ג'וזף קיטינג'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וזף קיטינג'ר
Joseph Kittinger, Jr.jpg
ג'וזף קיטינג'ר
נולד 1928
השתייכות Seal of the US Air Force.svg
חיל האוויר של ארצות הברית
תקופת שירות 1950 - 1978
דרגה קולונל
מלחמות וקרבות
עיטורים
הקפיצה מגובה 31 ק"מ מעל פני כדור הארץ
גונדולת סטארגייזר בתצוגה במוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקאי

ג'וזף ויליאם קיטינג'ר השני (Joseph William Kittinger II; נולד ב-27 ביולי 1928) הוא טייס לשעבר בחיל האוויר האמריקני, האדם הראשון שהגיע לגבול החלל, והאדם הראשון שעבר לטענתו את מהירות הקול בגופו (ולא בתוך כלי תעבורה). ג'ו קיטינג'ר התפרסם בעיקר בעקבות פרויקטי "Manhigh" ו-"Excelsior" לבדיקת השפעות הריק על תחושת הנפילה, בהם הוא קבע שיא עולם בצניחה חופשית הארוכה ביותר, כשקפץ מגובה של מעל 31 ק"מ. כמו כן הוא היה האדם הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי לבדו בכדור פורח.

כטייס ששירת במלחמת וייטנאם, הוא השיג הפלה של מטוס קרב צפון וייטנאמי ולאחר מכן מטוסו הופל, והוא בילה 11 חודשים כשבוי מלחמה בכלא בצפון וייטנאם. בשנת 2012, בגיל 84, הוא השתתף במיזם רד בול סטראטוס כאיש קשר עם הקפסולה, בו הוא הדריך את פליקס באומגרטנר בנפילה החופשית שוברת השיאים שלו מגובה 39 ק"מ מהסטרטוספירה של כדור הארץ.

תחילת חייו ושירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיטינג'ר נולד בטמפה, פלורידה ולמד באוניברסיטת פלורידה. לאחר שהתחרה בסירות מירוץ כנער הוא התגייס לחיל האוויר האמריקאי במרץ 1949. לאחר שסיים את קורס הטייס בהצלחה במרץ 1950, הוא קיבל את כנפי הטייס שלו יחד עם דרגות סגן משנה. הוא שירת בכנף הקרב-הפצצה ה-86 בבסיס רמשטיין, מערב גרמניה, שם טס על מטוסי F-84 ו-F-86.

ב-1954 קיטינג'ר הועבר לבסיס חיל האוויר הולומן, ניו מקסיקו ולמרכז פיתוח טילים של חיל האוויר האמריקאי. הוא טס במטוס שצפה ועקב אחרי מזחלת הטיל שהריץ קולונל ג'ון סטאפ במהירות של 1,017 קמ"ש בשנת 1955. קיטינג'ר התרשם מאוד מהמחויבות של סטאפ וממנהיגותו כחלוץ בתחום רפואת חלל. סטאפ, בתמורה, התרשם מכשרון הטיסה של קיטינג'ר, ומאוחר יותר המליץ עליו לעבודת מחקר בתחום החלל. היה על סטאפ לנטר את ניסויי הבלון בגובה רב שלאחר מכן הובילו את קיסינג'ר לקפיצה שוברת השיאים שלו מגובה 31,300 מטר. ב-1957, כחלק מפרויקט מנהיי (Manhigh), קיטינג'ר העלה בלון לגובה שיא של 29,490 מטר במנהיי 1, עליו קיבל את צלב הטיסה המצוינת.

פרויקט אקסלסיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיטינג'ר, בדרגת קפטן, מונה לאחר מכן למעבדות מחקר לרפואת חלל בבסיס חיל האוויר רייט-פטרסון שבדייטון, אוהיו. עבור פרויקט אקסלסיור, שם שניתן על ידי קולונל סטאפ כחלק ממחקר לנטישה בגובה רב, הוא ערך 3 קפיצות מצנח קיצוניות מגונדולה פתוחה שנישאה על ידי בלוני הליום. קפיצות אלה נעשו בתנוחת "כיסא נדנדה", בנפילה על הגב, במקום בתנוחת קפיצת עם הפנים קדימה המוכרת לצונחים חופשיים. הדבר נבע מכך שהוא לבש ערכה במשקל 27 ק"ג, וחליפת הלחץ שלו יצרה צורת ישיבה כשהיא נופחה.

הקפיצה הראשונה שלו מגובה רב, מגובה של 23,300 מטר, שנעשתה ב-16 בנובמבר 1959, הייתה כמעט אסון כאשר תקלה בציוד שלו גרמה לו לאבד את ההכרה. המצנח האוטומטי והציוד שלו הצילו את חייו. הוא נכנס למצב של סחרור (ספין) שטו במהירות סיבובית של 120 סל"ד. כוחות ה-G שפעלו עליו בקטעים הקיצוניים ביותר חושבו להיות כ-22 פעמים כוח הכובד, דבר שיצר שיא נוסף.

אקסלסיור II: ב-11 בדצמבר 1959, הוא קפץ שוב מגובה של 22,800 מטר. עבור קפיצה זו הוא זכה במדליית הצניחה על שם אלברט לאו סטיבנס.

ב-16 באוגוסט 1960, הוא עשה את קפיצתו השלישית והאחרונה, מאקסלסיור III, מגובה 31,300 מטר. כשהוא גורר מצנח בלימה קטן לייצוב ראשוני, הוא צנח 4 דקות ו-36 שניות תוך שהוא מגיע למהירות של 988 קמ"ש לפני שפתח את המצנח שלו בגובה 5,500 מטר. ייצוב הלחץ בכפפה הימנית שלו כשל, וידו הימנית התנפחה לפי 2 מממדיה הטבעיים. בהתעלמו מהכאב, הוא נסק לגובה 33,300 מטר עם הבלון ואמר תפילה קצרה - "אדוני, תדאג לי" - לפני שקפץ החוצה.

על הקפיצות מאקסלסיור, קיטינג'ר אמר: "אין שום דרך שאפשר לראות את המהירות. אין שום דבר שאפשר לראות כדי לראות כמה מהר אתה נופל. אין תחושת עומק. אם אתה במכונית נוהג בכביש ועוצם את העיניים, אין לך מושג מה מהירותך. אותו הדבר בנפילה מהחלל. אין שלטי תנועה. אתה יודע שאתה נופל מהר, אבל לא חש את זה. אין לך רוח במהירות 988 קמ"ש נושפת עליך. יכולתי לשמוע את נשימתי בתוך הקסדה."

קיטינג'ר קבע מספרים היסטוריים לגובה עליית בלון, לגובה צניחה חופשית, לנפילה החופשית הארוכה ביותר (4 דק') ולמהירות הגבוהה ביותר אליה הגיע אדם ללא עזר במנוע חיצוני. שיאים אלו היו של חיל האוויר האמריקאי, אך לא הוגשו כשיאים ל-FAI. שיאיו של קיטינג'ר של העלייה הגבוהה ביותר של בלון, הצניחה חופשית הגבוהה ביותר והמהירות הגבוהה ביותר ללא עזרת מנוע עמדו במשך 52 שנים, עד שנשברו ב-2012 על ידי פליקס באומגרטנר.

על סדרת הקפיצות הללו, קיטינג'ר עוטר בצלב הטיסה המצוינת השני שלו, והוענק לו "גביע הארמון" (Harmon Trophy) על ידי נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר.

פרויקט סטאר-גייזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזרה בבסיס חיל האוויר הולומן, קיטינג'ר לקח חלק בפרויקט סטאר-גייזר ב-13 ו-14 בדמצמבר, 1960. יחד עם האסטרונום וויליאם סי ווייט, הם לקחו בלון גונדולה פתוח מהליום עמוס במכשירים מדעיים לגובה של 25,100 מטר, שם שהו במשך 18 שעות וערכו תצפיות אסטרונומיות.

המשך שירותו בחיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיטינג'ר שירת לאחר מכן בשלושה סבבי קרב של במהלך מלחמת וייטנאם, וטס סה"כ 483 משימות. במהלך שני הסבבים הראשונים שלו שימש כמפקד A-26 כחלק מפרויקטי פארם-גייט (Farm Gate) וביג איגל (Big Eagle). לאחר שני הסבבים שלו הוא שב לארצות הברית והועבר למטוסי F-4 פנטום. במהלך הסבב השלישי שלו בוייטנאם בשנים 1972-1971 הוא פיקד על טייסת הקרב הטקטית ה-555. לאחר מכן הוא מונה לסגן מפקד טייסת הסיור הטקטית ה-432. במהלך תקופה זו הוא רשם לעצמו הפלה של מיג 21.

קיטינג'ר הופל ב-11 במאי 1972, קצת לפני תום הסבב שלו השלישי שלו. בזמן טיסה על מטוס ה-F4D שלו, יחד עם קצין הנשק שלו, כאשר הוא בתפקיד מוביל טיסה של פנטומים, הם נתקלו במטוסי מיג 21. קיטינג'ר והטייס שלצידו רדפו אחרי מיג 21 כאשר מטוסו נפגע על ידי טיל אויר-אויר שפגע בכנף וגרם למטוס להתלקח. קיטינג'ר וקצין הנשק שלו פלטו את עצמם, נתפסו זמן קצר לאחר מכן, ונלקחו לשבי בעיר האנוי. באותה גיחה המיג 21 אותו רדף, הופל.

קיטינג'ר וקצין הנשק שלו שהו 11 חודשים כשבויי מלחמה בכלא הנודע "מלון האנוי". ב-28 במרץ 1973, הוא הוחזר לארצות הברית, והמשיך את הקריירה שלו בחיל האוויר, כאשר הוא קיבל העלאה לדרגת קולונל זמן קצר לאחר שובו מן השבי.

עיטורים ומדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיטינג'ר קיבל במהלך שנותיו את העיטוריםומדליות הבאות:

ועוד עיטורים ומדליות מלחימה במלחמת וייטנאם ומשירותו.

הקריירה האזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיטינג'ר פרש מחיל האוויר האמריקאי בדרגת קולונל בשנת 1978, ובתחילה החל לעבוד בתאגיד מרטין מריאטה באורלנדו שבפלורידה.

בעודו מתעניין עדיין בבלונים, הוא קבע שיא עולם למרחק עם בלון גז בגודל AA06, למרחק של 3,221 ק"מ בשנת 1983. לאחר מכן השלים את חציית האוקיינוס האטלנטי בטיסת הסולו הראשונה אי פעם בכדור פורח מה-14 עד ל-18 בספטמבר 1984.

קיטינג'ר יעץ לפליקס באומגרטנר בצניחה חופשית של באומגרטנר ב-14 באוקטובר 2012 מגובה של 38,969.3 מטר. הפרויקט נקרא רד בול סטראטוס והוא קיבץ סביבו מומחים מובילים בתחומי אוירודינמיקה, רפואה והנדסה כדי להבטיח את הצלחת הפרויקט. בסופו של דבר קיטינג'ר שימש כאיש קשר של פליקס באומגרטנר.

קיטינג'ר חי כיום באזור אורלנדו ומשמש כסגן נשיא של טיסות מבצעיות לקרקס המעופף של "רוזי או'גריידי". הוא עדיין פעיל בתחום התעופה ומשמש כיועץ וכטייס מטוס ברנסטורמר (Barnstormer).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]