ג'וזף צ'מברליין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וזף צ'מברליין

ג'וזף צ'מברליין (אנגלית: Joseph Chamberlain‏; 8 ביולי 1836 - 2 ביולי 1914) היה מדינאי בריטי ואיש עסקים משפיע. שימש כשר המושבות בשנים 1895 - 1903. בתולדות הציונות ידוע כמי שהציע את תוכנית אוגנדה. אביהם של אוסטן ונוויל צ'מברליין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'מברליין נולד ב-1836 בלונדון. בגיל 16, החל לעבוד כשוליה במפעל הנעליים של משפחתו. לאחר מכן, הצטרף כשותף למפעל לייצור ברגים של דודו בברמינגהאם, "נטלפולד את צ'מברליין". המפעל הצליח ובשיא פעילותו ייצר שני שלישים מכל הברגים שיוצרו בבריטניה.

צ'מברליין נישא ב-1861 להארייט שילדה לו בת, ביאטריס, ובן, אוסטן (לימים שר החוץ והאוצר וחתן פרס נובל לשלום). הארייט מתה לאחר הלידה השנייה. ב-1868 נישא צ'מברליין לפלורנס, שילדה לו ארבעה ילדים (בהם נוויל, לימים ראש ממשלת בריטניה) ומתה לאחר לידת החמישי. ב-1888 נישא צ'מברליין בשלישית למארי אנדיקוט בת ה-23, בתו של ויליאם אנדיקוט, שר המלחמה של ארצות הברית.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'מברליין החל בפעילות פוליטית כמנהיג פועלים בברמינגהאם וב-1873 נבחר לראש העיר. כראש העיר נחשב לחדשני - פעל לשיפור החינוך ותנאי השיכון של המעמד הנמוך.

ב-1876 נבחר לראשונה לבית הנבחרים ושירת שם עד מותו ב-1914. הוא נבחר מטעם המפלגה הליברלית והיה איש האגף המתקדם שלה.

ב-1880 מונה לתפקיד שר המסחר בממשלת ויליאם גלאדסטון, תפקיד בו שימש עד 1885. לאחר הבחירות שנערכו באותה שנה, ובה הציג צ'מברליין את עצמו כמועמד לראשות הממשלה אך לא נבחר לראשות מפלגתו, מונה צ'מברליין לתפקיד שר השלטון המקומי, אך התפטר לאחר מספר חודשים (27 במרץ 1886) עקב חילוקי דעות עם גלאדסטון, בין היתר בעקבות התנגדותו של צ'מברליין לחוק הממשל העצמי של אירלנד.

ב-1886 פרש והקים את המפלגה הליברלית-יוניוניסטית שכרתה ב-1912 ברית עם המפלגה השמרנית, שתמכה בשמירה על אחדות הממלכה המאוחדת ואף רצה עימה בבחירות.

צ'מברליין חזר לממשלה רק ב-1895, לאחר התפטרותו של גלאדסטון ומינויו של סולסברי לראשות הממשלה. אחיינו של סולסברי, ארתור בלפור, שסייע לו בהרכבת הממשלה, הציע לצ'מברליין לבחור באיזה תיק שירצה, חוץ ממשרד החוץ ומנהיג בית הנבחרים. להפתעת הכל, דחה צ'מברליין הצעות לכהן כשר האוצר ושר הפנים ובחר בתפקיד שר המושבות, שנחשב פחות אטרקטיבי.

שר המושבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'מברליין תמך בהתפשטותה של האימפריה הבריטית וראה בתפקיד שר המושבות מנוף לקידום רעיונותיו בתחום זה.

הוא נכנס לתפקידו ב-1 ביולי 1895, מספר ימים לפני הבחירות הכלליות, בהן ניצח סולסברי, לאחר שהקים קואליציה עם מפלגתו של צ'מברליין. צ'מברליין נשאר בתפקיד במשך יותר מ-8 שנים והיה השר שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר במשרד זה.

מיד עם כניסתו לתפקיד הוא שינה את דמותו של המשרד והתקין בו מנורות חשמליות במקום העששיות שהיו מותקנות בו עד אז, כיאה למשרד הראשי של כל המושבות הבריטיות ברחבי העולם.

הוא החל לפעול בהודו ובאפריקה מיד עם כניסתו לתפקיד, היה בקשר עם מהטמה גנדי, שהיה בראשית דרכו הפוליטית ואף הקים בית חולים למחלות טרופיות בלונדון עבור המטיילים שחזרו מאפריקה. באפריקה הוא פעל לחיזוק מעמדה של בריטניה, דבר שהוביל למלחמת הבורים.

צ'מברליין פעל רבות בתחומים רבים, בהם ניסוח החוקה של אוסטרליה, סכסוסי גבול בונצואלה ובפורט ארתור ופעל גם במושבות במערב אפריקה ובדרומה, במקביל לניהול שיחות לברית בין בריטניה לגרמניה.

בבחירות 1900 ניהל את הקמפיין של קואליציית המפלגה השמרנית עם מפלגתו הליברלית-יוניוניסטית. הבחירות נערכו במהלך מלחמת הבורים השנייה, וצ'מברליין הוביל לניצחון שבעקבותיו המשיך סולסברי בתפקיד ראש הממשלה, עד פרישתו ב-1902, אז החליפו בתפקיד אחיינו ארתור בלפור. צ'מברליין המשיך בתפקיד שר המושבות.

בדצמבר 1902 יצא צ'מברליין לסיור בדרום אפריקה שנמשך עד פברואר 1903, שם סייע בפיוס בין הבריטים והבורים. בסיור זה סייר גם במזרח אפריקה, וראה באזור זה אדמה המתאימה למיזם הציוני של תיאודור הרצל, דבר שהוביל לתוכנית אוגנדה.

תוכנית אוגנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית אוגנדה

בנימין זאב הרצל ביקש לפגוש את צ'מברליין ביולי 1902, כאשר שהה בלונדון כדי להעיד בפני הוועדה המלכותית לענייני הגירת זרים. ב-9 ביולי הבטיח הלורד רוטשילד להרצל כי ידבר עם צ'מברליין על העניין הציוני וב-11 ביולי הכין הרצל עבורו תוכנית מדינית. ב-22 בספטמבר שלח הרצל לצ'מברליין הצעה להתיישבות יהודית אוטונומית באזורים הנתונים תחת שליטה בריטית.

הרצל וצ'מברליין נפגשו לראשונה ב-22 באוקטובר 1902. הרצל תיאר ביומנו[1] את פניו של צ'מברליין כ"מסיכה קפואה", אך לאחר שסיפר בדיחה "צחקה המסיכה". הרצל דיבר איתו על אפשרות של התיישבות יהודית באזור אל עריש וחצי האי סיני, אך צ'מברליין אמר שהוא יכול לדבר איתו רק על קפריסין, מכיוון שאל עריש וסיני נמצאים תחת אחריותו של משרד החוץ. אך גם בקפריסין הצביע צ'מברליין על מתיישבים מקומיים שלא יסכימו להתיישבות יהודית באי.

צ'מברליין ביקש מהרצל שיצביע בפניו על אזור הנמצא תחת שליטה בריטית שבו אין עדיין אנשים לבנים, שעליו ניתן יהיה לדבר.

הרצל הראה לו את מיקומה של אל עריש באטלס מפות והעיר "למצרים לא נלך. כבר היינו שם". צ'מברליין תיאם להרצל פגישה בעניין אל עריש עם שר החוץ הלורד לנדסדאון למחרת היום, דבר שהוביל למשלוח משלחת של התנועה הציונית לאזור, לבדיקת היתכנות של התיישבות יהודית שם. המשא ומתן עם השלטונות המצרים בראשות הלורד קרומר ובוטרוס ראלי שהתקיים בראשית 1903 נכשל, זמן קצר לפני ששב צ'מברליין מאפריקה.

במהלך מסעו של צ'מברליין באפריקה, הוא ביקר באוגנדה (בשטח קניה של ימינו), שם ראה "ארץ בשביל הד"ר הרצל". בפגישתם השלישית, שנערכה בלונדון ב-23 באפריל 1903, ימים אחדים לאחר פרעות קישינייב עדיין ניסה הרצל לשכנע את צ'מברליין לתת לתנועה הציונית את אל עריש וסיני, שתהיינה מושבה תחת השפעת הכתר הבריטי אך צ'מברלין נותר בסירובו. לאחר פגישתם, נפגש צ'מברליין עם לאופולד גרינברג, ציוני בריטי ושליחו של הרצל, ודן עמו בשנית "באזור הקרוב לאוגנדה", שבו יינתן "שלטון עצמי מקומי" לכמיליון יהודים. לאחר מספר שבועות אף הציע צ'מברליין להרצל להגיש הצעה מקדמית לממשל עצמי באוגנדה, לעיונה של הממשלה.

התפטרותו של צ'מברליין מן הממשלה בספטמבר 1903, פגעה בסיכוייה של תוכנית אוגנדה. צ'מברליין שמר על קשר עם התנועה הציונית גם לאחר התפטרותו מן הממשלה, ואף נפגש עם נציגי התנועה, אך לא יכל לסייע לקדם את התוכנית.

התפטרותו מן הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'מברליין התפטר מן הממשלה ב-18 בספטמבר 1903, בעקבות מחלוקת עם ראש הממשלה בלפור על מדיניות המכס בחבר העמים הבריטי. גם לאחר התפטרותו מן הממשלה הוא המשיך להיאבק למען הרפורמה במדיניות המכס והטלת מכס על סחורות שיובאו מארצות שלא היו שייכות לאימפריה הבריטית. צ'מברליין יצא לסדרת נאומים ברחבי בריטניה, על אף שלקה בשיגדון. מחלוקת זו הביאה בסופו של דבר להתפטרותו של בלפור מראשות הממשלה ולבחירות ב-1906, בהן הפסידו השמרנים בראשות בלפור, שרצו שוב עם הליברל-יוניוניסטים של צ'מברליין, את השלטון למפלגה הליברלית. ההפסד בבחירות הוביל את בלפור להתחייב לקבל את דרישותיו של צ'מברליין, אף שמפלגתם הייתה באותה עת באופוזיציה. ההפסד בבחירות 1906 הביא את מבקריו לציין שצ'מברליין היה המדינאי היחיד בתולדות בריטניה שהביא לפילוגן של שתי מפלגות.

ערוב ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 ביולי 1906, חמישה ימים לאחר יום הולדתו ה-70, התמוטט צ'מברליין בחדר השירותים לאחר שלקה בשבץ מוחי שגרם לשיתוק צידו הימני. השבץ הביא את הקריירה הפוליטית שלו לסיומה, על-אף שהיה עדיין חבר פרלמנט ואף ביקר בו לעתים. ב-1914, לאחר שהחליט שלא ירוץ שוב בבחירות הבאות, לקה צ'מברליין בהתקף לב ומת ב-2 ביולי, מספר ימים לאחר רצח פרנץ פרדיננד שהביא לפרוץ מלחמת העולם הראשונה מספר שבועות לאחר מכן.

על אף הצעה להיקבר במנזר וסטמינסטר, בו נקברים מנהיגיה הדגולים של בריטניה, העדיפו בני משפחתו לקוברו בעירו, ברמינגהאם.

בנו אוסטן צ'מברליין, ששימש בתפקידים רבים בממשלת בריטניה, עבר למושב הפרלמנט שהיה של אביו, והחזיק בו עד מותו ב-1937, מספר שבועות לפני שאחיו למחצה נוויל צ'מברליין היה ליחיד מבני המשפחה שהתמנה לתפקיד ראש ממשלת בריטניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "עניין היהודים - ספרי יומן", הוצאת ביאליק, כרך ג' עמ' 77-79