ג'ובאני טרפטוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ובאני טרפטוני
Trapattoni.jpg
מידע אישי
תאריך לידה 17 במרץ 1939
מקום לידה קוסנו מילנינו, איטליה
גובה 1.75
עמדה מגן, קשר
מועדונים כשחקן
1959 - 1971
1971 - 1972
מילאן
וארזה
284 (3)
נבחרת לאומית כשחקן
1960 - 1964 איטליה 17 (1)
קבוצות כמאמן
1974
1976
1976 - 1986
1986 - 1991
1991 - 1994
1994 - 1995
1995 - 1996
1996 - 1998
1998 - 2000
2000 - 2004
2004 - 2005
2005 - 2006
2006 - 2008
2008 - 2013
מילאן
מילאן
יובנטוס
אינטר מילאנו
יובנטוס
באיירן מינכן
קליארי
באיירן מינכן
פיורנטינה
נבחרת איטליה
בנפיקה ליסבון
שטוטגרט
רד בול זלצבורג
נבחרת אירלנד

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ג'ובאני טרפטוני, המכונה "השועל האיטלקי", (נולד ב-17 במרץ 1939) הוא מאמן כדורגל איטלקי וכדורגלן לשעבר. טרפטוני הוא אחד מהמאמנים המעוטרים ביותר בכדורגל האיטלקי והאירופאי. טרפטוני שיחק 13 עונות במדי מילאן ועונה אחת במדי וארזה. בשנים 1960-1964 רשם 17 הופעות במדי הנבחרת האיטלקית. כמאמן זכה טרפטוני ב 10 תוארי אליפות ב 4 מדינות שונות (איטליה, גרמניה, פורטוגל ואוסטריה). טרפטוני הוא המאמן היחיד בהיסטוריה שזכה בכל התארים האפשריים למועדונים אירופאים (גביע האלופות, גביע אירופה למחזיקות גביע, גביע אופ"א, הסופר קאפ האירופי והגביע הביניבשתי). בשנת 2000 מונה למאמן נבחרת איטליה אותה אימן במשך 4 שנים והדריך אותה בגביע העולם בשנת 2002. אימן מיולי 2008 עד ספטמבר 2013 את נבחרת אירלנד.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרפטוני שיחק רוב הקריירה בתפקיד בלם וקשר אחורי. במשך 13 עונות בקבוצה הבוגרת של מילאן הוא שיחק 274 משחקים והבקיע 3 שערים. במילאן היה שותף לזכייה בשתי אליפויות (1961-2, 1967-8), גביע איטלקי (1966-7), שתי זכיות בגביע אירופה לאלופות (1963, 1969), גביע אירופה למחזיקות גביע (1967-8) וגביע בין יבשתי (1969). טרפטוני הצטיין בעיקר במשימות הנעת כדור, הגנה ושמירה על שחקני התקפה. בשנת 1960 זומן טרפטוני לראשונה לנבחרת איטליה וערך את הופעת הבכורה שלו בהפסד 2-1 לנבחרת אוסטריה. טרפטוני זומן לסגל נבחרת איטליה לאולימפיאדת רומא ב-1960 ופתח בהרכב בכל משחקי הנבחרת בטורניר. איטליה סיימה את הטורניר האולימפי במקום הרביעי. טרפטוני היה חלק מסגל הנבחרת האיטלקית למונדיאל 1962 בצ'ילה אולם לא שותף באף משחק בטורניר. בסה"כ היו לטרפטוני כ-17 הופעות בנבחרת איטליה ושער אחד בניצחון 1-0 על נבחרת אוסטריה ב 9.6.1963. עונת 1970-71 הייתה האחרונה שלו במילאן, לאחר שהחליט לעבור למועדון יותר צנוע לקראת עונתו האחרונה כשחקן. בסוף שנת 1971 עבר לקבוצת וארזה. באותה עונה שותף ב-10 משחקים, וסייע לקבוצה לסיים את העונה במקום ה-8 בליגה. בסיום אותה עונה פרש מכדורגל, לאחר 14 עונות בבוגרים.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישה ממשחק פנה טרפטוני לקריירת אימון. תחילה אימן את קבוצת הנוער של המועדון בו גדל מילאן ובסוף שנת 1974 נקרא לאמן את הקבוצה הבוגרת במקום צ'זארה מאלדיני. טרפטוני אימן 10 משחקים בקבוצה הבוגרת עד לסיום העונה והוחלף על ידי גוסטבו ג'יאנוני. בעונת 1975-76 מונה שוב טרפטוני למשרת המאמן לצידו של המנהל הטכני ניראו רוקו (רוקו לא יכל לשמש כמאמן מכיוון שלפי חוקי הליגה באותם ימים אדם שעבר את גיל 65 יכל לשמש רק כמנהל טכני וחייב לעבוד לצד מאמן מוסמך). טרפטוני התפטר מתפקידו במאי 1976 ובתחילת עונת 1976-77 התמנה למאמן יובנטוס.

יובנטוס 1976-1986[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בעונתו הראשונה במועדון בעונת 1976-77, הוביל טרפטוני את יובנטוס לזכייה באליפות כשהיא מקדימה את טורינו בנקודה אחת. כבר באותה עונה החל טרפטוני להטביע חותם גם במפעלים אירופאים כשבסוף העונה הקבוצה מעפילה לגמר גביע אופ"א וזוכה בגביע לאחר ניצחון 1-0 בגמר מול אתלטיק בילבאו משער ניצחון של מרקו טרדלי. שנה לאחר מכן בעונת 1977-78 זכתה יובנטוס באליפות שנייה ברציפות. בעונת 1978-79 זוכה יובנטוס בגביע האיטלקי אחרי ניצחון 2-1 על פאלרמו בגמר. בין השנים 1980-1982 שוב הוביל טרפטוני את יובנטוס לשתי זכיות רצופות באליפות איטליה. בעונת 1982-83 איבדו טרפטוני ויובנטוס את האליפות לרומא אחרי שגמרו את העונה במקום השני בליגה אולם סיימו את העונה עם זכייה שנייה של טרפטוני בגביע האיטלקי לאחר שיובנטוס גברה על ורונה 5-0 בסיכום שני משחקי הגמר (3-0 ו 2-0). בעונת 1983-84 זכה טרפטוני בפעם החמישית באליפות איטליה כשיובנטוס מקדימה הפעם את רומא בשתי נקודות בצמרת הליגה. באותה עונה העפילה יובנטוס עד לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע שם פגשה את פורטו הפורטוגלית וגברה עליה 2-1. זו הזכייה הראשונה והאחרונה של טרפטוני ושל יובנטוס במפעל זה. שנה לאחר מכן בעונת 1984-85 סיימה יובנטוס במקום החמישי והנמוך ביותר בליגה מאז מונה טרפטוני למאמן אולם באותה שנה הוביל טרפטוני את יובנטוס לזכייה היסטורית בגביע אירופה לאלופות לאחר ניצחון בגמר על ליברפול 1-0 משער של מישל פלאטיני. למרות הזכייה ההיסטורית המשחק ייזכר יותר בעקבות אסון הייזל בו נהרגו 39 אוהדים איטלקים לאחר מהומה שפרצה בין שני מחנות האוהדים. בדצמבר 1985 התמודדה יובנטוס בתור אלופת אירופה על תואר הגביע הביניבשתי מול אלופת דרום אמריקה ארחנטינוס ג'וניורס. המשחק נערך בטוקיו לעיני 62,000 צופים. בתום הזמן החוקי התוצאה ביתה תיקו 2 כשליובנטוס כובשים מישל פלאטיני ובריאן לאודרופ. לאחר דו-קרב פנדלים ניצחה יובנטוס 4-2 וזוכה לראשונה במפעל זה. טרפטוני ויובנטוס המשיכו לשלוט בכדורגל האיטלקי עונה נוספת ובעונת 1985-86 זוכה טרפטוני באליפות שישית ואחרונה כמאמן יובנטוס.

בסיכום הקדנציה הראשונה של טרפטוני ביובנטוס בין השנים 1976-1986 זכה טרפטוני במספר כמעט חסר תקדים של תארים והצלחות: 6 תוארי אליפות, 2 גביעי איטליה, גביע אירופה לאלופות, גביע אופ"א, הגביע למחזיקות גביע, הסופר קאפ האירופי והגביע הביניבשתי. בכך הפך למאמן הראשון והיחיד עד היום שזכה בכל המפעלים האירופאים הקיימים למועדונים.

אינטר מילאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1986-87 החל לאמן טרפטוני את אינטר מילאנו. לאחר שתי עונות ראשונות בהן סיימה אינטר את הליגה במקומות רביעי וחמישי הגיעה עונת 1988-89 שבה זכה טרפטוני באליפות ראשונה עם אינטר ושביעית במאזנו האישי. בשתי העונות שלאחר מכן סיימה אינטר את הליגה במקום השלישי. בעונת 1990-91 העפילה אינטר לגמר גביע אופ"א למפגש כל איטלקי מול רומא. באותה שנה נערכו שני משחקים בשלב הגמר בשיטת בית חוץ. במשחק הראשון בסאן סירו ניצחה אינטר 2-0 משערים של לותר מתאוס וניקולה ברטי. במשחק השני שנערך לעיני 70 אלף צפים בסטאדיו אולימפיקו ברומא ניצחה רומא 1-0 משער של ריזיטלי, ניצחון שלא הספיק עקב ההפסד במשחק הראשון וטרפטוני חגג זכייה שנייה כמאמן בגביע אופ"א.

יובנטוס 1991-1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרפטוני חזר ליובנטוס לקדנציה שנייה כמאמן בעונת 1991-92. בעונה הראשונה סיימה יובנטוס במקום השני בליגה הפער 6 נקודות מהאלופה מילאן.בעונת 1992-93 סיימה הקבוצה במקום הרביעי בליגה אולם הצליחה יותר בזירה האירופית. טרפטוני הוביל את הקבוצה פעם נוספת לגמר גביע אופ"א למפגש מול בורוסיה דורטמונד מגרמניה. גם בגמר הזה המשחקים שוחקו בשיטת בית חוץ. המשחק הראשון נערך בוסטפאלנשטדיון (זיגנאל אידונה פארק) בדורטמונד, יובנטוס חזרה מפיגור מוקדם לניצחון 3-1 מצמד שערים של רוברטו באג'יו ושער של דינו באג'ו. במשחק הגומלין בסטאדיו דלה אלפי ניצחה יובנטוס 3-0 מצמד של דינו באג'יו ושער של אנדראס מולר. זכייה זו בגביע אופ"א הייתה השנייה של טרפטוני כמאמן יובנטוס , השלישית שלו בסה"כ והאחרונה עד היום.

באיירן מינכן 1994-1995[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1994-95 החליט טרפטוני להיענות להצעה לאמן לראשונה בקריירה מחוץ לאיטליה מולדתו ועבר לגרמניה לאמן את באיירן מינכן. טרפטוני סיים את העונה במקום השישי בליגה. מיקום שהיה רחוק מלהשביע את רצון קברניטי המועדון ולכן הוחלט להיפרד מטרפטוני לאחר עונה אחת בלבד.

קליארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרפטוני חזר לאיטליה ומונה למאמן קליארי בעונת 1995-96. טרפטוני אימן בקבוצה עונה אחת בלבד. הקבוצה סיימה את העונה במקום ה-10 בליגה.

באיירן מינכן 1996-98[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרפטוני חזר לבאיירן לאחר שנה בלבד לקדנציה נוספת שהייתה מוצלחת בהרבה מקודמתה. בעונת 1996-97 הוביל טרפטוני את באיירן מינכן לזכייה באליפות גרמניה ובגביע הליגה הגרמני. אלה היו התארים המקומיים הראשונים שלו מחוץ לאיטליה. טרפטוני נשאר בבאיירן עונה נוספת עונת 1997-8 שבה הפסידה באיירן את האליפות לקייזרסלאוטרן בהפרש 2 נקודות בלבד. באותה עונה זכו באיירן וטרפטוני בגביע הגרמני לאחר ניצחון 2-1 בגמר מול דואיסבורג.

פיורנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1998-99 חזר טרפטוני לאמן בליגה האיטלקית את פיורנטינה. בעונה הראשונה סיימה הקבוצה במקום ה-3 בליגה, מקום המקנה השתתפות במוקדמות ליגת האלופות. בעונה לאחר מכן 1999-00 סיימה הקבוצה במקום ה-7 בליגה והגיע עד לסיבוב הבתים השני של ליגת האלופות. לאחר היורו בשנת 2000 שבו הפסידה איטליה בגמר לנבחרת צרפת וסיום תפקידו של דינו זוף כמאמן הוצעה לטרפטוני המשרה הנחשקת.

נבחרת איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2000 מונה טרפטוני למאמן נבחרת איטליה. איטליה עלתה ללא קושי מיוחד מהמקום הראשון מבית המוקדמות האירופאי עם מאזן של 6 ניצחונות 2 תוצאות תיקו וללא הפסדים. איטליה הוגרלה במונדיאל לבית יחסית נוח עם נבחרות אקוודור, קרואטיה ומקסיקו.

במשחק הראשון גברה איטליה ללא קושי על נבחרת אקוודור 2-0 מצמד שערים של כריסטיאן ויירי. למשחק השני מול נבחרת קרואטיה עלתה הנבחרת עם ביטחון רב והובילה 1-0 בדקה ה-55 משער של ויירי אולם קרואטיה במהפך מפתיע כבשה 2 שערים תוך 3 דקות והפכה את תוצאת המשחק וזכתה בניצחון מפתיע. בסיום המשחק היו טענות קשות לאיטלקים על השיפוט ולטענתם הגיע להם פנדל שלא נשרק.

לאחר ההפסד איטליה הייתה חייבת לפחות תיקו במשחק האחרון נגד מקסיקו. מקסיקו הובילה מהדקה ה-35 משער של ברוגטי. בדקה ה-78 העלה טרפטוני את אלסנדרו דל פיירו מהספסל למשחק במקומו של פרנצ'סקו טוטי. טרפטוני טען לפני המונדיאל שדל פיירו וטוטי אינם מסוגלים לשחק ביחד בהרכב ולכן השאיר את דל פיירו על הספסל בפתיחת כל המשחקים ולא הרבה לשתף אותו במהלך הטורניר. למרות זאת 7 דקות לאחר שנכנס למשחק בדקה ה-85 כבש דל פיירו את שער השוויון שהקנה לאיטליה עלייה לשלב הבא. במהלך המשחק בדקות הקריטיות שלפני החילוף נראה טרפטוני כשהוא שופך מים קדושים שקיבל בברכת האפיפיור בצידי המגרש.

כנשאל בסיום המשחק על מנהג שפיכת המים ענה טרפטוני " אתם יודעים שאני מאמין, אלוהים ענה על התפילות שלי". איטליה עלתה לשמינית הגמר למשחק מול נבחרת דרום קוריאה המארחת. משחק יזה ייזכר כאחד השנויים במחלוקת בטורניר. איטליה הובילה מהדקה ה-18 משער של ויירי אולם ספגה שער שוויון בדקה ה-88 והמשחק נכנס להארכה. בהארכה נפסל שער זהב של טומאסי על ידי השופט ביירון מורנו בטענת נבדל ובדקה ה-103 במשחק הורחק טוטי לאחר צהוב שני שנוי במחלוקת לאחר שהשופט טען להתחזות בתוך הרחבה. בסופו של דבר בדקה ה-117 כבשה נבחרת דרום קוריאה שער ניצחון והדיחה את איטליה מהמונדיאל.לטרפטוני היו טענות קשות בסיום הטורניר כלפי פיפ"א בנושא השיפוט. טרפטוני טען שמדובר הקונספירציה שמטרתה להשאיר את הנבחרת המארחת בטורניר על חשבון נבחרתו.

טרפטוני הדריך את נבחרת איטליה גם בטורניר אליפות אירופה בשנת 2004 אליו לא התקשתה הנבחרת להעפיל מהמקום הראשון בבית המוקדמות. בטורניר עצמו הייתה איטליה רחוקה מלהרשים. לאחר 2 תוצאות תיקו מול שבדיה ודנמרק וניצחון בודד מול בולגריה הודחה נבחרת איטליה מהטורניר בשלב הבתים. לאחר הטורניר ביוני 2004 מונה מרצ'לו ליפי למאמן נבחרת איטליה במקומו של טרפטוני.

למרות גילו המתקדם וחוסר ההצלחה היחסית עם נבחרת איטליה ורבים שחשבו כי שבע מקריירת האימון הארוכה שלו מיד ביולי 2005 מונה טרפטוני למאמן בנפיקה ליסבון מפורטוגל.

בנפיקה ליסבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרפטוני זכה להצלחה מיידית בבנפיקה והוביל את הקבוצה לזכייה ראשונה באליפות פורטוגל לאחר 11 שנה ולגמר הגביע המקומי בו הפסידה הקבוצה בגמר לויטוריה סטובאל. טרפטוני התפטר מתפקידו בסיום העונה מכיוון שטען שהוא רוצה להיות קרוב יותר למשפחתו בצפון איטליה.

שטוטגרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרפטוני שב לאמן בבונדסליגה בתחילת עונת 2005-06 כשהתמנה למאמן שטוטגרט. העונה לא התפתחה כפי שקיוו בשטוטגרט והקבוצה התקשתה להתחרות בצמרת הליגה. שחקני הקבוצה יון דאל תומאסון וייספר גרונקיאר יצאו בביקורת פומבית כנגד טרפטוני ואופי משחקו ההגנתי וטענו שהוא מפחד להתקיף. טרפטוני בתגובה שלח את שני השחקנים לשבת על הספסל והאווירה בקבוצה המשיכה להידרדר. בפברואר 2006 כשבעה חודשים לאחר שמונה לתפקיד פוטר טרפטוני בטענה שהוא לא ממלא את שאיפותיו של המועדון.

רדבול זלצבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2006 התמנה טרפטוני לתפקיד מנהל מקצועי לצדו של חניכו לשעבר לותר מתאוס ששימש כמאמן. הצמד זכה להצלחה רבה וזכה באליפות אוסטריה בהפרש ניכר מהמקום השני. עונה לאחר מכן ופטר מתאוס מתפקידו ובמקומו מונה תורסטן פינק לשמש כמאמן לצידו של טרפטוני. בעונת 2007-08 סיימה זלצבורג במקום השני בליגה אחרי ראפיד וינה.

נבחרת אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף עונת 2008 התמנה טרפטוני למאמן נבחרת אירלנד בכדורגל. טרפטוני הדריך את נבחרת אירלד בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2010 והוגרל לבית מוקדמות עם נבחרת מולדתו איטליה. בשני המשחקים מול איטליה סיימה אירלנד בתיקו וסיימה את הבית במקום השני אחרי איטליה שהקנה לה מקום בפלייאוף על העפלה למונדיאל. אירלנד הוגרלה לשחק בפלייאוף נגד נבחרת צרפת בצמד משחקים שייזכר בזכות אחת משערוריות השיפוט המודוברות של הכדורגל האירופאי. צרפת ניתחה במשחק הראשון שנערך בדבלין 1-0 משער של ניקולא אנלקה. במשחק הגומלין בסטאד דה פראנס. הובילה אירלנד 1-0 משער של רובי קין בדקה ה-32 ושמרה על התוצאה עד לסיום הזמן החוקי והמשחק נכנס להארכה. בדקה ה-103 של המשחק כבש ויליאם גאלאס שער ניצחון שהעלה את צרפת למונדיאל. בהילוך חוזר של השער ניתן יה לראות בבירור שחלוץ נבחרת צרפת תיירי הנרי נגע בכדור פעמיים בידו לפני שמסר לגאלאס שנגח את הכדור לשער. התאחדות הכדורגל האירית פנתה לפיפ"א בפנייה רשמית בבקשה לערוך משחק חוזר בטענה שהתוצאה אינה חוקית בגלל טעות השיפוט אך הבקשה נדחתה ואירלנד נותרה מחוץ למונדיאל.

ב-11 בספטמבר 2013 החליטה ההתאחדות האירית וטראפטוני עצמו, בהסכמה הדדית, כי טראפטוני יסיים את דרכו בנבחרת, וזאת בעקבות חוסר הצלחתה של הנבחרת להגיע למונדיאל 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]