ג'וזפה ורדי

ג'וזפה ורדי Giuseppe Verdi
דיוקן מאת ג'ובאני בולדיני מ-1883
נולד	10 באוקטובר 1813 רונקולה, איטליה
נפטר	27 בינואר 1901 מילנו, איטליה
תקופה/זרם	רומנטית
מספר יצירות ידוע	45

חתימת

ג'וזפה פורטונינו פרנצ'סקו ורדי (באיטלקית: Giuseppe Verdi‏; 9 או 10 באוקטובר 1813 - 27 בינואר 1901) הוא מלחין איטלקי הנחשב לגדול מחברי האופרות בכל הזמנים, שכן עיקר פעילותו המוזיקלית היה חיבור אופרות, מלאכה בה התמיד עד מותו בגיל המופלג של 87 שנים.

ראשית חייו

ג'וזפה ורדי נולד בשנת 1813 בכפר רונקולה שליד העיירה בוסטו בדוכסות פארמה למשפחה ענייה - אביו היה בעל פונדק, אמו הייתה טוות חוטים. כבר בילדותו התעניין ורדי הצעיר במוזיקה, ולמד אצל נגן העוגב בכנסייה המקומית. מאוחר יותר, כאשר למד בבית-הספר הישועי בבוסטו עצמה, המשיך בלימודי המוזיקה שלו באופן עצמאי בספריית בית-הספר.

לאחר מותו של מורהו הראשון, תפס ורדי את מקומו כנגן העוגב של הכנסייה בבוסטו. מאוחר יותר עבר לעבוד אצל סוחר מקומי בשם אנטוניו בארצי, שהיה חובב מוזיקה ולכן תמך בו ועודד אותו בלימודיו. מאוחר יותר, בשנת 1836, התחתן ורדי עם בתו של בארצי, מרגריטה.

תחילת הקריירה המוזיקלית

בגיל 18 ביקש ורדי להתקבל לקונסרבטוריון של מילאנו, אך נדחה בשל גילו המבוגר יחסית ומשום שלא הרשים את בוחני הקונסרבטוריון בכישורי הנגינה שלו. הדבר לא החליש את רצונו ללמוד מוזיקה, ולאחר שלמד באופן פרטי אצל המנצח השני של "לה סקאלה", חיבר את האופרה הראשונה שלו, "אוברטו", אשר התקבלה יפה למדי על ידי הקהל. ההצלחה הובילה להזמנה של שלוש אופרות נוספות, אך הראשונה בהן, האופרה הקומית "מלך לשעה", נכשלה. רק כתיבתה של האופרה "נבוכדנצאר" או "נבוקו" (Nabucco) (1842) הצילה את המוניטין שלו, ויתר על כן, פרסמה אותו ברבים. בזמן הפקת האופרה מתו על ורדי שני ילדיו אחריהם גם אשתו. רק בזכות ידידיו התומכים הצליח לעבור את התקופה הזו, שהייתה הקשה בחייו, ובעידוד הצלחתה של "נבוקו" המשיך להלחין ולחתור להישגים גבוהים עוד יותר.‏

מיד לאחר ההצלחה של "נבוכדנצאר" כתב ורדי עוד שתי אופרות: "הלומברדים" ו"ארנאני", אשר פרסמו אותו לא רק באיטליה עצמה כי אם בכל רחבי אירופה.

האחרונה באופרות המוקדמות של ורדי היא "מקבת'" (1847), על פי הטרגדיה של שייקספיר, מקבת'. ב"מקבת'" שבר ורדי כלל גדול של האופרה האיטלקית, שאין אופרה ללא סיפור אהבה בתוכה. באופרה זו שם ורדי דגש על ההיבטים הדרמטיים של היצירה, בניגוד לקודמיו, רוסיני, דוניצטי ובליני, שנהגו לרומם את הזמרים בכתיבת אריות ראוותניות להבלטת יכולותיהם הקוליות. ורדי, בניגוד להם, חיפש "זמרת בעלת קול מחוספס, צרוד וקודר, שיש בו שמץ של שטניות" לתפקיד ליידי מקבת'.‏

האופרות האמצעיות

בשנת 1859, כשהיה כבר מלחין מפורסם ומבוסס, התחתן ורדי עם זמרת סופרן בשם ג'וזפינה סטרפוני‏ וחשב על פרישה בסגנון של ג'ואקינו רוסיני. ברם, אשתו שכנעה אותו להמשיך וליצור, והתוצאה לא איחרה לבוא בדמות האופרה הנודעת "ריגולטו". אחריה באו לה טרוויאטה, "הטרובדור", "נשף המסכות" ו"כוחו של גורל". בשונה מהאופרות המוקדמות שלו, באופרות אלה הדמויות והעלילה היו הרבה יותר עמוקות והעידו על התקדמותו של ורדי ועל הדרך שעבר. בתקופה זו כתב ורדי גם שתי אופרות בסגנון ה"גראנד אופרה" הצרפתית שהן, "דון קארלוס" ו"ערביות סיציליאניות". בכך הוכיח ורדי את יכולתו להתאים את סגנון כתיבתו לקהל עבורו נכתבה האופרה, (ה"גראנד אופרה" הייתה נפוצה מאד בפריז של אמצע המאה ה-19) אך כול זאת מבלי להתפשר בסגנון האמנותי, או במסר שרצה להביע באופרות אלה.‏

אחרונת האופרות האמצעיות של ורדי היא האופרה "אאידה", הדעה הרווחת היא שהיצירה נכתבה לכבוד פתיחתה של תעלת סואץ, אך האופרה נכתבה להזמנת הח'דיו איסמעיל פאשה, והוצגה בבכורה עולמית בבית האופרה הח'דיוי. האופרה הוצגה רק שנתיים מאוחר יותר, ב-1871. כמו כן, באותה תקופה כתב ורדי את הרקוויאם המפורסם שלו לזכר המשורר אלסנדרו מנצוני. בעקבות הדרך בה נתקבלו הן "אאידה" והן הרקויאם בציבור הרחב (הצלחתן הייתה כה עצומה ומסחררת עד שוורדי חשב, שהקהל התייחס אליהן בצורה זולה והמונית מדי, שלא הייתה לרוחו)‏ החליט ורדי לחדול סופית מכתיבת מוזיקה והשתקע בווילה שבנה בכפר קטן בצפון איטליה.

השנים האחרונות

לאחר "אאידה" נכנס ורדי לתקופה שבה לא כתב במשך כ-15 שנה. לאחר פסק זמן זה הוא חזר לבמה בסערה בשנת 1887 עם האופרה "אותלו", גם היא על פי הטרגדיה של שייקספיר.

אחרונת האופרות של ורדי היא "פלסטף", על פי "נשות וינדזור העליזות", שנכתבה בשנת 1893, ללברית מאת אריגו בויטו. על אף חששותיו, שאופרה קומית פרי עטו לא תתקבל בעין יפה, האיזון המושלם בין לברית מבריקה, מוזיקה, תזמורת וזמרים הניב אופרה מעולה, שזכתה לשבחי הקהל.‏ ורדי בן ה-80 יצר, על אף גילו המופלג, אופרה צעירה מאוד באופיה ואף נתן ביטוי מלא לכושרו כאמן הקונטרפונקט.

ג'וזפה ורדי נפטר ב-1901. בהלווייתו במילאנו נכח קהל של מאתיים אלף איש.

עזבונו

ורדי חיבר 28 אופרות, רובן מוכרות ומפורסמות, אף על פי שחייו היו רצופים משברים אישיים, הקשורים לטרגדיות משפחתיות שפקדו אותו, וכן קשיים מצד המימסד השלטוני.

ורדי הפך לסמל תנועת העצמאות של איטליה, שדגלה בחזרתו של המלך ויטוריו אמנואלה לשלטון. כאשר הקהל צעק בהופעות האופרה שלו, "ורדי", הוא התכוון גם לראשי התיבות של Verdi, שהם: !Vittorio Emanuele Re D'Italia (קרי, "ויטוריו אמנואלה, מלך איטליה!").

רשימת אופרות שהלחין

שם האופרה (עברית)	שם מלא באיטלקית	הופעה ראשונה	שנת ההופעה הראשונה	הערות
אוברטו	Oberto, Conte di San Bonifacio	תיאטרון לה סקאלה, מילנו	1839
מלך לשעה	Un Giorno di Regno, ossia il finto Stanislao	תיאטרון לה סקאלה, מילנו	1840
נבוקו	Nabucco	תיאטרון לה סקאלה, מילאנו	1842
הלומברדים במסע הצלב הראשון	I Lombardi alla prima crociata	תיאטרון לה סקאלה, מילאנו	1843
ארנאני	Ernani	תיאטרון לה פניצ'ה, ונציה	1844
שני הפוסקארים	I due Foscari	תיאטרון ארגנטינה, רומא	1844
ג'ובאנה ד'ארקו (ז'אן ד'ארק)	Giovanna d'Arco	תיאטרון לה סקאלה, מילנו	1845
אלזירה	Alzira	תיאטרון סן קרלו, נפולי	1845
אטילה	Attila	תיאטרון לה פניצ'ה, ונציה	1846
מקבת	Macbeth	תיאטרון דלה פרגולה, פירנצה	1847	על פי מחזהו של ויליאם שייקספיר
הבנדיטים	I masnadieri	תיאטרון הוד מלכותה, לונדון	1847
ירושלים	Jérusalem	האקדמיה המלכותית למוזיקה, פריז	1847	גרסה מחודשת ל"הלומברדים"
שודד הים	Il corsaro	תיאטרון גראנדה, טריאסטה	1848
קרב לניאנו	La battaglia di Legnano	תיאטרון ארגנטינה, רומא	1849
לואיזה מילר	Luisa Miller	תיאטרון סן קרלו, נפולי	1849
סטיפליו	Stiffelio	תיאטרון גראנדה, טריאסטה	1850
ריגולטו	Rigoletto	תיאטרון לה פניצ'ה, ונציה	1851	על פי "המלך משתעשע" של ויקטור הוגו
הטרובאדור	Il trovatore	תיאטרון אפולו, רומא	1853
לה טרוויאטה	La traviata	תיאטרון לה פניצ'ה, ונציה	1853	על פי "הגברת עם הקמליות" של אלכסנדר דיומא
ערביות סיציליאניות	Les vêpres siciliennes	האקדמיה המלכותית למוזיקה, פריז	1855
טרובאדור	Le trouvère	האקדמיה המלכותית למוזיקה, פריז	1857	גרסת בלט מחודשת לאופרה "הטרובדור" (Il trovatore)
סימון בוקנגרה	Simon Boccanegra	תיאטרון לה פניצ'ה, ונציה	1857
ארולדו	Aroldo	תיאטרון נובו, רימיני	1857	גרסה מחודשת ל"סטיפליו"
נשף המסכות	Un ballo in maschera	תיאטרון אפולו, רומא	1859
כוחו של גורל	La forza del destino	תיאטרון מריינסקי, סנקט פטרבורג	1862
מקבת	Macbeth	תיאטרון הליריק, פריז	1865	גרסה מחודשת
דון קרלוס	Don Carlos	האקדמיה המלכותית למוזיקה, פריז	1867
כוחו של גורל	La forza del destino	תיאטרון לה סקאלה, מילנו	1869	גרסה מחודשת
אאידה	Aida	בית האופרה הח'דיוי, קהיר	1871
דון קרלו	Don Carlo	תיאטרון סן קרלו, נפולי	1872	גרסה מחודשת ראשונה לדון קרלוס
סימון בוקנגרה	Simon Boccanegra	תיאטרון לה סקאלה, מילנו	1881	גרסה מחודשת לאופרה מ-1857
דון קרלו	Don Carlo	תיאטרון לה סקאלה, מילנו	1884	גרסה מחודשת שנייה ב-4 מערכות
דון קרלו	Don Carlo	תיאטרון מוניסיפל, מודנה	1886	גרסה מחודשת שלישית ב-5 מערכות
אותלו	Otello	תיאטרון לה סקאלה, מילנו	1887	על פי מחזהו של ויליאם שייקספיר
פלסטף	Falstaff	תיאטרון לה סקאלה, מילנו	1893	על פי "נשי וינדזור העליזות" של ויליאם שייקספיר

קישורים חיצוניים

• אלי אשד, ורדי פוגש את המומיה ברמת גן, סקירה מקיפה על האופרה "אאידה" של ורדי
• ביום זעם זה מתוך הרקוויאם המפורסם של ורדי - וידאו.
• מנשה רבינא, "נבוכדנצר", דבר, 15 באוגוסט 1958