ג'ודית מריל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ודית מריל
תאריך לידה 21 בינואר 1923
תאריך פטירה 12 בספטמבר 1997 (בגיל 74)
שם מקורי Judith Merril
מקום לידה בוסטון
עיסוק סופרת ועורכת
לאום אמריקאית וקנדית
שפות היצירה אנגלית
סוגה ספרותית מדע בדיוני
השפיעה על קרל שרודר

ג'ודית ג'וזפין גרוסמןאנגלית Judith Josephine Grossman;‏21 בינואר 1923 - 12 בספטמבר 1997), הידועה בשם העט ג'ודית מריל בו החלה להשתמש מ-1945, הייתה סופרת מדע בדיוני אמריקאית ולאחר מכן קנדית, עורכת ופעילה פוליטית.

על אף שסיפורה הראשון היה בז'אנר אחר, היא כתבה שלושה רומנים ומספר סיפורים בשנותיה הראשונות של כתיבה במדע בדיוני (שניים מהנובלות בשיתוף פעולה עם סיריל מ. קורנבלות'). בארבעת העשורים שחייתה את הז'אנר, פירסמה 26 סיפורים קצרים, וערכה מספר דומה של אנתולוגיות.

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריל נולדה בבוסטון בשנת 1923 לאתל וסמואל (שלמה) גרוסמן. אביה התאבד בשנת 1929 בהיותה בבית ספר עממי. בשנת 1936, אמה מצאה עבודה בבית ברונקס והעבירה אותם לרובע הברונקס בעיר ניו יורק. בשנות העשרה שלה, מריל נמשכה לציונות ולמרקסיזם. בהקדמה של וירג'יניה קיד לספר המיטב של ג'ודית מריל (The Best of Judith Merril), אתל גרוסמן הייתה סופרז'יסטית והייתה בין מייסדות ההסתדרות הציונית הדסה.

בשנת 1939, ג'ודית סיימה את "בית הספר התיכון על שם מוריס" בברונקס בגיל 16, והחלה להתעניין בפוליטיקה עקב הברית בין היטלר לסטלין. היא נישאה לדן זיסמן בשנה לאחר מכן, אחרי כארבעה חודשי פעילות טרוצקיסטית משותפת‏[1]. בתם מריל זיסמן נולדה בדצמבר 1942. בתקופה זו, היא גם הצטרפה ל-Futurians - קבוצה ניו-יורקית של חובבי מדע בדיוני - סופרים, עורכים, אמנים וחובבי הז'אנר. בקבוצה זו פגשה גם את קורנבליט. היא התגרשה מזיסמן ב-1948, ונישאה לפרדריק פול, חבר נוסף ב-Futurian.

שנותיה האמריקאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתה המקצועית של ג'ודית מריל החלה בסיפורים קצרים על ספורט, משנת 1945, ופרסום סיפור המדע הבדיוני הראשון שלה היה בשנת 1948. חלק מסיפוריה הגיע אל מגזינים בעריכת חברים לשעבר בקבוצת ה-Futurians. היא הייתה מייסד שותף של "מועדון ההידרה" (Hydra Club) בתקופה זו. הסיפור שלה "מרכז מת" (Dead Center) (פורסם בגיליון נובמבר 1954 של "The Magazine of Fantasy and Science Fiction") הוא אחד משני סיפורי מדע בדיוני שיוצגו ב"מיטב הסיפורים הקצרים האמריקאים" (The Best American Short Stories) שערכה מרתה פולי (Martha Foley) ב-1950.

בתה השנייה, אן, נולדה בשנת 1950. בשנת 1952 היא נפרדה מפול, והתגרשה ממנו סופית בשנה לאחר מכן. היא חיה עם וולטר מ' מילר כשישה חודשים ונישואיה השלישיים היו בשנת 1960. הנישואים התפרקו בשנת 1963, אך לא הגיעו לידי גירושין סופיים. בתה של אן (נכדתה של מריל), אמילי פול-ווירי (Emily Pohl-Weary), סופרת מדע בדיוני בעצמה, היא גם שותפה לכתיבת הביוגרפיה של מריל לאחר מותה, כשהיא משתמשת בגישתה לטיוטות, הערות ומכתבים שהשאירה מריל.

מריל התחילה בעריכת אנתולוגיות של סיפורי מדע בדיוני קצרים בשנת 1950, במיוחד בסדרה פופולרית "הסיפורים הטובים ביותר לשנת...". האנתולוגיות פורסמו בין 1956 ל-1967. במאמרי המערכת שלה, בשיחות ובכתבים אחרים, היא טענה שמדע בדיוני כבר לא צריך להיות מבודד אלא חייב להיות חלק מהזרם המרכזי בספרות. היה לה גם תפקיד חשוב כעורכת הספרים למגזין פנטזיה ומדע בדיוני (The Magazine of Fantasy and Science Fiction) משנת 1965 עד 1969.

חוקר המדע הבדיוני רוב לייתם ציין בשנת 2005, כי "לאורך כל שנות ה-1950, מריל, יחד עם סופרי המדע הבדיוני ג'יימס בליש ודיימון נייט לקחו את ההובלה בקידום סטנדרטים ספרותיים גבוהים ותחושה של מקצועיות רבה יותר בתחום" - במיוחד על ידי הקמת סדרה שנתית של כנסים עבור סופרים במילפורד, פנסילבניה, שם גרה אז מריל. כתבי יד היו נידונים בהתלהבות במפגשים אלה, ובכך עודדו תכנון מושכל יותר של הסיפורים, וקידמו תחושת סולידריות בין הסופרים, מה שהוביל בסופו של דבר להיווצרות אגודת סופרי המדע הבדיוני. עם זאת, סופרים אחרים חשו מאויימים "כנופיית מילפורד" והרגישו שהיא מסכנת את הסגולות הייחודיות של המדע הבדיוני על ידי הטלת סטנדרטים ספרותיים שבמהותם זרים לתחום.

פרויקט כושל שמריל החל בשנות ה-1960 המוקדמות, עבור "ליון בוקס" בשיקגו, היווה השראה לעורך המו"ל שלה, הארלן אליסון, לצאת עם גרסה משלו לפרויקט, חזיונות מסוכנים (Dangerous Visions) (הוצאת דאבלדיי, 1967).

כיוזמת תנועת הגל החדש במדע הבדיוני, בשנת 1968, היא ערכה אנתולוגית מדע בדיוני בריטית. כשאת הסיפורים היא אספה בעת שהתגוררה באנגליה במשך כשנה בשנות ה-1960 המאוחרות.

השנים הקנדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-1960 המאוחרות, מריל עברה לקנדה, בתואנת "הדיכוי הבלתי דמוקרטי של פעילויות אנטי מלחמתיות, על ידי ממשלת ארצות הברית". היא הייתה בין המייסדות של מכללת רוצ'דייל (Rochdale College), מכללה ניסויית אותה תפעלו התלמידים עצמם ובה חיו חיים משותפים, במידה רבה כחלק מרוח הזמן של התקופה. ברוצ'דייל, היא הייתה "האחראית על הכתיבה וההוצאה לאור" ושם צברה אוסף אישי נרחב של ספרים וכתבי יד שלא פורסמו.

בשנת 1970 היא החלה לפעול בספרייה הציבורית בטורונטו למען אוסף כל פרסומי המדע הבדיוני בשפה אנגלית. היא תרמה את כל הספרים וכתבי העת שברשותה לספרייה ותיפקדה כאוצרת. הספרייה זכתה למרחב משלה, ושמה שונה, בשנותיה האחרונות של מריל, ל-"אוסף המדע בדיוני, ספרות ספקולטיבית, ופנטזיה על שם מריל". מריל קיבל מלגה שנתית קטנה כאוצר, וכאשר הייתה לחוצה בכסף, היא גרה במשרדה בספרייה, ישנה על מיטה מתקפלת.

בין 1978 ל-1981 מריל הציגה את השידורים הקנדיים של דוקטור הו .כ-Undoctor, מריל הציגה (3-7 דקות) פרשנויות פילוסופיות קצרות על הנושאים של המופע‏[2].

מריל הייתה מארגנת פעילה ואמרגנית של מדע בדיוני בקנדה. לדוגמה, היא הקימה את רשת "הידרה צפון" של סופרים‏[3]. בשנת 1985 היא השיקה וערכה את הגיליון הראשון של tesseract, האנתולוגיה הקנדית הראשונה למדע בדיוני, שסייעה להגדיר את כתיבת המדע הבדיוני הקנדי.

בראשית 1980, מריל תרמה לארכיון הלאומי של קנדה את האוסף שלה הכולל התכתבויות, כתבי יד שלא פורסמו, וחומרי מדע בדיוני יפני.

מריל קיבלה אזרחות קנדית בשנת 1976. היא הפכה לפעילה באגודת הסופרים. כאשר על דיון בפגישה השנתית של האגודה "האם אנשים יכולים לכתוב על מינים אחרים ועל קבוצות אתניות שונות", היא קראה "ומי ידבר עבור החייזרים?" וחתמה את הדיון.

מאמצע שנות ה-01970 ועד למותה, מריל בילתה זמן רב בתנועת השלום הקנדית, כולל נסיעה לאוטווה לבושה כמכשפה כדי ללחוץ על הפרלמנט למנוע בדיקת טילי שיוט אמריקאים מעל קנדה.

אגודת סופרי המדע הבדיוני והפנטזיה של אמריקה (SFWA) העניקו למריל אתואר סופר של כבוד (Author Emeritus) לשנת 1997.

בהתכוננות למותה, היא הותירה סכום הכסף נכבד כדי לקיים מסיבת חגיגית לזכרה במועדון הבמבוק של טורונטו. וכעורכת דקדקנית, היא הכינה רשימות מפורטות אל מי להתקשר ולמי להודיע על דבר מותה שלה.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתורגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "That Only a Mother" (1948, short story)
  • Shadow on the Hearth (1950)
  • Outpost Mars (1950, with C. M. Kornbluth as "Cyril Judd")
  • Gunner Cade (1952, with C. M. Kornbluth as "Cyril Judd")
  • "Survival Ship" (1954, short story in Bold, February 1954)
  • Human? (1954, editor)
  • SF: The Year's Greatest Science Fiction and Fantasy (1956, editor)
  • SF '57: The Year's Greatest Science Fiction and Fantasy (1957, editor)
  • SF '58: The Year's Greatest Science Fiction and Fantasy (1958, editor)
  • SF '59: The Year's Greatest Science Fiction and Fantasy (1959, editor)
  • The Tomorrow People (novel)|The Tomorrow People (1960)
  • The 5th Annual of the Year’s Best S-F (1960, editor)
  • The 6th Annual of the Year’s Best S-F (1961, editor)
  • The 7th Annual of the Year’s Best S-F (1962, editor)
  • The 8th Annual of the Year’s Best S-F (1963, editor)
  • The 9th Annual of the Year’s Best S-F (1964, editor)
  • The 10th Annual of the Year’s Best S-F (1965, editor)
  • The 11th Annual of the Year’s Best S-F (1966, editor)
  • SF12 (1967, editor)
  • England Swings SF (1968, editor)
  • Daughters of Earth and Other Stories (1968, short story collection)
  • Survival Ship and Other Stories (1973, short story collection)
  • The Best of Judith Merril (1976, short story collection)
  • Tesseracts (1985, editor)
  • Homecalling and Other Stories: The Complete Solo Short SF of Judith Merril (2005, short story collection, edited by Elisabeth Carey)
  • with C. M. Kornbluth, Spaced Out: Three Novels of Tomorrow (2008, novel omnibus containing Outpost Mars, Gunner Cade, and Shadow on the Hearth, edited by Elisabeth Carey)

ספרות אודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Merril, Judith; Emily Pohl-Weary (2002). Better to Have Loved : the Life of Judith Merril. Toronto: Between the Lines Books. pp. 282p. ISBN 1-896357-57-1.
  • Latham, Rob (2005). "The New Wave". In David Seed. A Companion to Science Fiction. Oxford: Blackwell. pp. 202–216.
  • What If? A Film about Judith Merril. full-length documentary. Writer/director: Helene Klodawsky. Producer: Imageries, Montreal. First shown on Canadian Space Channel, February 1999.
  • Knight, Damon (1967). In Search of Wonder. Chicago: Advent.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Merrily We Roll Along or, That's Funny, You Don't Look Judith Bud Webster מציין כי מריל פגשה את זיסמן בפיקניק טרוציסקי לכבוד הרביעי ביולי
  2. ^ That time when Doctor Who educated Ontario
  3. ^ Ontario Hydra