ג'וזפה תומאזי די למפדוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וזפה תומאזי די למפדוזה

ג'וּ‏זֶ‏פֶּ‏‏ה ת‏וֹ‏מאזי די לָ‏מפֶ‏דוּ‏זָ‏האיטלקית: Giuseppe Tomasi di Lampedusa;‏ 23 בדצמבר 1896 - 23 ביולי 1957), הנסיך ה-11 של למפדוזה ודוכס פלמה, היה סופר איטלקי-סיציליאני, מחבר אחת מיצירות המופת של הספרות האיטלקית, "הברדלס" (Il Gattopardo).

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומאזי די למפדוזה נולד בפלרמו למשפחת אצולה, לה העניק קרלוס השני, מלך ספרד את האי הקטן למפדוזה ב-1630. המשפחה מכרה את האי לממלכת שתי הסיציליות באמצע המאה ה-19 והשתקעה בפלרמו, שם היה לה ארמון. הוא היה לבן יחיד לאחר שאחותו נפטרה בילדותה ממחלת הדיפטריה. למד בארמון המשפחה עם מורה פרטי שלימד אותו אנגלית, אמו, אליה היה קשור במיוחד, לימדה אותו צרפתית. אביו לא נטל חלק בחינוכו.

ב-1915 עבר לרומא במטרה ללמוד משפטים, אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה שיבש תוכנית זו והוא התגייס לצבא האיטלקי. במהלך קרב קפורטו, בו השתתף, נלקח בשבי האוסטרו-הונגרי. הוא נמלט ממחנה השבויים בו הוחזק בהונגריה וחזר לאיטליה. עם תום המלחמה שוחרר מהצבא בדרגת לוטננט (סגן) וחזר לסיציליה.

עם חזרתו למד שפות זרות (אנגלית, צרפתית, גרמנית ורוסית ידע על בוריין) והתלווה לאמו בטיולים באיטליה, צרפת ואנגליה. לאחר שקרא את "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס החל להשתעשע ברעיון לכתוב רומן אודות משפחת אצולה שייסוב סביב ציר אירועים המתרחשים ביום אחד בחיי הגיבור. החומרים שאסף וכתב בתקופה זו יהוו חומר גלם לספרו "הברדלס". ב-1932 נסע ללטביה ונשא שם לאישה את אשתו הפסיכואנליטיקאית הגרמנית-בלטית, אלכסנדרה וולף פון סטומרזה (Alexandra Wolff von Stomersee), שכונתה "ליסי", אותה הכיר שבע שנים קודם לכן בשגרירות איטליה בלונדון.

ב-1934 נפטר אביו והוריש לו את תוארי האצולה, את הארמון ושטחי אדמה בסיציליה. ב-1940 גויס שוב לצבא אך שוחרר עד מהרה. הוא, אמו ואשתו נמלטו לצפון סיציליה ושרדו שם את מלחמת העולם השנייה, אולם הארמון המשפחתי והאחוזה בפלרמו נהרסו בהפצצות בעלות הברית ב-1943. ב-1953 נפטרה אמו, שחיה עד אז במחיצתו ובמחיצת אשתו בפלרמו. תומאזי די למפדוזה היה חבר בקבוצת אינטלקטואלים, אך את רוב זמנו בילה בקריאה, כתיבה והתבודדות.

באחרית ימיו התגלה שהוא סובל מסרטן ריאות. הוא נפטר בבית חולים ברומא ונקבר בפלרמו, בבית קברות של המסדר הקפוצ'יני.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברדלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הברדלס

"הברדלס" הוא רומן המתאר את שקיעתה של משפחת אצולה סיצילאינית, אשר סמל האצולה שלה הוא ברדלס בתקופה רבת תמורות במחצית השנייה של המאה ה-19, עת איחד גריבלדי את איטליה. העלילה, המתרחשת כביכול בעיירה דמיונית בשם "דוֹ‏נָ‏אפוּ‏גָטָ‏ה" (ככל הנראה בת דמותה של העיירה סנטה מרגריטה די בליצ'ה, 100 ק"מ דרום-מערבית לפלרמו), פוגשת את המשפחה במספר נקודות בזמן בין מאי 1860 למאי 1910 ובמרכזה דמותו של הנסיך דון פבריציו קורברה, נסיך סאלינה, המשלבת את דמויותיהם של המחבר, אביו ובעיקר סבו.

הרומן נכתב בין 1954 ו-1956, ובימי חייו של תומאזי די למפדוזה נדחה על ידי מוציאים לאור. רק שנה לאחר מותו ראה הרומן אור בהוצאת פלטרינלי (Feltrinelli), לאחר שאלמנתו של תומאזי די למפדזה העבירה את כתב היד לג'ורג'ו באסאני (מחבר "גן פינצי-קונטיני"), שהיה עורך בהוצאה זו. עד מהרה זכה הרומן למעמד של יצירת ספרות נשגבת, וב-1959 זכה תומאזי די למפדוזה לקבל, לאחר מותו, את הפרס הספרותי הגבוה ביותר באיטליה, פרס סטרגה.

הספר תורגם ללשונות רבות (לעברית תורגם ב-1961 על ידי פנינה בת שלה ויצא בהוצאת עם עובד) וב-1963 עובד לסרט קולנוע ("הברדלס") בבימויו של לוקינו ויסקונטי ובכיכובו של ברט לנקסטר.

כתבים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לרומן הגדול הנושא את שמו, כתב תומאזי די למפדוזה מספר יצירות נוספות. בהן סיפורים קצרים שיצאו בקובץ "סיפורים" ("I racconti") ב-1961 בהם סיפורו הקצר "השמחה והחוק" ("La gioia e la legge"), "שיעורים על סטנדל" ("Le lezioni su Stendhal") עבודה ביקורתית על סטנדל שיצאה ב-1959, "מבוא לספרות הצרפתיתי של המאה ה-16" ("Invito alle lettere francesi del Cinquecento") שיצא ב-1970 וכן מספר סקירות על הספרות בשפות שונות. כמו כן כתב אך לא סיים ספר בשם "זכרונות ילדות" ("Ricordi d'infanzia") ורומן ממנו קיים רק פרק הפתיחה בשם "עכברים עיוורים" ("I gattini ciechi").

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הברדלס, בתרגום פנינה בת-שלה, הוצאת עם עובד, 1961
  • הברדלס וסיפורים אחרים, כולל סיפורים, סיפורים מן העזבון וזכרונות, בתרגומם של פנינה בת-שלה ואמציה פורת (הברדלס) ומרים שוסטרמן ואמציה פורת (סיפורים) עם נספח ואחרי דבר מאת מיכל פלג ומשה רון, הוצאת עם עובד, 2009
  • Gilmour, David. (2007) The Last Leopard. A life of Giuseppe Tomasi di Lampedusa. Eland Publishing Ltd. ISBN 978-0955010514

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]