ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה
Pico1.jpg
תאריך לידה 24 בפברואר 1463
תאריך פטירה 17 בנובמבר 1494
זרם הומניזם
תחומי עניין תאולוגיה, אפיסטמולוגיה
הושפע מ אפלטון ונאופלאטוניזם, אריסטו, אבן רושד, מרסיליו פיצ'ינו, אליהו דלמדיגו והקבלה, דנטה אליגיירי
השפיע על מקיאוולי, ג'ורדנו ברונו, יוהנס קפלר

ג'ובאני פיקו דֶי קונטי דלה מירנדולה א דלה קונקורדיה (איטלקית: Giovanni Pico dei conti della Mirandola e della Concordia) (מירנדולה, נפת מודנה, 24 בפברואר 1463 - פירנצה, 17 בנובמבר 1494) היה הומניסט ופילוסוף איטלקי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במירנדולה כבן הזקונים של הרוזן ג'אן פרנצ'סקו הראשון ושל ג'וליה בויארדו. למד בבולוניה (1477-1478), בפרארה (1479) ובפדובה (1480-1482), שם למד עם אליהו דלמדיגו, שבין היתר לימד אותו עברית וערבית והתוודע לכתבי הפילוסוף אבן רושד. כמו כן סיפקו לו דלמדיגו ויהודי מומר בשם פלוויוס מיתירדס ספרי קבלה כגון ספר יצירה, ספר הזוהר וספריו של אברהם אבולעפיה.

בשנת 1484 עבר לפירנצה, שם התיידד עם לורנצו דה מדיצ'י, ועם אנשי הרוח אניולו פוליציאנו (אמברוג'יני) ומרסיליו פיצ'ינו והתקבל על ידי מורו וחברו פיצ'ינו כחבר ב"אקדמיה האפלטונית". ב-1486 פרסם ברומא את חיבורו "Conclusiones philosophicae, cabalisticae et theologicae". הוא זומן להעיד בפני ועדה שכינס האפיפיור אינוקנטיוס השמיני כדי לבחון האם הוא כופר, ובעקבות זאת נדון למאסר והאפיפיור הוציא בולה אפיפיורית המוקיעה אותו ואוסרת לפרסם את כתביו. פיקו דלה מירנדולה נמלט לצרפת וחזר לפירנצה רק לאחר שלורנצו דה מדיצ'י ערב לו. בפירנצה חי תחת עינו הפקוחה של ג'ירולמו סבונרולה ונפטר בשנת 1494, בגיל 31.

רעיונו ההגותי העיקרי היה כי כל האמיתות הפילוסופיות והתאולוגיותיהדות, הנצרות והאסלאם, הפילוסופיה היוונית (הן זו של אריסטו והן זו של אפלטון), המדע הערבי, הכישוף והקבלה) נובעות למעשה מאותו מקור קדום ומבטאות אותה אמת עצמה. בנוסף, מייצג פיקו את תפיסת ההומניזם מן הרנסאנס ולאחר מכן, לפיה האדם ניצב במרכז העולם והוא בעל חופש רצון עצמאי.

פיקו זכה לכבוד רב כאשר נקרא על ידי מיכלאנג'לו "אדם כמעט אלוהי".[דרוש מקור] הוא השפיע על ניקולו מקיאוולי שבא לשמוע את הרצאותיו בפירנצה והייתה לו גם השפעה על האסטרונום יוהנס קפלר, בעקבות דיוניו על האסטרולוגיה והאלכימיה.

הוא מוזכר גם בזכות הזיכרון המופלא שבו ניחן; בני תקופתו העידו על כך שהכיר בעל-פה את כל "הקומדיה האלוהית" לדאנטה ושאף היה מסוגל לדקלמה מן הסוף להתחלה.[דרוש מקור]

תפיסת עולמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, מפעל חייו של פיקו היה האחדת כל האמיתות הדתיות, המדעיות והמיסטיות לאמת אחת כללית וחובקת כל. בהיותו בן 21 חיבר 900 "תזות" (היגדים). הוא ביקש להתווכח עם המלומדים הקתוליים בותיקאן על 900 התזות שחיבר אך איש לא הסכים להתווכח עמו, עקב החשש שבוויכוח יובעו דברי כפירה, וראשי הכנסייה לא רצו להאשים אציל נכבד בכפירה אך גם לא לאפשר הבעת דברים כאלה בפומבי. לאחר שהוקע ככופר חיבר פיקו את "הנאום על כבוד האדם" על מנת לשכנע את ראשי הכנסייה להתווכח עמו, אך נפטר בגיל 31 ממחלה, לפני שהספיק לשאת את הנאום, שהתפרסם רק לאחר מותו כמסה בפירנצה הסובלנית יחסית.

בנאום ניסח פיקו את המניפסט של ההומניזם, לפיו האדם ניצב מול הבריאה כשותף לאל ובידו הבחירה לעשות כל שביכלתו וברצונו, ללא גזרה מוקדמת או כבלים כלשהם. במסגרת 900 התזות קיימות 27 תזות על אודות הקבלה ("הוכחת הדת הנוצרית על סמך יסודות החכמה העברית"), שבהן הניח פיקו את המסד לתחום הדעת של הקבלה הנוצרית. הוא מנסה למצוא בקבלה ביסוס ליסודות תאולוגיים נוצריים ובמיוחד לשילוש הקדוש.

פיקו הוא דמות חשובה בהיסטוריה של התקבלות המאגיה בזרם המרכזי של הפילוסופיה המערבית יחד עם מורו וחברו פיצ'ינו. לפי חלק מהתזות ולפי "הנאום", גם תורותיו של "הרמס טריסמגיסטוס" (הכישוף, האסטרולוגיה, האלכימיה וכדומה) מקורן הוא אותה אמת קדומה העומדת בבסיס כל הדתות והפילוסופיות ולכן הן כשרות והעוסק בהן דומה לעוסק בכתבי הקודש.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Fransis Yates, Giordano Bruno and the Hermetic Tradition chap. 5 – Pico Della Mirandolla and the Cabbalistic Magic