ג'אקומו ליאופרדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'אקומו ליאופרדי

ג'אקומו לֵיאופרדיאיטלקית Giacomo Leopardi;‏ 29 ביוני 1798 - 14 ביוני 1837) היה משורר איטלקי רומנטי, הנחשב אחד מהוגי הדעות ומשורריה החשובים ביותר של איטליה.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאופרדי נולד בעיירה הקטנה רקאנטי באיטליה. אביו היה אציל זוטר. אימו הייתה המרקיזה אדליידה אנטיצי, ואופייה היה כנראה נוקשה ושתלטני. הוא גדל בבידוד יחסי, עם אביו ועם מספר כמרים ששימשו לו מורים. אביו היווה עבורו מקור השראה חשוב. כאדם שחושו המעשי היה כנראה מוגבל, איבד אביו את רוב הונו בעסקים נכשלים. לעומת זאת הוא השקיע כספים רבים בהקמתה של ספרייה מפוארת שנפתחה במשך השנים לציבור.

בדידותו של ג'אקומו, אשר נוספה עליה גם רשמיות נוקשה כחלק מהרגלי המשפחה, הביאו אותו לבלות זמן רב בספריית אביו. בגיל עשר כבר לא נזקק למורים, ובגיל 17 הוא כבר שלט והיה בקי בתחומים רבים של ידע. הוא קנה לעצמו ידיעות רחבות בשבע שפות קלאסיות, בהן עברית. נושאים בהם רכש ידע רב היו היסטוריה, פילוסופיה, פילולוגיה, מדעי הטבע ואסטרונומיה. משערים כי התקופה הארוכה בה למד בתנאים לא הולמים גרמו להיותו חולה אסטמה, בעל עקמת וראייה חלשה.

ב-1809 החל ליאופרדי לתרגם יצירות קלאסיות עתיקות (כנראה התחיל עם עבודותיו של הורציוס). באותו זמן גם כתב את שירו הראשון, הסונטה "מותו של הקטור". ב-1810 חיבר בין היתר את La Spelonca ו-L'Amicizia וגם שירים קצרים.

לאחר שסיים את לימודיו כתב מסות מחקריות ומספר שירים שנגעו לאירועי התקופה. ב-1816 עזב את הסגנון היווני והפילולוגיה לטובת סגנון אמנותי נאו-קלאסי מודרני.

צמיחתו של המשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1817 החל לכתוב את ה-Zibaldone, אוסף גדול של מחשבות ופיוטים אשר כלל למעלה מ-4000 עמודים. אז גם פגש את פייטרו ג'ורדני אשר הביא להכרה ציבורית בליאופרדי כאיש שירה.

ליאופרדי התפרסם לראשונה בזכות שני שירי תהילה למולדת האיטלקית, All'Italia ו-Sopra il monumento di Dante.

בשנים הראשונות שלאחר גיל עשרים שקע המשורר ברגשות עמוקים של יאוש. בייחוד בתקופה אפלה זו של חייו החל ליאופרדי לכתוב ביתר עומק ובגרות. שירים מתקופה זו של חייו נחשבים יצירות מופת של השירה הלירית. שני שיריו המוכרים ביותר: "L'infinito" ו"Il passero solitario".

המשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1822 הגיע ליאופרדי אל רומא לתקופה קצרה, ושם התפרסם בזכות שיריו. בשנים הקרובות כתב שירים מלאי צער ומחשבות פילוסופיות, בולטים בהם historical pessimism ו-cosmic pessimism.

בהמשך עבר בין מילאנו, בולוניה ופירנצה, היכן שפגש את אלסנדרו מנצוני, סופר דגול נוסף מאותה מאה.

ב-1837 מת בנפולי כתוצאה מבצקת.

עבודות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו העיקריות כוללות את Zibaldone, אוסף של רשמים וקטעי פילולוגיה ופילוסופיה, ה-Operette, אוסף של קטעי פרוזה שחלקם עלילתיים, ואוסף השירים Canti. ליאופרדי החזיק בראיה פסימית של המציאות כשלהשקפתו מגיעה השמחה רק בשל העדרות הכאב. ליאופרדי אשר נחשב כמשורר לירי טהור בדומה לג'ון קיטס או אמילי דיקינסון, נתגלה מחדש במאה שלאחר מותו כפילוסוף נון-סיסטמתי, שאותו העריצו ארתור שופנהאואר, פרידריך ניטשה ו-ולטר בנימין. כיום הוא נחשב אחד מהוגי הדעות האיטלקיים המקוריים הבולטים. הוא פיתח דרך התבוננות רדיקלית על העולם, השמחה, התרבות והשירה שלא כמו הוגי דעות אחרים בני ארצו שהושפעו רבות מרעיונות גרמניים. Zibaldone ו-Operette morali מציבים את ליאופרדי סמוך לשופנהאואר כאחד ממבשרי הפילוסופיה הקדם קיומית (פרוטו-אקסיסטנציאליסטית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]