ג'אני ריברה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'אני ריברה
Rivera.jpg
מידע אישי
שם מלא ג'ובאני ריברה
תאריך לידה 18 באוגוסט 1943 (בן 71)
מקום לידה אלסנדריה שבאיטליה
גובה 1.75 מטר
עמדה קשר
מועדונים מקצועיים
1958 - 1960
1960 - 1979
אלסנדריה
מילאן
26 (6)
569 (137)
נבחרת לאומית
1962 - 1974 איטליה 60 (14)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

ג'ובאני (ג'אני) ריברהאיטלקית: Gianni Rivera; נולד ב-18 באוגוסט 1943), כדורגלן איטלקי, שיחק ברוב הקריירה שלו בקבוצת מילאן ונחשב כסמל המועדון. נחשב אחד מטובי הכדורגלנים האיטלקיים בכל הזמנים וזכה בזמנו לפופולריות עצומה באיטליה. כינויו היה "נער הזהב" ("במבינו ד'אורו").

נולד בואלה סן ברתולומאו ובגיל 16 החל את הקריירה שלו בקבוצת אלסנדריה מילאנו. כעבור שנתיים הועבר לקבוצת הפאר מילאן ושם שיחק עד תום הקריירה שלו ב-1979. ריברה שיחק כקשר ונודע במשחקו האלגנטי, בראיית משחק מעולה ובמסירותיו המדויקות. העתונאי אבי רצון נשאל ב-2004 מי לדעתו גדול שחקני איטליה בכל הזמנים וענה: "גדול שחקני איטליה בכל הזמנים: ג'אני ריברה. חייתי באיטליה בשנים שהגולדן בוי עדיין שיחק. לא היה דבר כזה. 80 אלף צופים רוקעים על הבטונדות ברגליהם בכל פעם שהכדור היה מגיע אליו. גם היום שנים רבות אחרי אני עדיין מתרגש כאשר אני נזכר. אותם הדברים אגב היה עם סנדרו מאצולה מאינטר."

ב-1962 זכה לראשונה עם מילאן באליפות איטליה ובעונה שלאחריה זכתה מילאן בגביע האלופות לאחר שניצחה בגמר את בנפיקה ליסבון בתוצאה 1:2. בהמשך הקריירה שלו זכה שוב ריברה עם מילאן בגביע אירופה לאלופות ב-1969 (ניצחון על איאקס 1:4), בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1968 (ניצחון על המבורג 0:2) וכמו כן, זכה באיטליה בשלוש אליפויות ובארבעה גביעים. ריברה קבע שיא משחקים במדי מילאן - 501 הופעות, שהחזיק מעמד עד שבירתו ב-2003 על ידי פאולו מלדיני. ב-1969 זכה ריברה בתואר כדורגלן השנה באירופה.

ב-1962 צורף לנבחרת האיטלקית ושיחק במדיה בטורניר גביע העולם ב-1962 בצ'ילה. היה זה הראשון מבין ארבעה טורנירי גביע העולם בכדורגל בהם השתתף ריברה. ב-1968 זכה יחד עם הנבחרת האיטלקית באליפות אירופה לאומות.

בטורניר גביע העולם ב-1970 במקסיקו שיחקה נבחרת איטליה בבית המוקדם מול נבחרת ישראל, במשחק שהסתיים בתיקו מאופס (ריברה שותף במחצית השנייה של המשחק). איטליה העפילה לשלבים המאוחרים של הטורניר ובשלב חצי הגמר ניצחה את נבחרת גרמניה המערבית, במשחק שנחשב לאחד האיכותיים בהיסטוריה של הגביע העולמי,‏[1] שבו כבש ריברה את השער הרביעי שהיה גם שער הניצחון. בגמר נוצחו האיטלקים 4:1 על ידי נבחרת ברזיל. בנבחרת האיטלקית, בה הופיע במשך 12 שנים, ב-60 משחקים בינלאומיים, שיתף פעולה עם לואיג'י (ג'יג'י) ריבה (מלך השערים של נבחרת איטליה בכל הזמנים). ריברה עצמו כבש 14 שערים במדי ה"סקוודרה אזורה". הופעתו האחרונה במדי הנבחרת הייתה בטורניר גביע העולם ב-1974 שנערך בגרמניה המערבית.

בימיו של ריברה שיחק קשר איטלקי מפורסם נוסף - סנדרו מאצולה ששיחק במדי היריבה העירונית אינטר מילאנו. היריבות בין שני הקשרים הייתה אחת המפורסמות בתולדות הספורט האיטלקי ומאמני הנבחרת הלאומית נמנעו בפעמים רבות לשתף אחד משניהם בשעה שיריבו היה על המגרש.

לאחר סיום הקריירה הספורטיבית, הפך ריברה לסגן נשיא מועדון מילאן והיה חלק מהאחראים לשנים הבלתי מוצלחות שעבר המועדון בראשית שנות השמונים. עם בואו של סילביו ברלוסקוני למילאן מצא ריברה את דרכו החוצה ועבר לזירה הפוליטית. תקופת זמן מסוימת שימש כסגן שר הביטחון בממשלתו של רומנו פרודי ושימש בעבר כחבר בפרלמנט האיטלקי. כיום הוא חבר בפרלמנט של האיחוד האירופאי.

במרץ 2004 הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הופעה ראשונה לישראל, זכייה שלישית לברזיל], אתר הארץ, 5 במרץ 2010


זוכי פרס כדורגלן השנה באירופה

1956: מתיוס | 1957: די סטפנו | 1958: קופה | 1959: די סטפנו | 1960: סוארס | 1961: סיבורי | 1962: מסופוסט | 1963: יאשין | 1964: לאו | 1965: אוסביו | 1966: צ'רלטון | 1967: אלברט | 1968: בסט | 1969: ריברה | 1970: מילר | 1971: קרויף | 1972: בקנבאואר | 1973: קרויף | 1974: קרויף | 1975: בלוחין | 1976: בקנבאואר | 1977: סימונסן | 1978: קיגן | 1979: קיגן | 1980: רומינגה | 1981: רומינגה | 1982: רוסי | 1983: פלאטיני | 1984: פלאטיני | 1985: פלאטיני | 1986: בלאנוב | 1987: חוליט | 1988: ואן באסטן | 1989: ואן באסטן | 1990: מתאוס | 1991: פאפן | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: סטויצ'קוב | 1995: ואה | 1996: זאמר | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: פיגו | 2001: אואן | 2002: רונאלדו | 2003: נדבד | 2004: שבצ'נקו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי