ג'ובאני גבריאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ובאני גבריאלי מנגן בלאוטה

ג'ובאני גבריאליאיטלקית: Giovanni Gabrieli;‏ 1553 - 1612) היה מלחין ונגן עוגב איטלקי. הוא היה אחד המוזיקאים המשפיעים ביותר בזמנו, ומייצג את סגנון האסכולה הוונציאנית בזמן המעבר בין תקופת הרנסאנס לתקופת הבארוק.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאלי נולד בוונציה. בעוד שלא ידוע רבות על שחרותו, סביר להניח שג'ובאני הצעיר למד אצל דודו, המלחין אנדראה גבריאלי, ואולי אף למד עם אורלנדו לאסוס בזמן שהייתו במינכן בחצרו של הדוכס אלברכט החמישי. גבריאלי נשאר במינכן עד 1579. ב-1584 חזר ג'ובאני לוונציה, שם הפך ב-1585 לנגן העוגב הראשי של בזיליקת סן-מרקו. לאחר מות דודו קיבל גם את משרת המלחין הראשי של הכנסייה, והחל במקביל לערוך חלק נרחב מיצירותיו כדי להצילן מאבדון. בניגוד לדודו, שלא הרבה לעסוק בעריכה ופרסום של יצירותיו שלו, החליט ג'ובאני שהן ראויות לכך ותודות למאמציו השתמרו יצירות רבות של אנדראה עד היום.

לכנסיית סן-מרקו הייתה מסורת ארוכת שנים של מצוינות מוזיקלית ועבודתו של גבריאלי שם הפכה אותו לאחד המלחינים הנודעים באירופה. ההתענינות הגוברת ביצירותיו הביאה לכך שמוזיקאים מכל רחבי אירופה (וביחוד גרמניה) הגיעו לוונציה כדי ללמוד ממנו. רבים מתלמידיו של גבריאלי הפכו לאחר מכן למלחינים נודעים בזכות עצמם וכך הפיצו לכל רחבי אירופה את סגנונו, דבר שהפך אותו לאחד המלחינים המשפיעים ביותר אי פעם (השפעה שניכרת אפילו ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך, כמאה שנים ויותר לאחר מותו של גבריאלי).

החל מ-1606 התדרדרה בריאותו של גבריאלי בהדרגה, ב-1612 הוא מת מסיבוכים של אבן בכליות.

סגנון ומורשת מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שגבריאלי הלחין ברבות מהצורות שהיו נהוגות בתקופתו, ניכרת ביצירותיו העדפה ברורה למוזיקת קודש ווקאלית ואינסטרומנטלית. כל יצירותיו החילוניות הן מוקדמות יחסית, ובמרוצת הקרירה שלו הוא החל להתרכז אך ורק במוזיקה דתית.

כמו מלחינים לפניו ואחריו, הוא השתמש בצורתה הלא שגרתית של כנסיית סן-מרקו, שבה שני יציעי מקהלות הפונים אחד אל מול השני. מבנה זה איפשר לגבריאלי ובני תקופתו לפצל את המקהלה לשני חלקים או יותר, מה שיצר אפקטים מרשימים של העצמה וניגוד בין התפקידים השונים. צורת הלחנה זו, לשתי מקהלות או יותר, נקראת פוליכורליות. רוב יצירותיו של גבריאלי מאורגנות כך, שאחת המקהלות או קבוצות הכלים תישמע מצד שמאל, ולאחר מכן תופיע "תגובה" של מקהלה או קבוצת כלים מימין (אנטיפון). בעוד צורת תזמור וארגון פוליכורלית זו הייתה קיימת כבר לפניו, היה גבריאלי המלחין הראשון שעשה בשיטה זה שימוש מושכל ומסודר, כדי ליצור אפקטים אקוסטיים חזקים.

גבריאלי היה מקורי לא רק בשימושו בתזמור, אלא גם בשימוש שעשה בסימוני דינמיקה. יצירתו בשם Sonata pian e forte היא כנראה היצירה הראשונה אי פעם שנכתבה תוך שימוש בסימני דינמיקה (Piano\Forte- חזק\חלש). בנוסף, היה גבריאלי בין המלחינים הראשונים שעשו שימוש בשיטת הבאס הממוספר.

בין יצירותיו: מוזיקה לעוגב (קנצונות וטוקטות), סונאטות וקנצונות להרכבים מ 4 קולות ועד ל-22 קולות, מוטטים ומדריגלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחניו של גבריאלי, תווים וקטעי שמע