ג'וליאן ברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וליאן ברים בליכטנשטיין, 1985

ג'וליאן בריםאנגלית: Julian Bream15 ביולי 1933), גיטריסט ונגן לאוטה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברים נולד בלונדון וגדל בסביבה מוזיקלית מאוד. אביו ניגן גיטרה ג'אז וברים הצעיר התרשם כששמע את נגינתו של ג'אנגו ריינהארדט. עודדו אותו לנגן בפסנתר אבל גם בגיטרה (אם כי בעזרת מפרט). ליום הולדתו ה-11 קיבל ברים גיטרה קלאסית מאביו. הוא נחשב לילד פלא, שזכה בגיל 12 בפרס על נגינתו בפסנתר בתצוגת צעירים וכך התאפשר לו ללמוד פסנתר וצ'לו בקולג' המלכותי למוזיקה. את הרסיטל הראשון שלו בגיטרה נתן בצ'לטנהם בשנת 1947, בגיל 13.

בשנת 1951 הופיע לראשונה בוויגמור הול בלונדון. אחרי שירות לאומי, חזר לקריירה העמוסה שלו וניגן ברחבי העולם, לרבות סיורי הופעות שנתיים בארצות הברית ובאירופה במשך שנים אחדות. הוא ניגן חלק מן הרסיטל בוויגמור הול בלאוטה בשנת 1952 ומאז עשה רבות להחזיר לתודעת הציבור מוזיקה, שנכתבה לכלי זה. בשנת 1960 נוצר "ג'וליאן ברים קונסורט", הרכב של כלים תקופתיים, עם ברים כנגן לאוטה. הקונסורט עורר מחדש את העניין במוזיקה של התקופה האליזבתנית.

בשנת 1984 נפגע קשה בתאונת דרכים. היה עליו להשקיע מאמצים רבים כדי לחזור לכושר הטכני הקודם שלו.

הרסיטלים של ברים מקיפים קשת של סגנונות, החל בעיבודים מן המאה ה-17, יצירות רבות משל באך בעיבוד לגיטרה, יצירות ספרדיות פופולריות ומוזיקה בת זמננו, שחלק גדול ממנה נכתב בהשראתו. מלחינים רבים עבדו עם ברים ובין אלה שהקדישו לו מיצירותיהם נמנים מלקולם ארנולד, ריצ'רד רודני בנט, בנג'מין בריטן, לאו בראואר, פיטר רסין פריקר, הנס ורנר הנזה, האמפרי סרל, טורו טקמיצו, מייקל טיפט וויליאם וולטון. "נוקטורנל" של בריטן הוא בין היצירות המפורסמות ביותר ברפרטואר לגיטרה קלאסית ונכתב במיוחד למען ברים. זהו קובץ יוצא דופן של וריאציות על "בואי שינה עמוקה" של ג'ון דאולנד (המנוגן בצורתו המקורית בסוף היצירה).

ברים גם נטל חלק בהרבה מיזמים משותפים, שנחלו הצלחה רבה, ביניהם עבודה עם פיטר פירס על מוזיקה אליזבתנית ללאוטה וקול, ושני תקליטים של דואטים לגיטרה עם ג'ון ויליאמס.

נגינתו של ברים מאופיינת כווירטואוזית ועתירת רגש, תוך שימת לב לפרטים ושימוש רב בגוני קול מנוגדים.

האמור לעיל, יחד עם הופעותיו הרבות ברדיו ובטלוויזיה, עושים את ג'וליאן ברים לשגריר חשוב של הגיטרה הקלאסית במאה ה-20 ומעבר לה.

דיוקן הווידאו ב-DVD, "ג'וליאן ברים: חיי במוזיקה", שיצא בשנת 2003, מכיל שלוש שעות של שיחה ונגינה. גראהם וייד הגדיר אותו "התרומה היפה ביותר שניתנה מאז ומעולם לגיטרה הקלאסית." גם את הסדרה האפית שלו "גיטרה!", שנעשתה למען הטלוויזיה הבריטית ומלווה מסע על פני ספרד, אפשר להשיג כיום ב-DVD.

ברים נהנה משם של לונדוני מעשי, שאין חביב עליו מכוס בירה הגונה בפאב השכונתי שלו, ושהתלהבות אמיתית למוזיקה לגיטרה קלאסית בכל צורותיה מפעמת בקרבו.

יצירות שנכתבו בשביל ג'וליאן ברים (בסדר כרונולוגי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רג'ינלד סמית ברינדל - "אל פוליפמו דה אורו" (1956)
  • לנוקס ברקלי - סונאטינה אופוס 52, מס' 1 (1952)
  • טריסטרם קארי - סונאטה (1959)
  • בנג'מין בריטן - "נוקטורנל בעקבות ג'ון דאולנד", אופוס 70 (1963)
  • ריצ'רד רודני בנט - אימפרופטי (1968)
  • טום איסטווד - "באלאד-פנטזיה" (1968)
  • פיטר רסין פריקר - "פאזאו"
  • רג'ינלד סמית ברינדל - וריאציות על שני נושאים של יוהאן סבסטיאן באך (1970)
  • מלקולם ארנולד - "פנטזיה", אופוס 107 (1971)
  • אלאן רוסתורן - "אלגיה" (1971)
  • ויליאם וולטון - חמש באגאטלות (1972)
  • לנוקס ברקלי - קונצ'רטו לגיטרה, אופוס 88 (1974)
  • האנס ורנר הנצה - "מוזיקת חורף מלכותית" (סונאטה ראשונה, 1976)
  • גיילס סוויין - סוויטה (1976)
  • פיטר מקסוול דייויס - "שירים עתיקים" Hill runes
  • מייקל ברקלי - סונאטה בפרק אחד (1982)
  • לאו בראואר - קונצ'רטו אלגיאקו (קונצ'רטו לגיטרה מס' 3) (1986)
  • טורו טאקמיצו - "הכל בשעת דמדומים" (1987)
  • לאו בראואר - סונאטה (1990)