ג'וזפינה סטרפוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וזפינה סטרפוני בין השנים 1840-1850

ג'וזפינה סטרפוני (איטלקית: Clelia Maria Josepha (Giuseppina) Strepponi;‏ 8 בספטמבר 1815 - 14 בנובמבר 1897), הייתה זמרת סופרן אופראית איטלקיה מפורסמת, ואשתו השנייה של המלחין ג'וזפה ורדי. לזכותה זוקפים חלק מהצלחתו של ורדי כמלחין אופרות, כאשר הופיעה בכמה מהאופרות המוקדמות שלו, ובפרט בהופעת הבכורה העולמית של האופרה נבוקו בשנת 1848, שהביאה לפרסומו של ורדי.

כזמרת קולורטורה מוכשרת במיוחד, הצטיינה סטרפוני בתפקידי בל קנטו, ובמהלך הקריירה שלה הופיעה באופרות מאת וינצ'נצו בליני, גאטנו דוניצטי, ג'ואקינו רוסיני וכמובן ורדי. דוניצטי אף כתב במיוחד עבורה תפקיד - את האופרה אדליה. סטרפוני תוארה כבעלת "קול רך, שלו וחודרני, כושר משחק מכובד, דמות אהובה אשר הוסיפה לכישרונה הטבעי טכניקה מצטיינת"‏[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרפוני נולדה בעיר לודי שבמחוז לומברדיה באיטליה, כבת בכורה לרוזה קורנלבה ופליצ'אנו סטרפוני שהיה נגן עוגב בקתדרלת מונצה ומלחין אופרות בינוני. את השכלתה המוזיקלית הראשונית רכשה מאביה שהתרכז בלימודי פסנתר. לאחר מות אביה ב-1832, למדה שירה ונגינה בפסנתר בקונסרבטוריון של מילאנו, ואף זכתה בפרס על שירת בל קנטו בשנתה האחרונה שם. בשנת 1834 הופיעה לראשונה בתיאטרון אורפאו, באופרה Chiara di Rosembergh מאת לואיג'י ריצ'י. הצלחתה הראשונה באופרה הייתה באביב הבא, באופרה מטידלה משאבראן מאת רוסיני, בתיאטרון גראנדה. הצלחה זו הביאה לסטרפוני חוזים מבתי אופרה גדולים ברחבי איטליה, ועד מהרה הפכה למפרנסת העיקרית של משפחתה. בקיץ 1835 נסעה לווינה להופיע בשתי אופרות של בליני - נורמה והסהרורית. למרות שהופעותיה בווינה זכו לתשבחות מצד המאזינים והמבקרים, סטרפוני לא הופיעה מאז מחוץ לגבולות איטליה.

זמן מה לאחר חזרתה מאוסטריה, החלה לנהל מערכת יחסים עם הטנור נפוליאונה מוריאני, ממנו ילדה שני ילדים לא חוקיים. מוריאני וסטרפוני הופיעו יחד רבות על הבמה בתפקידים ראשיים באופרות של בליני ודוניצטי, בסוף שנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19. הקשר לא נמשך, וסטרפוני עזבה את מוריאני לטובת ברתולומיאו מרלי, מנהל הלה סקאלה ממנו ילדה ילד לא חוקי נוסף. גם הקשר הזה נמשך רק שנים ספורות.

במהלך שנות ה-30 של המאה ה-19 התפרסמה סטרפוני, והופעותיה עוררו התלהבות רבה באיטליה. בשנת 1836 הופיעה כנינטה באופרה La gazza ladra לכלוכית של רוסיני, אלוירה בהפוריטנים של בליני, ותיאטרון לה פניצ'ה בונציה. בשנה לאחר מכן שחזרה את הצלחתה כאלוירה, והוסיפה את תפקיד אלנה מאריו פאליירו ולוצ'יה די למרמור של דוניצטי בתיאטרון קומונאלה די בולוניה. בשנת 1838 הופיעה בליוורנו בתפקידים מריה די רודנז של דוניצטי וביאטריס די טנדה של בליני ובאופרה קתרינה די גואיזה מאת קרלו קוצ'ה. את הופעת הבכורה שלה בלה סקאלה עשתה סטרפוני בשנת 1839, באופרה הראשונה של ורדי - אוברטו, הופעתה נחשבה כאחד האלמנטים החזקים בהפקה, ובזכות הופעתה התקבלה האופרה היטב.

סטרפוני המשיכה להיות פופולרית בשנות ה-40, במיוחד הופעתה כאדליה באופרה הנושאת שם זה, שנכתבה במיוחד עבורה על ידי דוניצטי. לאחר מכן נחלה הצלחה גדולה כ"אביגיל" בהופעת הבכורה של נבוקו מאת ורדי בלה סקאלה בשנת 1842. סטרפוני שחזרה את הצלחת "אביגיל" במספר בתי אופרה ברחבי איטליה, מה שהביא לפרסום האופרה - והמלחין.

ב-1844 לערך, החלה סטרפוני לסבול מבעיות בקול, שנבעו מלוח הזמנים הצפוף שלה. בעיות אלו הובילו לעונה גרועה במיוחד בפלרמו, שם צעקו אליה המאזינים קריאות בוז. קולה מעולם לא התאושש, ומאז הפסיקה להופיע באופן סדיר עד לפרישתה הסופית בפברואר 1846. רוב הופעותיה האחרונות היו באופרות מאת ורדי, למשל בארנאני ושני הפוסקארים.

באוקטובר 1846 עברה סטרפוני לפריז שם החלה ללמד פיתוח קול ושירה. היא ניסתה לחזור לשירה בהופעה אחת בקומדי איטאליאנה אך לא התקבלה טוב. ורדי הגיע לפריז בקיץ של 1847 ובין השניים התפתחה מערכת יחסים רומנטית. מאז היה ורדי בן זוגה של סטרפוני עד מותה, למרות שהתחתנו רשמית רק ב-1859 בז'נבה. חיי הנישואים היו מאושרים, וצער רב עטף את ורדי במותה בשנת 1897.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Julian Budden: "Giuseppina Strepponi", Grove Music Online ed. L. Macy