה)
קשמירית: जोम त कशीर
סמל ג'אמו וקשמיר
דגל ג'אמו וקשמיר
Karakoram-West Tibetan Plateau alpine steppe.jpg
רכס קראקורום ליד העיר לדאק
מדינה / טריטוריה Flag of India.svg  הודו
מושל Narinder Nath Vohra
נפות במדינה 22
בירת המדינה ג'אמו
שפה רשמית קשמירית, אורדו
שטח 222,236 קמ"ר
דירוג שטח בFlag of India.svg  הודו 6
דירוג אוכלוסייה בFlag of India.svg  הודו 18
דירוג צפיפות בFlag of India.svg  הודו 26
גובה 327 מטרים
תאריך ייסוד 26 באוקטובר 1947
אוכלוסייה
 ‑ במדינה
 ‑ צפיפות

12,548,926‏  (נכון ל-2011)
45.31 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
קואורדינטות 34°04′48″N 74°49′48″E
אזור זמן UTC +5.5
http://jkgad.nic.in
ג'אמו וקשמיר במפת הודו
מפת ג'אמו וקשמיר

ג'אמו וקשמיר היא מדינה בצפון הודו, בהרי ההימלאיה. היא גובלת בצפון ובמזרח בסין ובחבל טיבט, במערב ובצפון-מערב בפקיסטן, ובדרום - במדינות הודו הימאצ'ל פרדש ופנג'אב. המדינה מחולקת לשלושה חלקים עיקריים: ג'אמו, עמק קשמיר ולדאק.

הדתות הנפוצות בה הן אסלאם, הינדואיזם, בודהיזם וסיקיזם. שפות עיקריות נוספות המדוברות בה הן (בנוסף לקשמירי ואורדו הרשמיות) דוגרי, הינדי, לדאקי, פוריג, טיבטית ואנגלית. ג'אמו וקשמיר היא המדינה היחידה בהודו בה רוב מוסלמי.

בירת הקיץ של המדינה היא סרינגאר ובירת החורף היא ג'אמו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכסוך בקשמיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קשמיר

החל מחלוקת הודו בשנת 1947 עומד חבל קשמיר במוקד הסכסוך הטריטוריאלי בין הודו לבין פקיסטן.

קשמיר עמדה במרכזן של שלוש מלחמות בין המדינות: ב-1947 פלשו כוחות לא-רשמיים בתמיכת פקיסטן לקשמיר, אחרי שהמדינה ניתנה להודו על ידי המהראג'ה שלה, הארי סינג, אף על פי שהיה בה רוב מוסלמי. האו"ם הצליח להשיג הפסקת אש כשהמדינה מחולקת דה-פקטו בין פקיסטן (כשליש משטח קשמיר) והודו (כשני שליש, כולל עמק קשמיר העשיר והפורה יותר).

ב-1965 פלשו כוחות גרילה בתמיכת פקיסטן לקשמיר ההודית. אחרי חמישה שבועות של קרבות הושגה הפסקת אש בעזרת האו"ם. מקובל כיום לראות במלחמה זו ניצחון הודי, כיוון שפקיסטן נכשלה במטרתה לכבוש את קשמיר.

בחורף 1999 פלשו חיילים פקיסטניים לעיר קרגיל שבקשמיר, בתקופה שבה עמדות הצבא בהרים אינן מאוישות. הודו כבשה בחזרה את כל השטח שתפסה פקיסטן. במקביל פתחו הודו ופקיסטן במרוץ חימוש שבסופו פיתחו שתי המדינות נשק גרעיני. שרידי העימות ניכרים גם בימים אלה, בפיגועי טרור תכופים המתרחשים במדינה, וכן בעימותי גבול מוגבלים בין צבאות הודו ופקיסטן.

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ג'אמו וקשמיר מחולקת ל-14 מחוזות:

  • עננטנאג- בעמק קשמיר, 3,980 קמ"ר, 1,170,000 נפש, בירתו קרויה איסלאמאבאד כמו בירתה של פקיסטן
  • באראמולה, אוכלוסייה 1,150,000 ב-2001
  • בדגאם
  • דודה - המחוז השלישי בגודלו (11,691 קמ"ר), 525,000 נפש ב-2001
  • ג'אמו - 12,378 קמ"ר, 2,718,113 נפש ב-2001
  • קארגיל - (אחד משני מחוזות לאדאק, המחוז השני בשטחו, 14,086 קמ"ר, אוכלוסייה 140,000 נפש)
  • קטוע - 2,651 קמ"ר
  • קופווארה - בעמק קשמיר
  • לה - אחד משני מחוזות לדאק, המחוז הגדול במדינה, 45,110 קמ"ר, 118,000 נפש ב-2001
  • פולוואמה - שטח 1,398 קמ"ר, אוכלוסייה 649,000 ב-2001
  • פונץ' - המחוז הקטן במדינה
  • ראג'ורי - הופרד מפונץ' ב-1967, (שטח 2,630 קמ"ר)
  • סרינגאר - בעמק קשמיר, שטחה 141 קמ"ר, אוכלוסייה של 900,000 נפש ב-2001
  • אודאמפור - אוכלוסייה של כ-700,000 נפש ב-2001

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת האוכלוסייה על פי דת בעמק קשמיר
אסלאם 95%
הינדואיזם, אחרים 4%
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בג'אמו
אסלאם 28%
הינדואיזם 66%
סיקיות, אחרים 4%
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בלדאק
אסלאם 44%
בודהיזם 50%
הינדואיזם, אחרים 5%

האוכלוסייה במדינה זו מגוונת מאד, בקשמיר ובחלק המערבי של לדאק יש בעיקר מוסלמים, בג'אמו יש בעיקר הינדים, ובחלק המזרחי של לדאק ובזנסקאר יש בעיקר בודהיסטים.

במהלך הקרבות בקשמיר אלפי משפחות הינדיות עזבו למקומות אחרים בהודו ובכך שינו את המאזן עוד יותר לטובת המוסלמים.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלת מזג אוויר

חודש לדאק קשמיר
  לילה יום לילה יום
ינואר 13- 1- 2- 5
פברואר 12 - 1 1- 7
מרץ 6- 7 3 14
אפריל 1- 13 7 19
מאי 1 16 11 24
יוני 7 20 14 29
יולי 10 25 18 31
אוגוסט 10 24 18 31
ספטמבר 6 21 12 28
אוקטובר 1- 15 5 22
נובמבר 7- 8 1- 16
דצמבר 11- 2 2- 9

כלכלה ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'אמו וקשמיר בוויקישיתוף