ג'וזף הנרי בלקבורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וזף הנרי בלקבורן
Joseph Henry Blackburne
1841 ‏- 1924 (בגיל 83 בערך)
Blackburne.jpg
הישג בולט היה מס' 2 העולם בתקופות שונות בשנים 1873 -1889
מד כושר מרבי 2748 (אוגוסט 1886)
מקצוע נוסף סוחר
ארצות מגורים בריטניה

ג'וזף הנרי בלקבורןאנגלית: Joseph Henry Blackburne;‏ 10 בדצמבר 1841 - 1 בספטמבר 1924) שחמטאי בריטי. לשיא יכולתו הגיע בשנת 1873 כאשר היה ממוקם שני בעולם, מקום אותו שמר לסירוגין עד שנת 1887. בלקבורן דורג בין עשרת הטובים בעולם בין השנים 1868 ל-1893; לאחר מכן החל לרדת באיטיות בדירוג העולמי אך בשנת 1901 היה עדיין מדורג במקום ה-23.‏[1]

בלקבורן, שכונה "המוות השחור", שלט בעולם השחמט הבריטי בסוף המאה ה-19. הוא למד את המשחק בגיל מאוחר יחסית - 18 - אך הפך במהירות לשחקן חזק ופיתח קריירה מקצוענית שנמשכה למעלה מחמישים שנה. בשיא יכולתו דורג במקום השני בעולם עם סדרה של ניצחונות בתחרויות אך הוא נהנה במיוחד לחבב את השחמט על ההמונים על ידי משחקים סימולטניים והדגמות של משחק עיוור בכל רחבי המדינה.

בלקבורן נולד בעיר מנצ'סטר בדצמבר 1841. כילד הוא למד לשחק דמקה אך רק אחרי ששמע על תוצאותיו המרשימות של פול מורפי באירופה החליט לעבור למשחק השחמט. הוא הצטרף למועדון השחמט של ממצ'סטר בשנת 1860 ולמד את תיאורית הסיומים מברנרד הורביץ שהתמנה כשחמטאי המקצועי בשנת 1857.

בתחילה עבד בלקבורן בסחר גרביים ובגדים תחתונים אך לאחר שהשתפר במהירות במשחק במהלך שנות ה-60 החליט להפוך למקצוען שחמט. בעונת 1868-69 הוא זכה באליפות אנגליה השנייה לאחר שניצח את האלוף הראשון, ססיל ולנטין דה ור ונחשב בצדק לשחקן הטוב ביותר באנגליה.

במהלך עשרים השנים הבאות נדד בלקבורן ברחבי העולם ושיחק עם כל גדולי השחמט. הוא נמנה באופן קבוע בין חמשת הטובים ביותר בדירוג העולמי והצליח היטב בתחרויות בינלאומיות רבות. הוא יצא במקום ראשון משותף עם וילהלם שטייניץ בווינה 1873 למרות שהפסיד בדו-קרב ביניהם, ראשון בלונדון 1876, במקום ראשון משותף עם ברטולד אינגליש ואדולף שוורץ בויסבאדן 1880, ראשון בברלין 1881 שם גמר 3 נקודות לפני יריבו הגדול יוהנס צוקרטורט, מקום ראשון משותף עם ג'יימס מייסון בבלפסט 1892 ומקום ראשון בלונדון 1893.

התוצאות שלו היו מעורבות כאשר הוא הפנה את כשרונו לדו-קרבות שם גילה עד כמה קשה להתמודד מול הטובים ביותר בעולם. הוא הובס בשני דו-קרבות לשטייניץ: בשנת 1872 (+7 −0 =1) ובשנת 1876 (+7 −0 =0), הפסיד דו-קרב לעמנואל לאסקר בשנת 1892 (+0, -6, =4). הוא הצליח טוב יותר מול צוקרטורט: לאחר שהפסיד דו-קרב ראשון בשנת 1881 (+2, -7, =5) הוא הצליח לנצחו בשנת 1887 (+5, -1, =7) ובאופן דומה הצליח מול איזידור גונסברג באותן שנים: ניצח בשנת 1881 (+7, -4, =3) אך הפסיד בדו-קרב גומלין בשנת 1887 (+2, -5, =6)

הדו-קרב מול שטייניץ בשנת 1876 נערך במועדון השחמט ב"ווסט אנד" ברובע וסטמינסטר שבלונדון ונחשב באותו הזמן לדו-קרב בלתי רשמי על אליפות העולם בשחמט. הפרס היה 60 ליש"ט לזוכה, סכום לא מבוטל בזמנים הללו. במונחי היום מדובר על כ-4,000 ליש"ט.

בלקבורן הרויח את מרבית כספו ממשחקים סימולטניים שקיים בכל רחבי הארץ, כולל משחקים עוורים בהם שיחק עד 16 משחקים בו זמנית.‏[2] במסגרת מאמציו לחבב את המשחק סייר גם בצפון מזרח אנגליה בשנת 1889 כדי לקדם את איגוד השחמט החדש שנוסד בטיסייד (Teesside). בלקבורן ביקר באזור לשני משחקים סימולטניים וכן אירוע של משחק עוור. התוצאות שלו היו מרשימות +29 =2 -1 בסימולטני ובעיוור +7 =1 ללא הפסד.

חיבתו לשתיית ויסקי תוך כדי משחק הביאה אותו פעם לשתות מכוסו של היריב. מיד לאחר מכן היריב נכנע, בלקבורן מיד עקץ את יריבו "יריבי השאיר כוס ויסקי לא מוגנת (en prise) ואני לקחתי אותה "דרך הילוכו"‏[3] בראיון שנתן לעיתון פרסומי של תעשיית המשקאות החריפים טען בלקבורן כי שתיית ויסקי מטהרת את מוחו ומשפרת את יכולתו השחמטאית; נראה שהוא ניסה להוכיח תאוריה זו פעמים רבות ככל שניתן.

פתיחת השחמט המפוקפקת המכונה גמביט שילינג-בלקבורן (1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. רג4 פד4) קרויה על שמו משום שהשתמש בה פעמי רבות כדי לזכות נגד חובבים, ובכך לקבל במהירות את השילינג, ההימור על תוצאת המשחק.

לקראת סוף המאה ה-19 בלקבורן קיים כ-2000 משחקים סימולטניים מדי שנה, ואף נסע לארצות נוספות כדי לתת הדגמות. בין היתר ביקר בהולנד, אוסטרליה וניו זילנד. במקביל התפנה להתחתן פעמיים, ומאשתו השנייה, מרי פוקס גם הוליד בן. בנוסף שיחק בלוח הראשון בנבחרת הבריטית ב-11 ההתמודדויות מול ארצות הברית, התמודדויות שהחלו בשנת 1896. בששת המשחקים הראשונים ניצח את הלוח הראשון האמריקאי הרי נלסון פילסבורי בתוצאה 3.5-2.5.

בשנת 1914 חלק בלקבורן את אליפות אנגליה עם פרדריק ייטס אך בגיל 72 שנותיו הטובות היו מאחוריו ומצבו הבריאותי מנע ממנו מלהשתתף במשחקי ההכרעה לקביעת המנצח. מוקדם יותר באותה שנה השתתף בתחרות הבינלאומית החזקה האחרונה בחייו, שם ניצח את הכוכב העולה אהרון נימצוביץ'. לאחר מכן התרכז בלקבורן בכתיבת הטור השחמטאי עבור העיתון "השדה" טור שהמשיך לכתוב עד מותו בגיל 82. בלקבורן מת ב-1.9.1924 מהתקפת לב.

בלקבורן הינו סמל של השחמט הרומנטי משום המשחק המאוד הפתוח שלו והסגנון הטקטי של המשחק. זקנו הגדול השחור יחד עם סגנון המשחק התוקפני זיכו אותו בכינוי ה"מוות השחור" לאחר הביצועים שהפגין בתחרות שהתקיימה בווינה 1873.

בחודש אוגוסט 1886, בהיותו בן 44, הגיע בלקבורן לשיא יכולתו על פי מדידות של הדירוג השחמטאי שנערכו באופן רטרואקטיבי, והיה ממוקם במקום השני בעולם על פי האתר www.chessmetrics.com [2]

בלקבורן הצטיין בניצול יתרונות זעירים בשלב הסיום, והייתה לו יכולת תחבולנית מרשימה שזיכתה אותו בפרסי יופי רבים על משחקים מבריקים במיוחד. הוא זכור במיוחד בזכות המשחקים הסימולטניים הפופולריים שקיים, וההדגמות הסוחפות ששבו את הדמיון של הצופים שנקהלו כדי לצפות בו. בספר שפרסם בשנת 1899 על משחקיו נכללים למעלה מ-400 משחקים, כ-20 בעיות שחמט שחיבר וכן ביוגרפיה קצרה.

התמודדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום המתמודד השני תוצאה
1861 אדוארד פינדר 0 מ-5 הפסד
1861 אדוארד פינדר 6 מ-8 ניצחון
1862 אופחנד אדולף אנדרסן 1 מ-2 תיקו
1862 לונדון וילהלם שטייניץ 2 מ-10 הפסד
1870 לונדון וילהלם שטייניץ 0.5 מ-6 הפסד
1876 לונדון וילהלם שטייניץ 0 מ-7 הפסד
1879 לונדון הנרי בירד 5 מ-7 ניצחון
1856 לונדון ארנסט פולקביר 6 מ-13 הפסד
1879 לונדון ג'יימס מייסון 1 מ-3 הפסד
1881 לונדון איזידור גונסברג 8.5 מ-14 ניצחון
1881 לונדון יוהנס צוקרטורט 4.5 מ-14 הפסד
1882 לונדון גאורג מקנזי 1 מ-3 הפסד
1887 ברטפורד איזידור גונסברג 5 מ-13 הפסד
1887 לונדון גאורג מקדונל 2.5 מ-4 ניצחון
1887 לונדון יוהנס צוקרטורט 9 מ-14 ניצחון
1888 לונדון הנרי בירד 4 מ-5 ניצחון
1888 לונדון גאורג מקנזי 2.5 מ-3 ניצחון
1890 לונדון פרנסיס לי 14 מ-9 ניצחון
1891 הוואנה אנדרס ווסקס 5 מ-6 ניצחון
1891 הוואנה צ'לסו גולמאיו 6 מ-10 ניצחון
1892 לונדון עמנואל לסקר 2 מ-10 הפסד
1895 לונדון קורט פון ברדלבן 4.5 מ-9 תיקו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ Harold C. Schoenberg, Grandmasters of Chess, W.W. Norton & Co., New York, Rev. Ed. 1981, p. 67.
  3. ^ "My opponent left a glass of whisky en prise and I took it en passant".