ג'ואן וודוורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ואן וודוורד בסרט "רייצ'ל, רייצ'ל", (1968)
ג'ואן וודוורד ופול ניומן בעלה, 1958
ג'ואן וודוורד ופול ניומן בעלה, 1958

ג'ואן גיגניליאט טרימיר וודוורדאנגלית: Joanne Gignilliat Trimmier Woodward; נולדה ב-27 בפברואר 1930) היא שחקנית קולנוע אמריקאית, זכתה בשלושה פרסי גלובוס הזהב, שלושה פרסי האמי ובפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר לשנת 1957 על תפקידה בסרט "שלוש פנים לחוה". וודוורד התפרסמה גם בזכות זוגיותה בת 50 השנים עם השחקן פול ניומן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וודוורד נולדה בתומאסוויל, ג'ורג'יה לאלינור גיגניליאט ולווייד וודוורד הבן, וודוורד קרויה על שמה של שחקנית הקולנוע זוכת פרס האוסקר ג'ואן קרופורד. וודוורד החליטה להפוך לשחקנית קולנוע בעידודה של אמה שהייתה חובבת סרטים מושבעת. לאחר שהוריה התגרשו עברה וודוורד ממקום מגוריה לקרוליינה הדרומית שם סיימה בהצלחה את לימודיה ב"תיכון גרינבייל" בשנת 1947. בתור נערה השתתפה וודוורד וזכתה במספר תחרויות יופי והופיעה במופעים בתיכון בו למדה, את יסודות המשחק הראשונים שלה רכשה ב"אוניברסיטת לואיזיאנה" ולאחר מכן על בימות ניו יורק.

לפני נישואיה הראשונים דווח על אירוסיה לסופר גור וידאל, דיווח שנחשב לאחר מכן לכוזב, אולם וודוורד גרה עם וידל בבית משותף בלוס אנג'לס במשך תקופה קצרה והשניים נשארו חברים. בתחילת 1958 התחתנה וודוורד עם שחקן הקולנוע זוכה פרס האוסקר פול ניומן אותו הכירה בשנת 1953 במחזה "פיקניק", הרומן בין הזוג התפתח חמש שנים לאחר מכן על סט הסרט "הקיץ הארוך הלוהט". למען וודוורד נפרד ניומן מאשתו הראשונה ואם שלושה מילדיו, ג'קי ווייט. לוודוורד ולניומן נולדו שלוש בנות: אלינור טרסה (1959), מליסה סטיוארט (1961) וקלייר אוליביה ניומן (1965). בשונה מרוב זוגות השחקנים בהוליווד הזוג התגורר במדינת קונטיקט, הרחק מהוליווד, וקיים סגנון חיים שקט ונורמלי למדי, הרחק מכלי התקשורת. פול ניומן נפטר ב-26 בספטמבר 2008 ממחלת הסרטן, מלבד שלוש הבנות לניומן ולוודוורד היו שני נכדים.

בשנת 1990 בגיל 60 הוציאה וודוורד תואר אקדמאי כשלמדה לצד ביתה קלייר ב"מכללת שרה לורנס" שבניו יורק.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וודוורד החלה את קריירת המשחק שלה ב-1953 כשהשתתפה כשחקנית מחליפה במחזה "פיקניק". סרטה הראשון של וודוורד היה המערבון "Count Three and Pray" בשנת 1955, לאחר מכן המשיכה לנוע בין הסטים בהוליווד ובימות התיאטרון בברודוויי.

ב-1957 זכתה וודוורד בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ובפרס גלובוס הזהב על תפקידה המשולש בסרט "שלוש פנים לחוה", בסרט המבוסס על ספר הנושא את אותו שם. בסרט זה שיחקה וודוורד לראשונה בתפקיד ראשי וגילמה את חנה, אישה צעירה שלקתה בפיצול אישיות. הופעתה של וודוורד בסרט תרמה למודעות ציבורית רחבה למחלת הנדירה של פיצול האישיות. על תפקידה הייתה וודוורד מועמדת גם לפרס באפט"א. באותה שנה הייתה וודוורד מועמדת לפרס באפט"א על הופעתה בסרט "No Down Payment".

המשך הקריירה והעבודה עם פול ניומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ואן וודוורד ופול ניומן על סט הסרט "סוג חדש של אהבה", (1963)

ב-1958 הופיעה וודוורד לראשונה בתפקיד קולנועי לצידו של פול ניומן בסרט "הקיץ הארוך והלוהט", באותה שנה אף התחתנו לאחר שניומן עזב את אשתו הראשונה לה נישא בשנת 1949. ניומן ווודוורד השתתפו זה לצד זו ב 10 סרטים, הבולטים שבהם היו הדרמה המוזיקלית הקלאסית "פאריס בלוז" בשנת 1961 בה הופיעו גם סידני פואטייה ודיאן קרול, בהפקה גילמה וודוורד תיירת אמריקאית המחוזרת על ידי נגן ג'אז מקומי בשם ראם בוואן (ניומן), ובקומדיה "סוג חדש של אהבה" ב-1963 שעל תפקידה בה קיבלה וודוורד מועמדות שנייה לפרס גלובוס הזהב.

ב-1968 הופיעה וודוורד לראשונה בסרט בבימויו של בעלה ניומן "רייצ'ל, רייצ'ל", בסרט מופיעה וודוורד בדמותה של רייצ'ל קמרון, רווקה החווה אהבה אחרונה מאכזבת. הסרט זכה להצלחה קולנועית רחבה וזיכה את וודוורד בפרס גלובוס זהב שני, במועמדות שנייה לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ובמועמדות שלישית לפרס באפט"א.

ב-1972 שיחקה וודוורד בסרט שני אותו ביים פול ניומן, "השפעת קרני גמא על ציפורני החתול" שמבוסס על מחזהו המצליח של פול זינדל, בגרסה הקולנועית למחזה גילמה וודוורד את ביאטריס, אם אלכוהוליסטית וקיבלה את פרס "פסטיבל קאן" בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר ומועמדות רביעית לפרס גלובוס הזהב. בשנה שלאחר מכן הופיעה וודוורד לצד שחקנים יהודים מפורסמים כגון זוכה פרס האוסקר מרטין בלאס וסילביה סידני בדרמה "משאלות קיץ, חלומות חורף" וגילמה את ריטה וולדן, עקרת בית נשואה, שכתוצאה מילדותה המיוסרת אינה מסוגלת ליצור קשר עם רגשותיה. הופעתה המרשימה זיכתה את וודוורד במועמדות שלישית לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, מועמדות חמישית לפרס גלובוס הזהב ובפרס באפט"א ראשון לאחר שלוש מועמדויות.

ב-1976 קיבלה וודוורד מועמדות לפרס אמי כשגילמה את הפסיכיאטרית קורנליה ווילבור בסרט "סייביל". ב-1978 זכתה וודוורד בפרס אמי ראשון בקריירה על עבודתה בסדרת הטלוויזיה "תראו איך היא רצה". ב-1981 הייתה מועמדת פעם שלישית לפרס גלובוס זהב ומועמדת לפרס אמי בפעם שלישית על תפקידה בסרט "משבר בתיכון". וודוורד זכתה בפרס אמי השני שלה בשנת 1985 על תפקידה בסדרת הטלוויזיה "אתה זוכר אהבה" עליו קיבלה גם מועמדות שביעית לפרס גלובוס הזהב.

בשנת 1990 השתתפה וודוורד בפעם העשירית והאחרונה בתפקיד קולנועי לצידו של בעלה פול ניומן בדרמה של ג'יימס אייבורי "מר וגברת ברידג'", בסרט הופיעו ניומן וודוורד כוולטר ואינדיאה ברידג', זוג בורגני נשוי בעל חמישה ילדים. וולטר הוא עורך דין יבש ופטרוני, וודוורד היא עקרת בית שמנסה להפיח מעט חיים ונעימות בחייה המשמימים. על משחקה בסרט זכתה וודוורד במועמדות פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר רביעית ובמועמדות שמינית לפרס גלובוס הזהב. בשנה זו קיבלה וודוורד גם את פרס אמי השלישי שלה אותו חלקה עם 4 נשים נוספות, את הפרס קיבלו ה-5 על עבודתן בסדרה "American Masters", בה גם לקחה וודוורד חלק פעיל בקאסט של התוכנית וקיבלה מועמדות אמי נוספת על משחקה.

בשנת 1993 הופיעה וודוורד לצידם של דנזל וושינגטון ואנטוניו בנדרס בדרמה הקולנועית "פילדלפיה" העוסקת בדעות קדומות כלפי נשאי איידס וכלפי הומואים. בסרט גילמה וודוורד את דמותה של שרה, אמו של ג'פרי באוורס (טום הנקס), עורך דין הומו אשר תבע את מעסיקיו בגין פיטורים בלתי חוקיים לאחר שנדבק במחלת האיידס. בנוסף קיבלה וודוורד מועמדות חמישית לפרס אמי על משחקה בסדרה "Blind Spot". ב-1994 קיבלה וודוורד את פרס גלובוס הזהב השלישי שלה ומועמדות אמי שישית על תפקידה בסרט "שיעורי נשימה", שם הופיעה לצידו של ג'יימס גארנר.

בשנת 2005 לאחר 9 שנות העדרות הופיעה וודוורד לצד פול ניומן, אד האריס, פיליפ סימור הופמן והלן האנט בסדרת הטלוויזיה "אימפריות נופלות", הופעה זו הייתה האחרונה לצד בעלה פול ניומן. על הופעתה בסדרה קיבלה וודוורד מועמדות עשירית במספר לפרס גלובוס הזהב ושביעית לפרס אמי.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ואן וודוורד - פרסים