ג'ובאני פונטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ג'ובאני פונטו (Giovanni Punto; ‏28 בספטמבר 1746 - 16 בפברואר 1803) היה שם הבמה של אחד מאמני הקרן הגדולים והחשובים ביותר שפעלו בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19.

פונטו נולד ב-Žehušice שבבוהמיה כ- Jan Václav Stich ב-28 בספטמבר 1746. שם הוא גם קיבל את עיקר הכשרתו המוזיקלית כנגן קרן וגם כנגן כינור. בשנות ה-20 לחייו הוא עבר לאיטליה, ושם שינה את שמו הבוהמי הקשה לביטוי לשם הבמה ג'ובאני פונטו. אחרי תקופת מה בשירות תזמורות חצר שונות ברחבי בוהמיה וגרמניה הוא עבר לפריז, שם פעל רוב חייו.

החל משנת 1796, פונטו החל לערוך מסעות הופעות כקרנן בכל רחבי אירופה. מוצרט שמע את פונטו מנגן בפריז והיה נלהב במיוחד. מאוחר יותר שמע גם בטהובן את פונטו וכתב לו, בשנת 1800, את הסונאטה לקרן ולפסנתר אופוס 18, אותה ביצע יחד איתו סמוך למועד הכתיבה.

בנוסף להיותו נגן וירטואוז פונטו היה גם מלחין. הוא כתב כ-30 קונצ'רטי לקרן ויצירות קאמריות רבות לקרן. ביניהן שש רביעיות לקרן, בסון, ויולה וכינור.

חשיבותו הרבה של פונטו באה לידי ביטוי בכמה מישורים. ראשית, בימיו של פונטו הייתה קיימת "חלוקת עבודה" בין הקרננים, כלומר היו נפוצים שני סוגים של נגינה בקרן. קרנני באסו - כינוי קרננים שניגנו תפקידים נמוכים ומרובי פאסאז'ים מהירים וקפיצות רגיסטרים. וקרנני אלטו- קרננים שניגנו תפקידים גבוהים, ליריים ושירתיים. פונטו איחד את שתי האסכולות, על ידי פיתוח טכניקת השימוש בכף היד השמאלית בתוך הפעמון. טכניקה זו אפשרה נגינה של צלילים נוספים שלא היו אפשריים קודם לכן. פונטו היה הראשון שניגן את שני התפקידים באותה מידה של הצלחה, ותרומתו ניכרת גם היום בכך שאופיו של הכלי הוא מצד אחד שירתי לירי ומצד שני תרועתי ו"בראסי".

שנית, פונטו הציג את רעיונותיו על נגינה בקרן ואת הווירטואוזיות של נגינתו בפני המלחינים הגדולים של תקופתו. ללא הכרות זו של המלחינים עם הקרן ויכולותיה בידי אמן אמיתי, הם לא היו משתמשים בה כפי שהשתמשו. הרי הם, בייחוד בטהובן, אלה שהכניסו את הקרן ככלי לירי נוסף בתזמורת, שווה מעמד לזה של כלי נשיפה מעץ. בניגוד למעמדה של החצוצרה, לדוגמה, שנשאר תפקיד הרמוני וריתמי בלבד באותן שנים.

שלישית, הקשור לסעיף הקודם, חשיבותו של פונטו היא לא רק בקידום חשיבותה של הקרן בתזמורת ובהרכב הקאמרי הקלאסי, אלא גם ההרחבת הרפרטואר הסולני לקרן. מוצרט הועיד את הסינפוניה קונצ'רטנטה לכלי נשיפה KV297B‏[1] ואת החמישייה לכלי נשיפה ופסנתר במי במול מז'ור, ק. 452 לפונטו. שם אפשר להיווכח בהיקף השפעתו של פונטו ובסגנונו המיוחד. וכמוהו גם בטהובן, בסונאטה שהוזכרה לעיל, בשביעיה המפורסמת ובסימפוניות.

פונטו נפטר ממחלה בפריז ב-16 בפברואר 1803, ונערכה לו לוויה מפוארת, ובה נוגן הרקוויאם של מוצרט.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלפרד איינשטיין, "מוצרט", עמ' 273