ג'ובאני רוסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ובאני רוסו
אין תמונה חופשית
מידע אישי
תאריך לידה 17 בנובמבר 1972 (בן 42)
מקום לידה ספליט שבקרואטיה
(יוגוסלביה לשעבר)
גובה 1.86 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
היידוק ספליט
מועדונים מקצועיים
1992 - 1993
1993 - 1996
1996 - 1997
1997 - 2000
2000 - 2001
2001 - 2005
2005 - 2007
2007 - 2008
2008 - 2009
נ.ק. זדאר
נ.ק. זאגרב
הפועל באר שבע
הפועל חיפה
בית"ר ירושלים
מכבי חיפה
מכבי תל אביב
מכבי חיפה
היידוק ספליט
30 (9)
64 (11)
34 (6)
89 (26)
33 (6)
101 (23)
26 (1)
26 (3)
4 (0)
נבחרת לאומית
2002 - 2004 קרואטיה 19 (1)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

ג'ובאני רוסוקרואטית: Đovani Roso; נולד ב-17 בנובמבר 1972) הוא כדורגלן עבר קרואטי, בעל תעודת תושב קבע ישראלית אשר שיחק בליגת העל הישראלית בין השנים 1996 ל-2008 ונחשב לאחד הזרים הבולטים ששיחקו בכדורגל הישראלי‏[1]. רוסו שיחק בעמדת קשר התקפי, הן במרכז והן באגף הימני.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ובאני רוסו, שגדל במחלקת הנוער של היידוק ספליט ולאחר מכן שיחק בקבוצות נוספות בקרואטיה, הובא להפועל באר שבע על ידי מאמן הקבוצה, אלי גוטמן, בשנת 1996. עם הקבוצה זכה רוסו בגביע המדינה כאשר בגמר הוא הבקיע שער במספרת. בתום העונה עבר גוטמן לקבוצת הפועל חיפה, וזמן קצר לאחר מכן עבר רוסו אחריו. יחד זכו עם הפועל חיפה בשנת 1999 באליפות היחידה בתולדות המועדון. לאחר שלוש שנים בקבוצה עבר גוטמן לקבוצת בית"ר ירושלים, ורוסו עבר שנית אחריו. אחרי עונה כושלת בבית"ר בחר רוסו לעבור למכבי חיפה. רוסו נקלט יפה בקבוצה ושיתף פעולה עם יוסי בניון ואיגביני יעקובו. לאחר שהאחרונים עברו לאירופה, הפך רוסו לאחד משחקניה הבכירים של הקבוצה.

בעקבות הצלחותיו המרשימות של רוסו במדי מכבי חיפה, לרבות הופעה מרשימה בליגת האלופות בעונת 2002/2003 שכללה ניצחונות על מנצ'סטר יונייטד ועל אולימפיאקוס, החליט מאמן קרואטיה דאז, אוטו באריץ', לזמן אותו לראשונה למשחקי נבחרת קרואטיה, על אף העובדה שהוא משחק בליגה הישראלית, הנחשבת לזניחה באירופה. לשיא הקריירה הבינלאומית הגיע רוסו ביורו 2004, אז זכה למחמאות רבות על הופעתו בטורניר. לאחר הטורניר הודיע רוסו על פרישה ממשחקים בינלאומיים.

בעונת 2004/2005 היה רוסו מושבת רוב העונה עקב פציעה קשה. למרות זאת זכתה חיפה באליפות הליגה, כאשר את מקומו של רוסו באגף ימין מילא גוסטבו בוקולי. במאי 2005 החליט ג'ובאני רוסו לעזוב את מכבי חיפה לאחר תקופה מוצלחת במועדון. רוסו חתם במכבי תל אביב לשנתיים, כחלק מפרויקט ה"גלאקטיקוס" שכלל גם את אייל ברקוביץ' ואת אבי נמני, ובסופן הפך לשחקן חופשי. בתקופתו, מכבי תל אביב לא נחלה הצלחות בליגה ובאירופה, ורוסו שחוזהו תם ביקש לחזור לעונת פרישה במכבי חיפה. יעקב שחר, נשיא מכבי חיפה, שחש פגוע מעזיבתו של רוסו מספר שנים קודם לכן, התלבט ארוכות האם לאפשר לרוסו לחזור לקבוצה, ולבסוף הסכים ורוסו הצטרף לשורות מכבי חיפה. חזרתו של רוסו לוותה בהתנגדות חלק מאוהדי הקבוצה, שלוותה בין היתר בהשחתת רכבו של מאמן חיפה, רוני לוי, ומספר הפגנות מחאה. בתום העונה, עם חילופי המאמנים במכבי חיפה ואי חידוש חוזהו, עזב לקבוצת נעוריו, היידוק ספליט, בה שיחק רק ארבעה משחקים לפני שנאלץ לפרוש עקב פציעות חוזרות.

בקשת האזרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002, לאחר ששהה בארץ שש שנים, רצה לשחק בנבחרת ישראל. מכיוון שלא היה אזרח ישראלי, פנה למשרד הפנים ולשר הפנים דאז אלי ישי בבקשת אזרחות, אך נתקל בסירוב. רוסו החליט להסכים לשחק בנבחרת קרואטיה, וזאת לאחר שקודם לכן, עקב חוק פיפ"א האוסר על משחק בשתי נבחרות לאומיות שונות, סירב לקחת חלק במשחקיה, דבר שלא היה מאפשר לו לשחק בנבחרת הישראלית בעתיד. ב-2005 פנה רוסו בשנית למשרד הפנים בבקשת אזרחות, וב-5 ביולי 2005 קיבל מעמד של תושב קבע ותעודת זהות‏[2].

רוסו דובר עברית שוטפת אותה למד במהלך שהותו בארץ. בשנת 2011 שימש רוסו כפרשן בתוכנית "שער השבת" בערוץ הספורט. באותה שנה הופיע בנקודת הסיום של התוכנית המירוץ למיליון בקרואטיה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורן יוסיפוביץ, עשרים הזרים הטובים ששיחקו בכדורגל הישראלי, באתר וואלה!, 18 בפברואר 2013
  2. ^ עודד שלו, מכבי תל אביב: נמני מונה לקפטן, רוסו תושב קבע, באתר ynet‏, 5 ביולי 2005


כדורגלן העונה של מעריב

1965: היימן  •  1966: רוזנטל & שפיגלר  •  1969: שפיגלר  •  1970: שפיגלר  •  1971: שפיגלר  •  1975: בנימין  •  1976: מלמיליאן  •  1977: טופולנסקי  •  1978: מכנס  •  1979: אבי כהן  •  1980: ויסוקר  •  1981: סיני  •  1982: מכנס  •  1983: מכנס  •  1984: אוחנה  •  1985: סלקטר  •  1986: רן  •  1987: מלמיליאן  •  1988: אלי כהן  •  1989: קלינגר  •  1990: סיני  •  1991: לוין & בנין  •  1992: אבי כהן (הירושלמי)  •  1993: חרזי  •  1994: ברקוביץ'  •  1995: רביבו  •  1996: רביבו  •  1997: אוחנה  •  1998: אבוקסיס  •  1999: רוסו  •  2000: אלימלך  •  2001: בניון  •  2002: רוסו  •  2003: דגו  •  2004: דוידוביץ'  •  2005: טל  •  2006: בוקולי  •  2007: זנדברג  •  2008: אלברמן  •  2009: אניימה  •  2010: ורמוט  •  2011: רפאלוב  •  2012: סבע  •  2013: עטר