ג'אנלוקה ויאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'אנלוקה ויאלי
מידע אישי
תאריך לידה 9 ביולי 1964 (בן 50)
מקום לידה קרמונה, איטליה
גובה 1.80 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1973 - 1978
1978 - 1980
פיזיגטונה
קרמונזה
מועדונים כשחקן
1980 - 1984
1984 - 1992
1992 - 1996
1996 - 1999
קרמונזה
סמפדוריה
יובנטוס
צ'לסי
סה"כ
105 (23)
223 (85)
102 (38)
58 (21)
488 (167)
נבחרת לאומית כשחקן
1985 - 1992 איטליה 59 (16)
קבוצות כמאמן
1998 - 2000
2001 - 2002
צ'לסי
ווטפורד

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ג'אנלוקה ויאליאיטלקית: Gianluca Vialli; נולד ב-9 ביולי 1964 בקרמונה) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ. ויאלי החל את הקריירה שלו בקרמונזה ב-1980, ובשנת 1984 הוחתם על ידי סמפדוריה, במדיה זכה באליפות סרייה א' אחת ובשלושה גביעי איטליה. מאוחר יותר שיחק גם ביובנטוס ובצ'לסי האנגלית, עמן המשיך לזכות בתארים רבים. ויאלי הוא אחד מתשעה כדורגלנים בלבד שזכו בכל שלושת התארים האירופיים המרכזיים - ליגת האלופות, גביע אירופה למחזיקות גביע וגביע אופ"א.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויאלי הצטרף למחלקת הנוער של המועדון המקומי קרמונזה ב-1978. הוא החל לשחק בקבוצה הבוגרת, שהייתה באותו זמן בליגות נמוכות באיטליה, ב-1980. בעונתו הראשונה של ויאלי עלתה הקבוצה לסרייה ב', ובעונות הבאות עשה ויאלי את פריצתו קדימה. בעונת 1983/1984 הוא כבש עשרה שערים במדי קרמונזה, ומשך את עיניה של קבוצת סמפדוריה מהסרייה א' שהחתימה אותו בשורותיה.

בתקופתו בסמפדוריה היה ויאלי חלק מצמד התקפי מוצלח בחוד של סמפדוריה יחד עם רוברטו מנצ'יני, שילוב שזכה לכינוי "The Goal Twins". ויאלי הגיע לתקופת השיא בקריירה שלו, והוביל את סמפדוריה לתקופה המוצלחת ביותר בהיסטוריה שלה. הוא זכה עם הקבוצה באליפות הסרייה א' הראשונה בתולדותיה בעונת 1990/1991, כשהוא עצמו סיים כמלך שערי הליגה עם 19 שערים; כמו כן זכה עמה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1990 לאחר שכבש את שני השערים בניצחון 0-2 בגמר על אנדרלכט, ובשלושה גביעי איטליה בשנים 1985, 1988 ו-1989. הקבוצה אף העפילה לגמר גביע אירופה לאלופות ב-1992, אך הפסידה במעמד לברצלונה הספרדית.

במהלך תקופתו בסמפדוריה החל ויאלי לשחק גם בנבחרת איטליה, וערך את הופעת הבכורה שלו ב-1985. הוא נכלל בסגל הנבחרת לטורניר מונדיאל 1986, והשתתף גם ביורו 1988 ובמונדיאל 1990, שבו סייע לנבחרת להגיע למקום השלישי. את אותו מונדיאל הוא פתח עם שערים בשני המשחקים הראשונים נגד נבחרות אוסטריה וארצות הברית. עקב יכולת חלשה שהפגין בהמשך הוא איבד את מקומו בהרכב לרוברטו באג'ו ולטוטו סקילאצ'י, אך חזר להרכב הנבחרת בשלב חצי הגמר (שבו הפסידה איטליה לארגנטינה) במקומו של באג'ו.

זמן קצר לאחר ההפסד עם סמפדוריה בגמר גביע האלופות ב-1992, עבר ויאלי ליובנטוס תמורת סכום שיא עולמי של 12.5 מיליון לירות שטרלינג. בעונתו הראשונה ביובנטוס הוא זכה עם הקבוצה בגביע אופ"א. באותה שנה הוא ערך את הופעתו האחרונה במדי נבחרת איטליה, ולא הושב יותר לסגלה בשל סכסוך עם המאמן אריגו סאקי. בשנת 1995 זכה ויאלי עם יובנטוס בדאבל של אליפות הסרייה א' והגביע האיטלקי, לאחר שהבקיע 22 שערים בכל המסגרות במהלך אותה עונה, והפסיד עמה לפארמה בגמר גביע אופ"א. בעונתו האחרונה ביובנטוס, 1995/1996, הוא זכה לראשונה בקריירה בליגת האלופות, לאחר ניצחון בגמר על אייאקס אמסטרדם.

בקיץ 1996 הצטרף ויאלי לקבוצה האנגלית צ'לסי תמורת סכום של כמיליון דולר, והיה חלק מפרויקט של המאמן רוד חוליט שנועד לחדש את הקבוצה. בעונתו הראשונה בצ'לסי הוא היה שותף לזכייה בגביע ה-FA; במהלך אותה עונה ובעונה שלאחר מכן הוא הציג מספר משחקים מרשימים במיוחד, כדוגמת רביעיית שערים נגד בארנסלי ושלושער בניצחון על טרומסו הנורבגית במשחק במסגרת גביע אירופה למחזיקות גביע. אף על פי כן, ויאלי לא קיבל מחוליט מקום קבוע בהרכב הקבוצה. לאחר פיטוריו של חוליט בפברואר 1998, מונה ויאלי במקומו לתפקיד המאמן, כאשר היה גם שחקן הקבוצה במקביל.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת הדרכתו של ויאלי כמאמן, זכתה צ'לסי בסיום עונת 1997/1998 הן בגביע הפוטבול ליג והן בגביע המחזיקות, ובנוסף סיימה במקום הרביעי בפרמייר ליג. בעונת 1998/1999 הוביל ויאלי את צ'לסי לזכייה בסופר קאפ האירופי, וכן למקום השלישי בליגה, ארבע נקודות בלבד מתחת לאלופה מנצ'סטר יונייטד - ההישג הגדול ביותר של המועדון מאז 1970. ויאלי סיים את דרכו כשחקן בסופה של אותה עונה, וערך את הופעתו האחרונה בקריירה במשחק מול דרבי קאונטי.

בעונה הבאה הגיע ויאלי עם קבוצתו לרבע גמר ליגת האלופות, ואף הובילה לניצחון בשלב זה 1-3 על ברצלונה, לפני הדחה בשל הפסד 5-1 במשחק הגומלין. באותה עונה הקבוצה סיימה במקום החמישי בלבד בליגה, אך זכתה בגביע ה-FA לאחר ניצחון בגמר על אסטון וילה. אף על פי כן, ויאלי פוטר מתפקידו חמישה משחקים מפתיחת עונת 2000/2001, בשל יכולת חלשה שהציגה הקבוצה. ויאלי מונה למאמנה של ווטפורד מהליגה הראשונה של הפוטבול ליג בפתיחת עונת 2001/2002, אך פוטר כבר בסיום העונה לאחר שהקבוצה השיגה את המקום ה-14 בלבד בליגה, ובכך סיים את קריירת האימון שלו.

בשנת 2006 פרסם ויאלי ספר בשם "The Italian Job", שעוסק בהבדלים בין הכדורגל האיטלקי והאנגלי. ב-2007 הוא הוזכר כמועמד לאימון קבוצת קווינס פארק ריינג'רס לאחר פיטוריו של ג'ון גרגורי, אך סירב להתמנות לתפקיד.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן
כמאמן
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]