ג'ובאני ואן ברונקהורסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ובאני ואן ברונקהורסט
Giovanni van Bronckhorst 006.jpg
מידע אישי
שם מלא ג'ובאני כריסטיאן ואן ברונקהורסט
תאריך לידה 5 בפברואר 1975 (בן 39)
מקום לידה רוטרדם שבהולנד
גובה 1.78 מטר
עמדה מגן שמאלי, קשר אחורי
מועדונים מקצועיים
1993 - 1998
1993 - 1994
1998 - 2001
2001 - 2003
2003 - 2007
2007 - 2010
פיינורד
ר.ק.ס. וואלביק
גלאזגו ריינג'רס
ארסנל
ברצלונה
פיינורד
סך הכל:
103 (22)
12 (2)
81 (13)
52 (2)
119 (7)
89 (8)
422 (52)
נבחרת לאומית
1996 - 2010 הולנד 106 (6)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

ג'ובאני כריסטיאן ואן ברונקהורסטהולנדית: Giovanni Christiaan van Bronckhorst; נולד ב-5 בפברואר 1975 ברוטרדם שבהולנד) הוא כדורגלן עבר הולנדי ששיחק בעמדות המגן השמאלי והקשר האחורי.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן ברונקהורסט גדל במחלקת הנוער של פיינורד ההולנדית, והושאל בשנת 1993 לקבוצת ר.ק.ס. וואלביק שם החל את הקריירה המקצוענית שלו. בשנת 1994 חזר ואן ברונקהורסט לפיינורד שם שיחק עד לשנת 1998. בתקופתו בפיינורד היה ואן ברונקהורסט לחלק מרכזי בקבוצה, ואף הפך לחלק מהנבחרת ההולנדית.

בשנת 1998 חתם ואן ברונקהורסט בגלזגו ריינג'רס תחת המאמן, בן ארצו, דיק אדבוקאט. בכורתו בקבוצה הייתה במסגרת גביע אופ"א, נגד שלבורן האירית. באותו משחק כבש ואן ברונקהורסט את שערו הראשון במדי הקבוצה, והיה שותף להפיכת פיגור של 3-0 במשחק לניצחון 3-5. ואן ברונקהורסט כבש 22 שערים במדי הריינג'רס ,13 מהם בליגה, בטרם עבר לארסנל תמורת 8.5 מיליון ליש"ט בקיץ 2001

ארסן ונגר החתים את ואן ברונקהורסט במטרה למלא את החלל אשר הותירה עזיבתו של עמנואל פטי במרכז השדה, ובמטרה שישתף פעולה עם פטריק ויירה. אך פציעה קשה בברך השביתה אותו ממשחק למספר חודשים. כאשר חזר מן הפציעה מצא עצמו ואן ברונקהורסט שני לפטריק ויירה ולאדו, וזמן קצר לפני שעזב את המועדון, גם ז'ילברטו סילבה הועדף על פניו.

עם ארסנל הוסיף ואן ברונקהורסט לארון הגביעים שלו שני גביעי FA (למרות שלא שיחק באף אחד ממשחקי הגמר) ואליפות אחת, בשנת 2002. הוא כבש שני שערי ליגה לזכות המועדון, אחד נגד לסטר סיטי בינואר 2002, והשני מול צ'לסי בינואר 2003.

לקראת עונת 2003/2004 הצטרף ואן ברונקהורסט לברצלונה שם שיחק תחת המאמן פרנק רייקארד. בתחילה שיחק ואן ברונקהורסט תחת חוזה השאלה לשנה אחת, כאשר לברצלונה שמורה הזכות להשלים את רכישתו. במאי 2004, לאחר שהסתגל לתפקידו כמגן שמאלי, השלימה ברצלונה את רכישתו מארסנל תמורת 2 מיליון פאונד, ואת המגן החתימה על חוזה לשלוש שנים. בסיומה של עונת 2004/2005 זכה ואן ברונקהורסט עם ברצלונה באליפות, תוך שהוא כובש ארבעה שערים בליגה. בעונת 2005/2006 זכה עם הקבוצה באליפות נוספת, כמו גם בליגת האלופות (למרות ששותף רק בשני משחקים בליגת האלופות באותה העונה). בספרד שיחק כאשר על חולצתו רשום GIO, בניגוד לתקופתו בארסנל בה על חולצתו היה רשום Bronckhorst.

ב-21 באוגוסט 2007 תם חוזהו של ואן ברונקהורסט בברצלונה והוא הצטרף לקבוצת פיינורד בשנית. בפיינורד הפך ואן ברונקהורסט לשחקן הרכב קבוע, ואף מונה לקפטן הקבוצה בידי מאמנו בארט ואן מרוויק. בסיומה של אותה העונה זכה ואן ברונקהורסט עם פיינורד בגביע ההולנדי. ב-12 במאי 2010 הודיע ואן ברונקהורסט כי יפרוש ממשחק פעיל לאחר מונדיאל 2010 שיערך בדרום אפריקה[1].

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הולנד ערך בשנת 1996, ומאז שיחק בקרוב ל-100 משחקים במדים הלאומיים. ואן ברונקהורסט שיחק בשני טורנירי מונדיאל ובשלושה טורנירים של אליפות אירופה, אך לא נטל חלק במונדיאל 1998, וביורו 2000 שימש כמחליפו של ארתור ניומן, וכמעט שלא שותף. ואן ברונקהורסט משמש כקפטן הנבחרת עד היום והוא נכלל בסגל נבחרת הולנד לקראת מונדיאל 2010.

בטורניר יורו 2004 אשר נערך בפורטוגל, העפיל ואן ברונקהורסט עם נבחרת הולנד תחת הדרכתו של דיק אדבוקאט, עד לשלב חצי גמר הטורניר, שם הודחה בידי פורטוגל.

במונדיאל 2006 היה ואן ברונקהורסט שחקן הרכב קבוע במדים הלאומיים. בשלב שמינית הגמר, במשחק נגד נבחרת פורטוגל, הורחק ואן ברונקהורסט בכרטיס אדום, וכך היה שותף לשיא חדש, בהיותו אחד מארבעה מורחקים במשחק אחד במונדיאל. תמונה לא שגרתית הייתה באותו המשחק כאשר ישב ואן ברונקהורסט המורחק ליד חברו לקבוצה בברצלונה דקו מנבחרת פורטוגל אשר הורחק גם כן.

במוקדמות יורו 2008 כבש ואן ברונקהורסט את שער הניצחון מול סלובניה ב-28 במרץ 2007. בניצחון 3 - 0 על איטליה ביורו עצמו בישל ואן ברונקהורסט את השער השני והבקיע את השער השלישי.

במונדיאל 2010 הוביל ואן ברונקהורסט את הולנד כקפטן, ואף הבקיע שער מ-30 מטרים בניצחון 3 - 2 על אורוגוואי בחצי הגמר. הולנד העפילה לגמר, בו הפסידה לספרד בתוצאה 0 - 1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]